יום שני, 25 ביולי 2016

עונ"ש בשירות הקהילה: תוקן סמל האצ"ל

יש שכר לעמלנו.

רק לפני שבועיים שיבחנו כאן את עיריית חדרה, שהודות לפנייתו של אורי יעקובוביץ' נענתה לקריאת הבלוג וניקדה מחדש את השילוט ברחוב האָקָצְיָה ('ביקור חוזר ברחוב האקציה').

והנה סמוך לכך הודיעה לי פרופסור זהר שביט מאוניברסיטת תל אביב, שמחלקת השילוט בעיריית תל אביב נענתה לפנייתה והסכימה לתקן מחדל שילוט שהיא עצמה יצרה ועליו התרענו בבלוג.

בפוסט 'אצ"ל או לח"י?', שפורסם כאן ב-6 ביוני 2016, הצביע ד"ר אבישי טייכר על כך שבשלט שנקבע על קיר הבית ברחוב מזרחי 13 בדרום תל אביב, שם היה בית דפוס מחתרתי של אצ"ל, נחקק בטעות הסמל של מחתרת לח"י. אכן 'חלם' במיטבה...


זהר הפנתה את הפוסט לידיעת הנוגעים בדבר והפשלה הקטנה תוקנה במהירות, אבל כיוון שאנו למודי ניסיון, ביקשתי מאבישי שייגש למקום ויתעד את השלט החדש.

הנה התוצאה המבורכת:


תודה לאנשי עיריית תל אביב ברכה נאמן (הנצחת אמנים ופרויקטים מיוחדים) ועומר מאירי (מרכז ועדת הנצחה ושמות) על היענותם המהירה. יש לכם עוד המון עבודה שם באגף...

יום שישי, 22 ביולי 2016

גלגולו של ניגון: 'פּאַפּיראָסן' (ב)

נער חסר בית מקבץ נדבות, מוסקבה, 1923-1921 (מקור: English Russia)

החלק הראשון שעסק בתולדות השיר שחיבר הרמן יבלוקוף פורסם כאן.

מאת צבי (גרימי) גלעד ודוד אסף

ג. תרגומים לעברית ומבחר ביצועים

ידועים לנו ארבעה תרגומים לעברית של 'פּאַפּיראָסן', בכולם נקרא השיר 'סיגריות', ושלושה מהם נכתבו לאחר השואה. 

התרגום הראשון של השיר לעברית, שאינו מתוארך ולא מצאנו היכן נדפס, הוא מעשה ידיו של אפרים דרור (טְרוֹכֶה) ושרה אותו הילדה דוליצקיה (נפטרה 1953). מאיר נוי העתיק את המילים במחברותיו וציין כי ההקלטה היא משנת 1944 (את הביצוע של דוליצקיה אפשר לשמוע בדף השיר ב'זמרשת').

מחברות מאיר נוי, מחברת 10, עמ' 207 (הספריה הלאומית, המרכז למוסיקה)

תרגומו של אבי קורן (יליד 1945) נכלל בתקליטור 'דודו פישר שר להיטי יידיש בעברית' (2006):

בליל תוגה וערפל וחשיכה גדולה,
עומד לו ילד ועיניו תקועות באפלה.
עומד רועד מקור לו שם,
אל קיר של בית הוא נשען,
ובגדיו ספוגים במי גשמים.
תיבה מחזיק הוא בידיו,
עיניו מתחננות,
אין לו כח לעמוד כך עוד ועוד ועוד.
רעב אני, בגדיי קרועים,
כולי רטוב, כולי טלאים,
כולם לי צוחקים ולועגים.

הוי קנו-נא, קנו ממני כאן סיגריות,
טובות ויבשות הן הסיגריות,
קנו סיגריות תנו מעות,
להתחנן איני יכול עוד,
קנו ועל יתום תרחמו.
הוי, קנו-נא קנו-נא גפרורים ממני,
כאן כח לעמוד כמעט ואין לי,
קנו ממני, תנו מעות,
כי לא אוכל כך לעמוד,
קנו ועל יתום תרחמו.

לא מכבר היתה אמי, הייתה גם אחותי,
הייתה עומדת לידי והתהלכה אתי
פתאום בלילה קר חלתה ובידיי התמוטטה
מאז אני ניצב כאן לבדי.
מה נשאר לי, מה נותר הכל איתה אבד,
גם לי זמן רב כבר לא נשאר שעה או יום אחד,
כך מתחננות עיניו
וגשם גשם על פניו
והד קולו נשא בין הברקים.

הוי, קנו-נא, קנו ממני כאן סיגריות...

 

תרגומו של יורם טהרלב (יליד 1938) נכלל בתקליטור 'שנות ילדות' של הגבעטרון (1991):

בלילה קר גשום וזר ניצב לו יחידי,
בפינת רחוב שכוח ילד יהודי,
איש אינו רוצה לגשת,
לבדו עומד בגשם,
מבטו בכל עובר ושב.

כבר אין לו כח לשוטט לאורך הרחוב,
הרעב בתוך עיניו ושערו רטוב,
ונראה ממש כאילו,
מתחנן אותי הצילו,
מבקש מכל עובר ושב.

הוי קנו-נא קנו סיגריות ממני,
מלבדכם אין איש שיעזרני.
קנו-נא בפרוטה או שתיים,
אל-נא תעצמו עיניים,
והצילו ילד מרעב.

הוי קנו-נא קנו סיגריות ממני,
מלבדכם אין איש שיעזרני.
בידכם נתון הנני,
קנו-נא משהו ממני,
ואותי הצילו מרעב.

לא, לא אשכח את אחותי, תינוקת קטנטנה,
ברחובות אתה חייתי יחד כשנה,
היה לי קל יותר לרעוב,
אתה ביחד ברחוב,
כשעיניה מביטות עלי.

ויום אחד חלתה מאוד, אחזתי בה קרוב,
ובתוך ידיי היא מתה על ספסל ברחוב,
ומאז שנעלמה לה,
גם אני רוצה למעלה,
שיבוא המוות גם עלי.

הוי קנו נא קנו סיגריות ממני...



והתרגום האחרון הוא מעשה ידיהם של תמר ועמוס רודנר: 

זמר'ל, עמ' 85-84

אפשר להניח שבתודעתם של המתרגמים המאוחרים עמד הספר המפורסם 'מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים', מאת יוסף ז'מיאן. ספר זה, שראה אור לראשונה בעברית בשנת 1962, בהוצאת יד ושם (תרגמה מפולנית עדה פגיס), היה בשעתו נפוץ מאוד והרעיש את הלבבות. הוא סיפר על חבורת ילדי רחוב יהודים, אמיצים ובעלי תושיה, שהתחזו לפולנים ומכרו סיגריות באזור הארי שמחוץ לגטו ורשה, ובסמוך ל'כיכר שלושת הצלבים' שם שכנה מפקדת הגסטפו.


ולסיום, הנה ביצוע יפה של השיר ביידיש (הבית האחרון מושר בעברית בנוסח טהרלב) בפי זמר הבריטון גיא פֶּלְץ (אז רב"ט בצה"ל), בעצרת הממלכתית לפתיחת אירועי יום השואה והגבורה, שהתקיימה ביד ושם, 2013.


ד. 'קוּפִּיטֶה פָּפִּירוֹסי': גלגולי המקור הרוסי

האם יבלוקוף הוא באמת מחבר השיר והמלחין של נעימתו?

התשובה היא שלילית, לפחות בכל הקשור ללחן. מדובר במנגינת ריקוד יהודית-רוסית מראשית המאה ה-20, שבשנת 1917 הודבקו לה מילים ביידיש שאינן קשורות כלל לסיגריות. כמה שנים מאוחר יותר, בשנות העשרים, הודבקו למנגינה זו מילים ברוסית של שיר רחוב ששמו הוא Купите папиросы (קוּפיטה פפירוסי), כלומר 'קנו סיגריות'. 

נתחיל אפוא עם המנגינה, שחוברה, ככל הנראה, עוד לפני שיבלוקוף נולד. זו נעימת ריקוד בשם Милаша-молдаванка (מִילָשָׁה-מוֹלְדָבָנְקָה), שפירושו: מילשה המולדובית. 'מילשה' הוא שם של נערה ו'מולדובה' (או מולדביה) היא נסיכות עתיקה בצפון-מזרח רומניה, שחלקים ממנה סופחו במאה ה-19 לרוסיה. מעניין במיוחד הוא השם החלופי שניתן למנגינה זו, Суббота, כלומר 'שבת'. קשה לדעת מה היה השם המקורי של המנגינה.

ההקלטות הראשונות של השיר נעשו בקיץ 1910 (יבלוקוף היה אז ילד בן שבע)הנה הקלטה שנעשתה בווילנה, בספטמבר 1910; המוטיבים היהודיים בלחן בולטים מאוד.



וכאן אפשר להאזין להקלטה שנעשתה בלונדון, ביולי 1910. קצב ההקלטה מהיר יותר מזו שנעשתה בווילנה, ובהקלטה זו ה'שבת' כבר נמצאת בסוגריים... 

מילשה-מולדבנקה, לונדון 1910 (מקור: Russian Records)

באתר הנהדר Russian Records מצאנו הקלטה נוספת של השיר, שאמנם איננה מתוארכת, אך היא הוטבעה בוודאות בין 1914-1910. התקליט הופק על ידי חברת Poliaphone, שנוסדה בברלין בשנת 1910 ובסוף אותה שנה עברה לאודסה ושם פעלה עד 1914. זו הייתה חברה שהתמחתה בהטבעת תקליטים לא לה, וכמובן בלי רשות.

בין השנים 1919-1917 הקליט זמר הטנור האמריקני אברהם רוזנשטיין שיר יידיש בשם 'דאָס רעדל' (הגלגל), שחובר על פי מנגינת 'מילשה-מולדבנקה'. את השיר חיבר נחום שטרנהיים (ׂ1943-1879) מריישא (Rzeszów) שבפולין, שמוכר לנו יותר כמחבר ומלחין השיר 'האָבן מיר אַ ניגונדל' (הנה לנו ניגון יש).



בספרם של גילה פלם ודב נוי, האָבן מיר אַ ניגונדל  הנה לנו ניגון יש: שירי ה'טרובדור' היהודי נחום שטרנהיים, ירושלים תש"ס, הובאו מילות השיר 'דאס רעדל' (עמ' 111-109), וגם פרודיה עליו, פרי עטו של אותו מחבר (עמ' 81-78). המחברים מציעים כי שטרנהיים כתב את שיריו בימי מלחמת העולם הראשונה והתאימם למנגינה שהייתה מוכרת בגליציה כבר בתחילת המאה. להשערתם, שורשי מנגינה זו בשירי 'זמרי ברודי' (בראָדער זינגער) הידועים, אך אין הם מביאים הוכחה לכך. הם גם מציינים כי יש לחן דומה במסורת המוזיקלית הבולגרית והיוונית (ראו גם בסעיף האחרון).

בארכיון המוזיקה של אוניברסיטת פלורידה מיוחס הלחן של 'דאָס רעדל' לשחקן בוריס טומשבסקי ולמלחין יוסף רומשינסקי, אבל אפשר להניח בוודאות שאין מדובר בבעלות של ממש אלא רק בעיבוד מוזיקלי. מתברר אפוא כי המנגינה הייתה מוכרת בין יהודי ארה"ב כבר בשנות העשרים, ועם זאת אנו מניחים שמקור ההשפעה של יבלוקוף היה דווקא במנגינה הרוסית שהכיר, שכן, כפי שניווכח, זו הייתה קשורה במישרין לסיגריות.

ועתה הגענו לשאלה המסקרנת: מי אחראי למילים של 'פּאַפּיראָסן'?

כפי שכבר נרמז לעיל, בשנות העשרים של המאה הקודמת נפוץ בברית המועצות שיר רחוב בשם  Купите папиросы (קופיטה פפירוסי), כלומר 'קנו בבקשה סיגריות', שהודבק למנגינת 'מילשה-מולדבנקה'. 

שנות העשרים היו תקופת אור קצרה בתולדות בריה"מ. תקופה זו נודעה בשם 'נא"פ(אִמרו: נֶפְּ), ראשי תיבות של 'תכנית כלכלית חדשה'. זה היה כינוי למדיניות כלכלית ליברלית יחסית שהנהיג לנין למן שנת 1921, ועיקרה היה שוק כלכלי פתוח ויזמוּת פרטית מבוקרת. מדיניות זו נמשכה כשבע שנים, וב-1928, עם עליית סטאלין לשלטון, היא בוטלה, וברית המועצות פנתה לכיוון כלכלי שונה לחלוטין. בימי הנא"פ פרחה גם תרבות שירי מחאה, שתיארו את עולמם של הדפוקים, הרעבים והעניים, אלה שנזרקו לצדדים ולאף אחד לא היה אכפת מהם, ובראשם ילדי הרחוב חסרי הבית. 

נער מוכר סיגריות, כרזת פרסום סובייטית משנות העשרים (מקור: Liveinternet)

לצד השיר 'קופיטה פפירוסי' (קנו סיגריות) שרו אז בבריה"מ שיר דומה להפליא בתוכנו (גם אם לא בלחנו), והוא 'בּוּבְּלִיצְ'קִי' (Бублички) או 'קופיטה בובליצ'קי' (קנו כעכים). השיר, שנכתב ככל הידוע באודסה, מתאר את עולמה של ילדה ענייה שמוכרת כעכים. גם כאן מדובר במשפחה הרוסה לחלוטין: אב אלכוהוליסט, אם שלא מתפקדת ואחות שעובדת ברחוב.

הנה 'בובליצ'קי' 'המקורי' ברוסית, בביצועו של הזמר היהודי-הרוסי הנודע ליאוניד אוטיוסוב, בהקלטה משנות העשרים:


 

'בובליצ'קי' תורגם ליידיש זמן לא רב לאחר כתיבתו והתפרסם, למן שנות השלושים, בביצוען של האחיות בָּארי. הנה הקלטה מ-1938, של חצוצרן הג'אז האגדי היהודי-האמריקני זיגי אֶלְמָן, משולבת בהקלטה מאוחרת של האחיות.

 

נעזוב את הכעכים 
ונשוב אל הסיגריות.  

ברור שיבלוקוף הכיר את שיר הרחוב הרוסי 'קופיטה פאפירוסי', שכן כותרתו זהה למילות הפזמון החוזר בשירו שלו: 'קופּיטיע ... קויט זשע פּאַפּיראָסן'. נזכור גם שבזיכרונותיו שצוטטו לעיל, בחלק הראשון של הרשימה, סיפר יבלוקוף כי דחה את עצת חבריו להחליף את המילה הרוסית 'פפירוסי' במילה 'ציגאַרעטן', שרווחת יותר ביידיש. ובכן, שתי מילים רוסיות מובהקות  'קוּפּיטיע' (kупите) ו'פּאַפּיראָסן' (папиросы שייר יבלוקוף, והן מצביעות על המקור שממנו נחל את שירו.

ההקלטה המוקדמת ביותר של שיר רחוב זה ברוסית אינה מתוארכת. היא נמצאת באתר Russian Records.Com, ואפשר להאזין לה כאן. ההקלטה נעשתה על גבי תקליט שכל פרטי הזיהוי נמחקו ממנו, כנראה משום שהדפסתו הייתה פיראטית. עם זאת, אפשר להניח שההקלטה היא משנות העשרים.

יש לשיר כמה וכמה נוסחים ברוסית (אפשר למצוא אותם כאן), והנה העיקרי שבהם:


סימן מובהק לרקע היהודי של השיר היא השורה החמישית של הבית הראשון, שאומרת: 'ו[הילד] שר בשפת אמו'. שפת אמו בהקשר זה פירושה, ככל הנראה, יידיש.

השיר הרוסי פופולרי גם בימינו ויש במרשתת עשרות ביצועים שלו. הנה למשל הזמרת המוסקבאית גֶ'מָה חאליד, שהקליטה אותו לראשונה בשנת 2000. הקליפ הזה צבר מעל שני מיליון ושלוש מאות אלף צפיות.

 

והנה תרגום לעברית של הנוסח הרוסי משנות העשרים שהכין עבורנו עמוס רודנר (על פי תרגום מילולי של רוס יולין):

חַלּוֹנוֹת דּוֹלְקִים. צִנָּה. גַּם חֲשֵׁכָה מִכְּבָר
מַבִּיט בָּאֲנָשִׁים מְקְּצֵה הָרְחוֹב, וְכַמָּה קַר
רוּחַ בִּשְׂעָרוֹ נוֹשֶׁבֶת
גָּשוּם, וּמַרְכֹּלְתוֹ נִרְטֶבֶת
וְהַמָּטָר זוֹחֵל גַּם לַצַּוָּאר

גְּבָרוֹת, פְּרָווֹת וּמִטְרִיּוֹת וּבְכוֹבַע מְגֻנְדָּר 
לְיַלְדֵּיהֶן מְעִיל אָרוֹךְ חָדָש וּמְכֻפְתָר
אֶצְבְּעוֹתָיו קְפוּאוֹת מִקּוֹר
כָּל נֶפֶש מַבָּטוֹ יַחְדּוֹר
כְּמוֹ עָלֶה נִדָּף, רוֹעֵד ... וְשָׁר:

במנגינת הפזמון
קְנוּ סִיגָרְיוֹת! אַל נָא תְּהַסֵּסוּ
יָתוֹם  גַּם בְּקוּפֵּיקָה תְּאוֹשֵׁשׁוּ
הָאֵל לָכֶם טוֹבָה יִגְמֹל
שָׁמַיִם!   קוֹל יָתוֹם הַקּול
יְחֵפוּת רַגְלַי, שתִתְבַּיְשוּ

זְכוּ לְשָׁנִים!  פְּרוּטַת נְחֹשֶת תֵּנוּ
מִסְכֵּן, אֵין גַּג, תִּזְכּוּ וּתְנַחֵמוּ
אֵין לִי בֶּגֶד, אֵין לִי לֶחֶם
בִּרְכַּת הָאֵל עַל יְלָדֵיכֶם
זְכוּ לִבְרִיאוּת, רַחֵמוּ נָא, רַחְמוּ!

'קוּרִיטְיֶה פָּפִּירוֹסִי פּוּטִינָה' (עשנו סיגריות פוטינה כרזת פרסום סובייטית, 1939 (מקור: Liveinternet)

נסכם: יבלוקוף לא חיבר את המנגינה. הוא לקח שיר רוסי משנות העשרים שעסק במכירת סיגריות בידי נערי רחוב, ועל בסיס לחנו העממי (מראשית המאה) חיבר מילים ביידיש, שבעיקרן הן עיבוד של המקור הרוסי בשינויים מינוריים. הבית האחרון (על האחות שמתה), שאותו הוסיף יבלוקוף מאוחר יותר, הוא מקורי וכולו שלו.

ה. שיר רוקד עולם

השיר 'פאפיראסן' תורגם ועובד לאנגלית, לרוסית, לאוקראינית, לבולגרית, ליוונית, לספרדית, ואולי גם לשפות נוספות.

כפי שהזכרנו לעיל, מנגינת השיר נתפסה גם כמתאימה לריקודי זוגות. הנה למשל הגרסה הבולגרית 'Az sum gosho hubaveca' (אני גושו היפה). בהעדר גישה לשפה זו אנו מתקשים לומר דבר-מה על גרסה זו ושורשיה הבלקניים או הסלאביים, אך ברור כי היא ישנה נושנה.


יוצא דופן וראוי לאזכור הוא ביצוע בספרדית של יפה ירקוני שלנו. בשנת 1968 הקליטה ירקוני את השיר במקסיקו תחת השם '
El Chiclerito'.
כאמור, 
באינטרנט אפשר למצוא עשרות ביצועים מכל הסוגים של השיר. הנה, לסיום, ביצוע קצת מפתיע של להקה יפנית-אמריקנית בשם Jinta-la-Mvta, בהופעה בקיוטו:


___________________________________________

תודה לאורי יעקובוביץ' על סיועו באיתור המקור הרוסי. 

יום שלישי, 19 ביולי 2016

עונ"ש בדרכים: מגדר בשירותים; צניעות; בצל הגן; נישמ(ע)ת רבינו

א. בני כל המינים

כבר הקדשנו בעבר פוסט מיוחד ואף משעשע לנושא שילוט בתי שימוש ('דע את היקום: שלטי בתי שימוש מרחבי העולם'), ועתה יש עמנו תוספת חיונית.

במוזיאון ויטני המחודש שבניו-יורק הקצו חדר שירותים מיוחד לטראנסג'נדרים ולכאלה שלא ממש אכפת להם בחברת מי הם מתרוקנים. מספרים לי ששלטים כאלה הולכים ומתרבים ברחבי העולם הנאור.

צילום: איתמר וכסלר

מנחם רוזנברג קרא את הפוסט ונזכר בתמונה שצילם לפני כמה שנים בבית שימוש באוסטריה, שם מוינו המשתנות על פי סוגי הנוזלים שנכנסו לגופם של הנצרכים לנקביהם (קפה, יין, שנאפס, בירה)...


ב. צניעות בקנדה ובירושלים

אנשים שהפריצוּת שתוארה לעיל מרתיחה את דמם הטהור, לכם מיועד הסיפור הבא.

במרכז הקניות Cavendish Mall במונטריאול שבקנדה מצא שליח עונ"ש חנות צנועה למהדרות.

צילום: מנחם וייס

כמובן שבשביל צניעות לא צריך להרחיק לקנדה, ויש לנו ממנה גם כאן, בלי עין הרע, די והותר.

הנה למשל, חלון הראווה של החנות 'נוֹחצ'י', בסמטת משיח ברוכוף בירושלים, שמבשר על בגדי ים צנועים. הם כל כך צנועים בגדי הים הללו, עד שמצניעים אותם בחנות ואין מראים אותם אלא רק לצנועים.

צילום: דוד אסף

ג. בְּצֵל הגן 

שליח עונ"ש במוֹנְסִי, ניו-יורק (יישוב חרדי לכל דבר ועניין) מצא עניין בראשי התיבות המחודשים שהעניק הגנן המקומי לב"ה (.B.H) הקלאסי.


ד. עוד יישמע בחוצות אוּמָן

מי שלא היה באומן שבאוקראינה, מקום מנוחתו של רבינו נחמן מברסלב, לא ראה שנור מהו.

הבה נאמר שהקפדה על הגהה היא לא התכונה הבולטת של מנסחי שלט הסגולה הזה. ה'בס"ד' הבלתי נמנע הפך כאן ל'בסייד', וה'נשמת' הפך ל'נישמעת'...

וחוץ מזה, ראוי לציין את שער החליפין העגול והמשתלם במיוחד.

צילום: אריה שימרון

יום שני, 18 ביולי 2016

לא תתורו אחרי עיניכם

כמה כיעור וכמה 'יצר הרע' יש במאבקם של חרדים בנשים בכלל ובפיתויי המין בפרט... התאבדותה הטרגית של אסתר ויינשטיין, חסידת גור לשעבר שיצאה בשאלה, הציפה על סדר היום לא רק את היחס האכזרי כלפי מי שמעז לנטוש את העולם החרדי, אלא גם את 'תקנות הקדושה' (תָּקוּנֶס) הדרקוניות של חסידות גור, והדברים ארוכים ויגעים.

ביחס המשפיל לנשים, שמבחינה פסיכולוגית מסתיר מאחוריו  הו, כמה בנאלי  יצרים אפלים, כבר עסקנו כאן לא פעם (למשל, המפלצת: מעמד האשה בראי השבועון החרדי 'מרוה לצמא'). הנה כמה דוגמאות קטנות נוספות מזוטו של ים.

א. איפה הזונה?

שוד ושבר בקהילת קודש בני ברק. אולפנת 'צביה'  ששייכת למגזר החרדי-לאומי (חרד"לי), ואפשר להניח שתלמידותיה מתלבשות בדרך הכי צנועה שיש  עוברת מרחוב מימון לרחוב אחר. היעלה על הדעת? 'גזירה' כזאת לא הייתה מאז ימי אנטיוכוס, שכן כניסתן של הבנות הללו לשכונה תביא 'ללא ספק' ל'פגיעה חמורה באורחות חיינו ובחינוך הטהור של ילדינו'.

הוועד קורא 'לכל מי שחם לבו בקרבו' לפנות אל הגבאים והרבנים, ואכן הביטוי 'חם לבו', שמתייחס לרגש הקנאות, משקף גם את שצף היצר הסקסואלי המפעם בלבבם החם של בעלי המודעה.


עידו וינטר, שהעביר לי את המודעה המגעילה הזו, שהגיעה אליו ב'ווטסאפ', שם לב שבכותרת המודעה, שמאזכרת את הפסוק הידוע 'אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים' (ישעיהו, א 21), הושמטה המילה 'לזונה'.

אז זה כל העניין. לא סתם הושמטה המילה, אלא כדי שכל מי שקורא את המודעה ייתן דעתו לכך ומיד יקשור בין ה'זונה' של ישעיהו (ירושלים של ימי בית ראשון) לבין ה'זונות' של ימינו  הבנות של אולפנת צביה...

ב. אוי לעיניים

עיניים הם, כידוע, מגרות נורא. אפילו יותר משיערה של אשה נשואה, ולכן צריך לכסותן כתריס ומגן לפיתויי היצר. הנה סוג של אמנות עממית, כפי שהיא נשקפת מחלון הראווה של חנות 'חסדי שמואל' למוצרי תינוקות, בשכונת עזרת תורה בירושלים.

איכשהו יש לי הרגשה שהמדביקים הם בעלי החנות עצמם, שמבקשים להקדים רפואה למכה. 'עדיף מדבקה עם ברקוד, מאשר שמשה מנופצת', הם בטח אמרו לעצמם. מעניין שלא שמו לב, שעל המדבקה בתמונה העליונה כתוב 'מנשא חזה', שזה, לדעתי, מגרה הרבה יותר.

צילומים: יונתן ק.

ג. מועדון הגברים

לבר-מצווה של נכד הרבי מטאלנה לא תישלחנה הזמנות אישיות. המזמין הוא האב (ואין מדובר במשפחה חד-הורית) והמוזמנים הם גברים בלבד.



יום שישי, 15 ביולי 2016

תחי צרפת וישראל! על ידידות מופלאה שגזה

כך נראית ידידות אמת... הנשיא שמעון פרס בארוחת ערב בארמון האליזה עם נשיא צרפת ניקולא סרקוזי ורעייתו קרלה ברוני,
מרס 2008 (צילום: עמוס בן גרשום; אוסף התצלומים הלאומי)

מאת ניתאי שנאן 

לכבוד יום הבסטיליה, 14 ביולי 1789

ה'רומן' שלבלב בין ישראל לבין צרפת בשנות החמישים של המאה הקודמת, כמו גם שיתוף הפעולה וברית האינטרסים הביטחוניים, ידועים זה מכבר ואין כאן מה לחדש. צרפת, שהייתה אז מסובכת במלחמת התשה עם לוחמי החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה ((FLN, ראתה בישראל בעלת ברית שעשויה לסייע לה בשמירה על מעמדה בים התיכון. על כן, במחצית השנייה של שנות החמישים ואף בראשית השישים, התקיימו קשרים הדוקים בין שתי המדינות. מבצע קדש, שבקרוב ימלאו לו שישים שנה, נערך, כידוע, בשיתוף פעולה עם צרפת ובריטניה, שרצו להשתלט על תעלת סואץ. הרעיון של כריתת ברית צבאית בין שתי המדינות נדון אף הוא ברצינות.

שיתוף הפעולה בא לידי ביטוי גם בתחום התרבותי. אמנים צרפתים רבים הופיעו בישראל וההיפך, ובמוזיאונים בישראל הוצגו תערוכות של יצירות שהובאו מצרפת. השפעה זו השתקפה גם בקטלוגים של אותן תערוכות. בניגוד למקובל היום, שבו מוסכם על הכל כי ה'לינגווה פראנקה' העולמית היא השפה האנגלית, הרי בשנות החמישים, ובמיוחד בקטלוגים שפרסם מוזיאון תל-אביב, השפה הלועזית הנבחרת הייתה דווקא הצרפתית.

והיו כאלה, בשתי המדינות, שראו בשיתוף פעולה זה יותר מאשר מימוש של אינטרסים זמניים, אלא ביטוי לידידות נצח בין שני עמים בעלי ערכים משותפים וחזון נעלה. אמונה תמימה זו באה לידי ביטוי בחוברת מרתקת בשם 'עשור למדינת ישראל', שהודפסה בעברית ובצרפתית וראתה אור בשנת תשי"ח (1958) על ידי גוף שכינה את עצמו 'ידידי הרפובליקה הצרפתית בישראל' (Les Amis de la Republique Francaise en Israel). גוף זה  אמיתי או פיקטיבי  הוקם באמצע שנות החמישים על מנת לקדם את הידידות בין שתי המדינות, והתפרק מאליו כעבור מספר שנים. בפעילות ה'ידידים' השתתפו, לפחות על הנייר, אישי ממשל צרפתיים בכירים, כמו  נשיא האגודה ג'ורג' בידו (George Bidault), שאחרי מלחמת העולם השנייה כיהן פעמיים כראש ממשלת צרפת, או פול רמדיה (Paul Ramadier), חסיד אומות העולם ושר בכיר במספר ממשלות צרפתיות.


מעבר למידע על מדינת ישראל הצעירה בתחומי הכלכלה והחברה, מלאה החוברת במונולוגים של פוליטיקאים ואנשי רוח משתי המדינות, שמדברים על הזהות הכמעט מוחלטת במטרות ובאידיאלים של צרפת וישראל. כך למשל הצהירה שרת החוץ גולדה מאיר, כי 'כל איש בישראל הנו ידיד הרפובליקה הצרפתית'. ראש הממשלה דוד בן-גוריון, בברכתו לידידי הרפובליקה הצרפתית בישראל, קבע כי הידידות בין שני העמים היא 'ידידות של אמת, ידידות המושתתת על ערכים אנושים המשותפים לשני העמים: חופש האדם, יתרון רוחו וכיבוד זכויותיו. ישראל לא תשכח לעולם את העזרה שצרפת הגישה לה מיום קומה ועד היום'. יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק השתמש בלשון כמעט פיוטית כשכתב: 'במומנטים שיש מצוקה לצרפת כואב גם לבנו, וכשצרפת עולה מחדש מתמלא גם לבנו רגשי שמחה ... ועלי לציין שכמה וכמה מהנכסים החיוביים שבפרלמנט הצרפתי נכנסו לתוך יסודות הפרלמנט שלנו  זו הכנסת'.



הצרפתים שהתראיינו לחוברת התבטאו באופן דומה. פליקס גאיאר (Félix Gaillard) ראש ממשלת צרפת לשעבר, שסיים את תפקידו באפריל 1958, הצהיר כי הוא מאושר 'לציין כאן את המאזן הכביר של מאמצי מדינתכם האמיצה למען קביעת עתידה במסגרת הערכים המשותפים לשני עמנו', ואילו נשיא הרפובליקה בשעת פרסום החוברת, רנה קוטי (Rene Coty), טען כי כללי הפרוטוקול אוסרים עליו לשלוח מנשר ידידותי ולכן הוא שולח את תצלומו עם הקדשה. לדעת ז'ורז' דיהמל (Georges Duhamel), חבר האקדמיה הצרפתית, ישראל הינה 'התגלמות הגניוס המערבי'. לא פחות. 



המרואיין הנלהב ביותר היה ז'ק סוסטל ((Jacques Soustelle, מושל אלג'יריה לשעבר, שנודע ביד התקיפה שהפעיל בדיכוי המרד האלג'ירי. 'צרפת וישראל לוחמות בשביל אותם האידיאלים', הייתה כותרת רשימתו. ובהמשכה: 'האידיאל המשותף המאחד את הרפובליקה הצרפתית ומדינת ישראל מבוסס על יחס הכבוד כלפי האדם ואהבת החרות. תוך מבחנים עקובי דם לא חדלו שני העמים להאבק למען האידיאל הזה ועובדה זו נותנת לידידותנו בסיס חזק ביותר'. סוסטל גם טען כי הוא מביע בדעתו 'את ההרגשה הכללית של כל הצרפתים הטובים'. מעניין מי היו, לדעתו, הצרפתים ה'לא-טובים'...



ואם לא די בהצהרות נלהבות לא חסך הפרסום מאמצים כדי להראות זהות בין ישראל לצרפת. כך למשל הוכתר נפוליאון בתואר 'הציוני הראשון בצרפת' ואילו הברון רוטשילד הפך להיות 'היהודי הצרפתי הגדול, אבי המדינה'



לדעת רלף אלמוסנינו, המזכיר הטכני של ידידי הרפובליקה הצרפתית בישראל, תל אביב היא 'פריז הקטנה של ישראל'. טענותיו נועדו בעצם להניח את המבוקש, וכך טען המחבר כי הסירות שעל הירקון מזכירות את הסירות שעל הסיין, ואף זוגות הנאהבים בתל אביב חוגגים בלילות כמו זוגות נאהבים בפריז. מתברר שגם את הקפה שותים בתל אביב ממש כמו בפריז. וכך בתל אביב 'לוגמים בעונג את האספרסו המהביל המוגש על ידי מגישות נחמדות באדיבות ממש צרפתית'.



בחלקו הצרפתי של הפרסום פורסם שיר בשם 'Amitie' (ידידות), שחתום על ידי משורר לא-ידוע שכינויו Raf-Al. בשיר מתוארים צרפת (או מריאן סמל הרפובליקה הצרפתית) וישראל כמעין גבר ואישה המחזיקים ידיים ונושאים יחד את 'לפיד התקווה' (Flambeau de l'Espérance). 



ואם בלפיד עסקינן, אף חברת 'סופרגז' החליטה לפרסם לפיד גדול ועליו מתנוססת כתובת בצרפתית שתרגומה לעברית הוא 'להבת הידידות הצרפתית-ישראלית לא תכבה לעולם'...


ב. תחי צרפת וישראל! בינינו אין כבר שום הבדל...

היחסים ההדוקים שהתקיימו בין צרפת וישראל קיבלו אף ביטויים הומוריסטיים. בשנת 1957, כשנה אחרי מבצע קדש, כתב דן אלמגור שיר היתולי בשם 'ברית צרפת-ישראל', שהותאם ללחן מפורסם של ז'ק אופנבךמלחין האופרטות הידוע בן המאה ה-19. השיר, שהיום נשכח כמעט לגמרי, בוצע לראשונה בערב הפתיחה של הקברט הסאטירי 'מועדון התיאטרון', שפעל בין השנים 1963-1957, וארבעת משתתפיו הקבועים היו גדעון זינגר, יעקב (יענק'לה) בן-סירא, ראובן שפר ושמעון בר (שני הראשונים נפטרו בשנה שחלפה). הבדלי הגובה בין בן-סירא הנמוך לזינגר הגבוה אפשרו לשני השחקנים להגחיך את הבדלי הגובה בין דוד בן-גוריון (הנער דוד, שיהיה מלך ישראל) לבין שארל דה-גול (גּוֹלְ-יָת).


דן אלמגור, הצ'ופצ'יק של הקומקום, עמ' 77

את הרעיון העיקרי של השיר, שגדוש מילים צרפתיות שהותאמו במלאכותיות לחריזה העברית, אפשר לתמצת במילותיו של אלמגור: 'בינינו אין כבר שום הבדל' – זהות מלאה מתקיימת בין שתי המדינות. השיר מספר על שלושה תיירים מפריז, לואי, פייר וז'ק, שגילו להפתעתם כי בעצם אין שום הבדל בין צרפת ממנה הגיעו לבין הארץ שבה הם מבקרים. אם לצרפת יש את 'טוּר איפל' (מגדל איפל), בישראל יכולים 'לתור' את חיפה ולנסוע ברכב הצרפתי 'שוסון' אל גבעת נפוליון שבעכו.

השיר רווי רמזים אקטואליים שהיום אינם מובנים מאליהם. אלמגור הזכיר פוליטיקאים ישראליים בכירים, כמו רמטכ"ל מבצע קדש משה דיין, שיש לו שארם אך 'נשאר בלי שארם-א-שייך', או את בן-גוריון 'המקובל בקהל' הצרפתי כמו השיר 'קֶה סֵרָה סֵרָה' (Que sera sera ביטוי שפירושו 'מה שיהיה יהיה'. שיר זה, שנכתב ב-1956, זכה באותן שנים בפופולריות רבה, בעיקר בזכות ביצועה של דוריס דיי (בסרטו של אלפרד היצ'קוק 'האיש שידע יותר מדי'). אלמגור אף רמז לרומן שעשוי להתנהל בין שרת החוץ דאז גולדה מאיר לבין שר החוץ הצרפתי כריסטיאן פינו (Pineau), שכיהן במשרתו בימי מבצע קדש ולפיכך היה מעורב בפלישה הצרפתית-בריטית לתעלת סואץ. העובדה המקרית, ששמו מזכיר בעברית 'פין', נוצלה כאן היטב.

דוד בן גוריון נפגש בירושלים עם כריסטיאן פינו, ינואר 1959 (צילום: משה פרידן; אוסף התצלומים הלאומי)

במעין אירוניה היסטורית, שהיא אקטואלית גם שישים שנה לאחר מכן, קובעים שלושת התיירים הצרפתים כי כשם שלצרפת 'כבר אין את אלג'יר' (זו הייתה מעין נבואה שזכה בה דן אלמגור, כי הרי רק בשנת 1962 יצאה צרפת מאלג'יריה), לישראל, שנאלצה לסגת מכל השטחים שכבשה במבצע קדש, כבר אין את עזה.

הנה רביעיית מועדון התיאטרון שרה את 'ברית צרפת-ישראל':



מאז הושר השיר שטו סירות רבות בנהר הסיין וקצת פחות בירקון שזוהם ושוקם. אמנם לצרפת אין כבר את אלג'יר, אך לישראל יש גם יש את עזה. הידידות הנצחית המופלאה, שנחשבה אז לברית עולם, גזה עם השנים. באמצע שנות השישים עשתה צרפת  משוחררת מבעיית אלג'יריה  פנייה חדה אל עבר העולם הערבי, וישראל הזנוחה מצאה נחמה בזרועות 'מאהבת' חדשה  ארצות הברית של אמריקה. מאז לא חדלה המדיניות הצרפתית לגרום כאב ראש למדינאים הישראלים, ולנו, הקוראים, לא נותר אלא לתהות על מידת ההשפעה התרבותית-חברתית שהותירה צרפת על מדינת ישראל הצעירה. מה חלף וגז ומה שרד את תהפוכות העיתים?
_____________________________________________________

ד"ר ניתאי שנאן עובד בספרייה הלאומית

יום רביעי, 13 ביולי 2016

סיפורי רחובות: הרב קוק; הזאת נעמי; הזהו עגנון

א. מתי מת הרב קוק?

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל, נפטר בג' באלול תרצ"ה, שזו שנת 1935 לכל הדעות.

עמוד השער של העיתון דואר היום, 2 בספטמבר 1935

אבל אם אתם גרים בחולון הספקנות תהיה מנת חלקכם. שתי כניסות לרחוב הקרוי על שמו וכל אחת מציעה תאריך שונה.

צילומים: שמריה גרשוני

כדאי גם לשים לב לשם הלועזי המשונה שהוענק לרחוב בשלט העליון: .Kook Harav st. אז אולי בכלל מדובר בשני אנשים שונים: אחד, 'הרב קוק', והשני, 'קוק הרב'?

ב. הֲזֹאת נָעֳמִי?

כך זה מנוקד בארבעה שלטים שונים ברחוב נָעֳמִי בשכונת אבו תור בירושלים (ליד מתחם 'יס פלאנט'). רק בסימן החיריק הם הצליחו לפגוע למטרה...

צילום: זאב קינן

ג. טעות סופר

איך כותבים באנגלית 'יוסף', שמו הפרטי השני של עגנון?

אפשר Joseph ואפשר Yosef. בירושלים, עירו של הסופר הדגול, כותבים את זה ב-I... (אולי Ioseph?)

צילום: אורי להב גולדשמיד (ותודה לזאב קינן)

יום שני, 11 ביולי 2016

פרנסות של חרדים: איש דלפק; אסטרולוגיה; גנון ביידיש; רופא שיניים

א. "איש דלפק"

מתחדישי הלשון החרדית.

צילום: יונתן ק.

ב. לא בשמיים היא...

אבל אם בכל זאת אתם 'אוהבי מיסטיקה' (לשון נקייה לזיבולי שכל), אז לפחות ש'החוויה יוצאת הדופן' הזאת תהיה 'יהודית'.

צילום: יונתן ק.

ג. היימישע גננת

למעוניינים בחינוך ליראת שמים ולאהבת תורה ביידיש – זה הגן בשבילכם.

צולם בשכונת שמואל הנביא בירושלים.

צילום: מיקי מלכה (הקלקה על התמונה תגדיל אותה)

ד. מה כואב פה לרש"י?

ה'קרן ללומדי תורה' מציעה ללומדי התורה בגבעת שמואל (שם צולמה המודעה) גם ספרים על רש"י וגם משהו כמו 'קבוצת רכישה' אצל רופא שיניים חרדי (בעל ותק של 25 שנה!).

מה עניין שמיטה אצל הר סיני, או יותר נכון: מה הקשר בין פירוש רש"י לרפואת שיניים?

ואולי בכלל ראשי התיבות רש"י צריכים להיפתח: רופא שיניים ירא שמיים...

צילום: דודי בן נאים (הקלקה על התמונה תגדיל אותה)

יום שישי, 8 ביולי 2016

גלגולו של ניגון: 'פּאַפּיראָסן' (א)


מאת צבי (גרימי) גלעד ודוד אסף

א. 'פּאַפּיראָסן' של הרמן יבלוקוף

אָרווערטס, 8 בדצמבר 1935
הרמן יָבְּלוֹקוֹףשם הבמה של חיים יָבְּלוֹנִיק (1981-1903), נולד בגרודנה שברוסיה הצארית (היום בבלארוס) וכבר בילדותו נמשך לעולם התיאטרון. הוא הצטרף לחבורת ילדים שהציגה ביידיש, וב-1920 היה חבר בלהקת תיאטרון נודדת, שבה השתתף גם בן גילו ועירו, שמעון פינקל, שעתיד להתפרסם כשחקן תיאטרון 'הבימה' בישראל.

בחודש יוני 1924 הוא הגיע לארה"ב (באותה שנה בחר פינקל בכיוון הפוך ועלה לארץ ישראל). הוא היה אז בן 21 ורק שמונה דולר בכיסו, אך בסיועם של בני משפחה וחברים, וכמובן גם בזכות כישרונותיו, הצליח במהירות להשתלב בזירת תיאטרוני היידיש שפרחה אז בניו-יורק, בעיקר ב'שדרה השנייה' ובסביבותיה. באותן שנים היו רשומים כ-300 שחקנים ב'איגוד שחקני הייידיש' (Hebrew Actors' Union), שהיה מן האיגודים המקצועיים הראשונים שהוקמו בארה"ב בכלל והאיגוד המקצועי הראשון של שחקני במה בפרט (לימים יבלוקוף יעמוד בראשו). הם הציגו ב-26 אולמות תיאטרון קבועים, מהם 12 בניו-יורק עצמה  לאף מיעוט לאומי אחר בניו-יורק, לא איטלקים ולא פולנים, לא היה אז אולם תיאטרון קבוע. יבלוקוף הצטרף ללהקת תיאטרון יידיש קטנה ונדד עמה ברחבי ארה"ב וקנדה. לבסוף התיישב באופן קבוע בניו-יורק ובה הגיע לשיא תהילתו בשנות השלושים והארבעים.

יבלוקוף היה זמר ושחקן מוכשר, במאי ומפיק, שגם חיבר פזמונים והלחינם, אך את עיקר פרסומו קנה בזכות השיר 'פּאַפּיראָסן' (סיגריות), שהוא משירי היידיש הידועים ביותר, ובטעות מזוהה על ידי רבים עם השואה ועם ילדי הגטו.

ברשימה זו נסקור את תולדות השיר, נוסחיו, תרגומיו וביצועיו, ונטען כי יבלוקוף לא היה המחבר המקורי. הוא בוודאי לא אחראי על הלחן, וגם על המילים לא מגיע לו קרדיט מלא, אלא חלקי.

את השיר 'פּאַפּיראָסן' 
 כך כתב יבלוקוף בזיכרונותיו  הוא חיבר בשנת 1922, כאשר ביקר עם להקת התיאטרון שלו בקובנה, אז בירתה של 'ליטא העצמאית' קצרת הימים. יבלוקוף סיפר כי הושפע ממראות העוני הקשה ששרר בערי רוסיה לאחר מלחמת העולם הראשונה. אלפי ילדים יתומים נאלצו לשרוד ולפרנס את עצמם ואת בני משפחותיהם בכל דרך אפשרית. כל זה הזכיר לו את ילדותו שלו, כמה שנים קודם לכן, כאשר הוא עצמו מכר סיגריות בגרודנה, שבין השנים 1918-1915 הייתה תחת כיבוש גרמני.

יבלוקוף נזכר בשיר שכתב רק לאחר עשר שנים, בשנת 1932. הוא כיכב אז, בעילום שם, בתכנית רדיו שבועית פופולרית ביידיש בשם 'דער פּאַיאַץ' (הליצן; המוקיון), שאותה הגיש בתחנת הרדיו WEVD, שהייתה קשורה לעיתון היומי ביידיש 'אָרווערטס' (קדימה). הוא חיפש חומר חדש לתכנית ונזכר בשיר הישן. הוא השמיע אותו תחילה לכמה מחבריו, והם התפעלו, הזילו דמעה ואפילו הציעו לו לשנות את המילה הרוסית 'פּאַפּיראָסן' למילה הנפוצה יותר ביידיש  'ציגאַרעטן'. יבלוקוף לא הסכים, וכפי שנראה בהמשך הוא כנראה גם ידע למה. השיר שודר והפך בן-לילה לסנסציה. מילותיו ולחנו עוררו את כל בלוטות הדמעה של הלב היהודי הרחום. טלפונים ומכתבים רבים הגיעו לאולפני התחנה בדרישה לשוב ולהשמיע את השיר ותווי השיר הודפסו ונמכרו באלפי עותקים. כך הפך השיר ללהיט אדיר ו'הליצן' לכוכב-על. 


שער הדפרון שבו נדפסו לראשונה המילים. ניו-יורק, 1933, הוצאת J.J. Kammen (מקור: ספרי דן ויימן, קטלוג 180)

מילות 'פּאַפּיראָסן' נקראות כמו טלנובלה יהודית רעה במיוחד, ששאבה את מקורותיה הרוחניים מ'מוכרת הגפרורים הקטנה' של הנס כריסטיאן אנדרסן (1845): הילד עומד ברחוב ומתחנן לעוברים ושבים שייקנו ממנו בפרוטות גפרורים או סיגריות. בגדיו קרועים, קור בחוץ, הוא רעב. אביו מת במלחמה, אמו מתה, וזה לא מכבר מתה גם אחותו... אם זה לא היה עצוב, זה היה נשמע כמו פרודיה על סבלם של היהודים. זה כנראה ההסבר לכך שמנגינת השיר – עם כל הכבוד לעצב שרוכז במילותיו  תפקדה גם כמוזיקה לריקודי טנגו. השיר נוגן והושר (וממשיך להיות מנוגן ומושר גם בימינו) בעשרות רבות של ביצועים, כולל ביצועים כליים וכליזמריים ללא מילים.


שער דפרון 'פּאַפּיראָסן', ניו-יורק, 1937, הוצאת J.J. Kammen (מקור: אוסף המרכז למוזיקה, הספרייה הלאומית)

ואלה מילות השיר (התרגומים לעברית יובאו בחלק השני של הרשימה):

מילות השיר מתוך הדפרון שנדפס בניו-יורק 1937

כשראה יבלוקוף כי טוב, הוא כלל את השיר גם בהופעותיו על הבמה. תוך זמן קצר חיברה אסתר אפשטיין דרמה מוסיקלית בת שלוש מערכות שנקראה 'פּאַיאַץ', והתבססה על תכניות הרדיו של יבלוקוף. היא הועלתה על הבמה לראשונה במארס 1933 והשיר 'פּאַפּיראָסן' כיכב בה. 

באוקטובר 1935 החלה עונה חדשה בתיאטרוני היידיש בניו-יורק, ועל קרשי במת 'תיאטרון מקינלי סקוור' ברובע ברונקס, שיבלוקוף היה אז אחד מכוכביו, הועלתה לראשונה ההצגה 'פּאַפּיראָסן'. כוכבי ההצגה היו יבלוקוף ובֶּלָה מייזל (1991-1902), רעייתו לשעבר של המוזיקאי המחונן אלכסנדר אוֹלְשָנֶצקי (מלחין 'מײַן שטעטעלע בעלז'), שנישאה מאוחר יותר ליבלוקוף. במרכז ההצגה, שנכתבה על ידי המחזאי יצחק (איזידור) פרידמן (1950-1893), עמד כמובן הלהיט בגרסתו המלאה, ובמהלך ההפקה  כך רשם יבלוקוף בזיכרונותיו  אף צולם סרטון בן רבע שעה שבו הומחזו כמה סצינות דרמטיות מההצגה. קוריוז מעניין: הנער ששיחק בסרט את מוכר הסיגריות (כביכול יבלוקוף הילד) היה סידני לוּמֵט, בנו של שחקן תיאטרון יידיש ברוך לומט, ומי שלימים יתפרסם כאחד מבמאי הסרטים האגדיים של הוליווד (שזכה ב-2005 באוסקר על מפעל חייו)...

ליטעראַרישע בלעטער, 18 באוקטובר 1935
גלוית דואר של 'תיאטרון מקינלי סקוור'. בתיאטרון, שנפתח ב-1916, היו כ-1,400 מושבים. הבניין נהרס ב-2002 (מקור: ouroldneighborhood.com)

ההצגה זכתה להצלחה רבה ובמהלך שנת 1936 הוצגה ב'תיאטרון סקוֹנד-אווניו':

מודעה על ההצגה 'פּאַפּיראָסן' שמוצגת כבר שנה שנייה (ליטעראַרישע בלעטער, 14 באוגוסט 1936)

על תהילת השיר הזה נישא יבלוקוף כל ימיו. בשנת 1947 הוא יצא עם רעייתו בלה מייזל לסיבוב הופעות במחנות העקורים באירופה. במשך שבעה חודשים הופיעו בני הזוג בפני כ-180,000 איש, ועל מסירותו קיבל יבלוקוף אות הצטיינות מהצבא האמריקני. לאחר המלחמה יצא יבלוקוף לסיבוב הופעות בעולם, ואף לישראל הגיע כמה פעמים: לראשונה ביקר בארץ ביולי 1952; בשנית, בחודשים מאי-יוני 1959, אז גם הופיע עם הלהיט הגדול; ובשלישית  ביולי 1971.

מעריב, 18 ביוני 1959
הרמן יבלוקוף ורעייתו בלה מייזל (מקור: ארכיון מילקן)

נשמע תחילה את השיר בביצוע המוכר של 'האחיות בארי':


והנה עוד כמה ביצועים, ובראשם השיר בקולו של הרמן יבלוקוף בכבודו ובעצמו. ההקלטה היא משנת 1946.



וכאן שרה אלינה איבך ביידיש ליטאית, השפה שבה דיבר יבלוקוף:


והנה ביצוע יפה של השיר בפי הזמר החרדי יענקי לֶמֶר. שימו לב שבכותרת הסרטון הוא מוצג כ'שיר יידיש מפורסם מימי השואה'. ועוד פרט מעניין, האקורדיוניסט החרדי שלצדו בחר לפתוח את הליווי בצלילים שאינם קשורים כלל לשיר, והבחירה אפילו מפתיעה  'ואולי' של רחל בלחנו של יהודה שרת...



בהיותו בן 65, פרסם יבלוקוף את זיכרונותיו תחת הכותרת 'אַרום דער וועלט מיט אידיש טעאַטער' (מסביב לעולם עם תיאטרון יידיש), ניו-יורק 1969-1968. בספר, שנדפס בשני כרכים ומונה יותר מ-1,500 עמודים, תיאר המחבר את קורות חייו, מגרודנה ועד ניו-יורק, והציגן כסיפורו של תיאטרון יידיש. הספר סובל אמנם מאריכות יתר (בלשון המעטה), אך גם שופע אנקדוטות מרתקות, ופרקים מיוחדים (כרך ב, פרקים 14, 19) הוקדשו לשיר 'פּאַפּיראָסן' ולהפקה התיאטרלית. לימים ראה הספר אור במהדורה מקוצרת בתרגום לאנגלית של רעייתו בלה מייזל: Der Payatz: Around the World with Yiddish Theater, Silver Spring, Md:‎‪ Bartleby Press, 1995, pp. 313-344‪


זיכרונות יבלוקוף, 'מסביב לעולם עם תיאטרון יידיש' 

ב. 'זה היה יום קיץ': גלגולי השיר בשואה

למרות שהשיר אינו קשור כלל לשואה, וכאמור נכתב בניו-יורק זמן רב קודם לכן, קרה לו מה שקרה לשירים אחרים כמו 'עס ברענט' (העיירה בוערת) של מרדכי גֶּבִּירְטיג, או 'מײַן שטעטעלע בעלז' (עיירתי בלז), שגם הם נכתבו לפני השואה אך הפכו בדיעבד לשירים ייצוגיים שלה. הטרגיות הטבועה בשיר הפכה אותו לכזה.

בהשראת 'פּאַפּיראָסן' נכתבו בגטאות ובמחנות שירים נוספים, שתיארו ילדים המוכרים דבר-מה כדי לשרוד: לחם, כעכים, תפוחים, ואפילו גלולות של רעל ציאניד. 

כך למשל, מחבר שזהותו אינה ידועה הוסיף לבית הראשון של 'פּאַפּיראָסן' בית חדש. הנה הוא בתרגומו של בנימין טנא:


משה פְּרָגֶר (עורך), מן המצר קראתי, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשט"ו, עמ' קלט

מחבר אלמוני אחר, שחי בגטו וילנה, כתב את 'קויט געטאָ-בייגעלעך' (קנו כַּעֲכֵי גטו), ובאותו גטו חיבר לייב רוזנטל את 'ישראליק', שיר שמתחיל במילים 'נו, קויפֿט זשע פּאַפּיראָסן' (קנו סיגריות), אך הותאם ללחן אחר (ש' קצ'רגינסקי, געזאַנג פֿון ווילנער געטאָ, פריז, 1947, עמ' 25; ה. לייוויק וש' קצ'רגינסקי, לידער פֿון די געטאָס און לאַגערן, ניו-יורק, ציקאָ, 1948, עמ' 107-106, 146-145; תרגומים לעברית: אַנטאָלאָגיע ון ייִדישע אָלקסלידער, 4, מאגנס, תשמ"ז, עמ' 141-136); בגטו ורשה נכתב השיר 'די ברויט-אַרקויערין' (מוכרת הלחם), על פי מנגינת 'פּאַפּיראָסן' (לידער פֿון די געטאָס, עמ' 111-110); ושיר מזעזע במיוחד, 'סם מות למכירה', על ילד שמוכר גלולות רעל ברחובות הגטו, נכתב בגרמנית בידי משורר אלמוני (מן המצר קראתי, עמ' פח, בתרגומו של משה בסוק). 

אבל הידוע בשירים שנכתבו בימי השואה על פי 'פּאַפּיראָסן' הוא 'עס איז געווען אַ זומער-טאָג' (זה היה יום קיץ).

שיר זה נכתב בגטו וילנה, ב-6 בספטמבר 1941, על ידי ריקְלֶֶה גְּלֵזֶר, שהייתה אז צעירה בת שמונה עשרה, והוא מתאר את הרצח הנורא של עשרות אלפי יהודים בפּוֹנָאר, הסמוכה לווילנה, החל מיולי 1941. שורות הפתיחה – 'זה היה יום קיץ, טובל כרגיל באור השמש' – מתכתבות, כמובן, על דרך הניגוד המקאברי, עם פתיחת השיר המקורי של יבלוקוף, שמתארת יום חורף קר וחשוך. 

השיר נדפס לראשונה ב-1947, על ידי הפרטיזן והמשורר הווילנאי שמריהו (שְׁמֶרְקֶה) קָצֶ'רְגִינְסְקִי, בפתח אוסף השירים של גטו וילנה (געזאַנג פֿון ווילנער געטאָ). שנה לאחר מכן נדפס השיר גם באוסף הגדול של שירי הגטו והמחנות, שאותו ערך קצ'רגינסקי יחד עם המשורר ה. לייוויק (לידער פֿון די געטאָס, עמ' 8-7):

געזאַנג פֿון ווילנער געטאָ, פריז, 1947, עמ' 11

הנה השיר בביצועה המרגש של חוה אלברשטיין מתוך התקליטור 'חוה זינגט ייִדיש' (1992):



השיר תורגם לעברית כמה פעמים, ולראשונה ב-1949 על ידי אפרים דרור (טרוֹכֶה), תחת הכותרת 'היה זה יום אביב' (למרות שביידיש כתוב במפורש 'קיץ'!):


ארנסט הורביץ (עורך), מן המצר: משירי הגטאות, תל אביב, ההסתדרות הכללית של העובדים, תש"ט, עמ' 14

במהדורה המתוקנת של 'מן המיצר', שהופיעה בשנת 1987 בעריכת ארנסט הורביץ, גיל אלדמע ושלמה אבן שושן (הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד), נדפס שוב השיר (עמ' 27-26) בכותרת מתוקנת ('יוֹם שֶׁמֶשׁ-קַיִץ זֶה הָיָה') ובתיקוני נוסח נוספים (תודה לנחומי הרציון).


בנימין טנא תרגם גם כן כ'יום אביב':

מן המצר קראתי, עמ' פד-פה

ותרגום שלישי הוא של תמר ועמוס רודנר:


זמר'ל: שירים שלא נשכח ביידיש ובעברית, הקיבוץ המאוחד, 2012, עמ' 95-94

הנה אורה כהן וחבורת שהם (שירים היוצאים מהלב) שרים את 'יום קיץ', מתוך התקליטור 'הי ציגעלעך' (2011):



רות (ריקלע) גְּלֶזֶר-קפלן (מקור: ארגון הפרטיזנים לוחמי המחתרות והגטאות)

בפרק הבא:
ג. תרגומים לעברית ומבחר ביצועים
ד. 'קוּפִּיטֶה פָּפּירוֹסי': גלגולי המקור הרוסי
ה. שיר רוקד עולם