יום שני, 25 במאי 2015

סיפורי רחובות: מי אַת ענבר לדרמן?

רחוב ענבר לדרמן על פי 'גוגל סטריט'

רחוב יש בירושלים ושמו 'רחוב ענבר לדרמן', אך מי היא ענבר לדרמן איש לא יודע. מסתורין גמור אופף את דמותה.

כתב לי מורה הדרך הירושלמי אלון תמרי:
בקצה העולם, אי שם בין השכונות קרית יובל לעיר גנים, ישנו רחוב קסום ושמו 'ענבר לדרמן'. הרחוב נושק ל'עמק האסבסטונים' (מקום בו שכנה בעבר מעברת העולים של קרית יובל, בית מזמיל), או בשמו הפופולרי 'גן העץ'. הכביש, שעובר למעשה בתוואי הוואדי, אינו מופיע באתר העירוני של שמות הרחובות, והעירייה 'אינה מכירה בו' כרחוב. גם מי שעבדו במשך שנים בהפיכת הוואדי לפנינת טבע ולריאה ירוקה אינם יודעים מה מקור השם. 
האחראי על השילוט העירוני אמר לי, כי לדעתו זהו שביל ולא רחוב, אך הפניתי אותו למפות רשמיות של העיריה (GIS) שבהן הכביש מופיע כרחוב ולא כשביל. הוא אמר שיברר ויחזור אלי... 
אגב, מתכננת ערים ממרכז הארץ, ושמה ענבר לדרמן, שעמה שוחחתי, מכחישה כל קשר. לפני כמה שנים היא ניסתה לברר מי זו בת דמותה, אך התייאשה. 
העירייה אולי לא מכירה ברחוב כרחוב, אבל מפות 'גוגל' בהחלט מכירות בו, וגם חברת 'אגד', שקו 23 שלה עוצר בתחנת 'ענבר לדרמן'.





ובכן, מי היא, או מי הייתה, ענבר לדרמן, ובמה זכתה שייקרא רחוב על שמה בעיר הבירה?

אלון תמרי לא אמר נואש והמשיך לברר עד שהצליח לפענח את החידה:
מתברר שהרחוב אכן קרוי על שמה של מתכננת הערים ענבר לדרמן, והיא בכלל לא ידעה שהיא כזו. לפני כחמש עשרה שנה ענבר עבדה כמה חודשים בחברת 'מפה'. לחברות מפות ולכרטוגרפים יש 'טביעות אצבע', שאותן הם משתילים כדי למנוע גניבות והעתקות. מישהו ב'מפה', ללא ידיעתה של ענבר, קטע את רחוב עמנואל רינגלבלום (ואת 'עונג שבת') והחליט לשים טביעת אצבע ייחודית של 'מפה' ולקרוא לרחוב על שם אחת העובדות, הלא היא ענבר. בשנת 2012, כשניסתה ענבר לדרמן ('המקורית') לברר את המקור לשם הרחוב, היא הגיעה למבוי סתום, וכלל לא שיערה שהרחוב בעצם נקרא על שמה... 
מקור: מלגר
 הרחוב הוא ללא מוצא. יש בו בסך הכל שלושה בתי מגורים, שני בתי כנסת, ואדי, גן משחקים, ובקצה הרחוב יש בית ספר לחינוך מיוחד. כיוון שכמעט ואין תושבים ברחוב, גם אין ילדים שיעשו בבית הספר 'עבודת חקר' על שם הרחוב שלהם. כך יצא, שבמשך חמש עשרה שנה ועד עתה שמר הרחוב על אלמוניותו. איש לא ידע, איש לא שאל. עד שאנחנו באנו....  
אגב, עיריית ירושלים ו-GOOGLE הם לקוחות של חברת 'מפה' וכך השתלשלה הטעות.
ומה עכשיו?

כיוון שהתפנה שם לרחוב בירושלים, אני מציע לקרוא לו 'רחוב בואי הרוח', על שם ספרו של הרב חיים סבתו (ידיעות אחרונות: ספרי עליית הגג, 2007), שבית הכנסת של ילדותו, שמתואר בספר, עדיין עומד במקומו.


יום חמישי, 21 במאי 2015

תל צור: יישוב 'חומה ומגדל' שנשכח ותעלומת לבני-האש הסקוטיות

הנפת דגל בית"ר על מגדל השמירה החדש של תל צור. המצדיעים לבושים בבגדי התנועה (אוסף משפחת מחנאי)

מאת ארנון שמשוני

א. 'הספר הלבן' והקמת היישוב הבית"רי תל צור

ביום  רביעי, כ"ח באייר תרצ"ט (17 במאי 1939), פרסמה ממשלת בריטניה, על ידי שר המושבות דאז מלקולם מקדונלד, את המסמך הידוע בכינויו 'הספר הלבן' (השלישי), שבאופן רשמי נקרא 'Palestine: Statement of Policy' (פלשתינה: הצהרת מדיניות).


שער 'הספר הלבן' של מקדונלד (סרוק וניתן להורדה כאן)
ההצהרה, ברוח מסקנות ועידת סט-ג'יימס (17-7 במרץ 1939), ניתנת לתמצות כדלקמן:

  • תוך עשר שנים מפרסום הספר תוקם בשטחי ארץ ישראל המנדטורית מדינה דו-לאומית; הרכב הממשל בה יהיה בהתאם לשיעורי האוכלוסייה היהודית והערבית. 
  • מכסת העלייה היהודית בחמש השנים הקרובות תעמוד על סך כולל של 75,000 נפש; חריגה ממכסה זו תותנה בהסכמת הערבים. האוכלוסייה היהודית לא תחרוג משליש.
  • תוגבל קניית קרקעות בארץ ישראל על ידי יהודים, ובאזורים מסוימים תיאסר כליל. האזור שבו הותרה רכישת קרקעות ליהודים  השרון וחלק מצפון השפלה: חמישה אחוזים בלבד משטח הארץ.

המסמך הדרקוני התקבל בתדהמה ובזעם ביישוב היהודי בארץ (שמנה באותה עת כ-430,000 נפש) ובקרב יהודי העולם.

יום למחרת פרסומו של 'הספר הלבן' כבר נערכו הפגנות המוניות בתל אביב, בירושלים ובחיפה ובמהלכן נפצעו כמאה מפגינים, שישה שוטרים בריטים וקצין צבא. אחד השוטרים מת מפצעיו ועל ירושלים הוטל עוצר.

כותרות העיתונים 'דבר' ו'המשקיף', 19 במאי 1939

מועד אישורו של 'הספר הלבן' בפרלמנט הבריטי נקבע ל-23 במאי, ולקראת יום זה, שחל בערב חג השבועות תרצ"ט, יזמה הנהגת היישוב מבצע חריג, נרחב ומורכב: הקמת שישה יישובים חדשים, בו זמנית. 

מאז הפעלת מדיניות 'חומה ומגדל', בדצמבר 1936, ועד תחילת מאי 1939 עלו על הקרקע 39 ישובים שהשתייכו לשבע תנועות התיישבות ציוניות (הקיבוץ הארצי השומר הצעיר; הקיבוץ המאוחד; חבר הקבוצות; הקיבוץ הדתי; תנועת המושבים; הנוער הציוני; מכבי הצעיר), אך אף פעם לא עלה מספרם היומי על שניים. המבצע המתוכנן התאפיין בתקדים נוסף: השתתפו בו, לראשונה, גם אנשי בית"ר, אלה שכונו 'הפורשים'.

למחרת חג השבועות תואר המאורע בעיתון 'דבר':

דבר, 25 במאי 1939

השתתפות חברי בית"ר במבצע זכתה לתגובות מעורבות בקרב חברי התנועה הרוויזיוניסטית. היו שהתגאו בחלוציותם של המתיישבים, שעלו למקום אשר תנאיו ואקלימו קשים ושלושה ניסיונות קודמים להתיישב בו, בימי העלייה השלישית, נכשלו; והיו שהסתייגו מפעילות התיישבותית, החורגת משיטת המאבק האלים אשר לה הטיף מנהיג התנועה, זאב ז'בוטינסקי. בייחוד חרה לכמה מהם המידע על סיוע כספי וארגוני שקיבלו מתיישבי תל צור מן הסוכנות היהודית והמרכז החקלאי של ההסתדרות, וכפי שאכן נכתב בהמשך אותה ידיעה ב'דבר': 'מוסדות ההסתדרות עמדו במלוא יכולתם לעזרת הגופים. כולם'.


וכך, למשל, פרסם צ' ירובעל, בגיליון 28 במאי 1939 של העיתון הרוויזיוניסטי 'המשקיף', את המאמר 'לא זאת התשובה'. זו הייתה תשובה ביקורתית לפרסום בעיתון היריב, 'דבר'

המגדלור של תל צור (אוסף משפחת מחנאי)

כמנהג הימים, בבוקר שלמחרת העלייה על הקרקע, חג השבועות, החלו לבקר בנקודה החדשה אנשי ההנהגה של בית"ר מרחבי הארץ, וכן ראשי הסוכנות היהודית וביניהם אליהו גולומב ואברהם הרצפלד. ברכה חבס, חברת מערכת 'דבר' ו'עתונאית השטח' שלו, פרסמה את רשמיה ביום 8 ביוני 1939.



ברכה חבס (1968-1900) צילום משנות העשרים

כמה מן העובדות המופיעות בכתבתה של חבס ראויות להבהרה. 

'ימי נערים עברים רוגמים באבנים את אחיהם המתפּקדים ברחובות תל-אביב' – ב'דבר' מיום 19 במאי 1939 דווח, כי ביום ההפגנות נגד הספר הלבן, שנערכו יום קודם לכן בתל-אביב, 'בריונים רויזיוניסטים, מחרחרי ריב ומכשילי הישוב, ארגנו תהלוכה, שבראשה נושא דגל ומתופף, משפת הים לכיכר מגן דוד, ניסו לתקוף את בית העיריה ובית ברנר, רגמו את השומרים באבנים ופצעו יותר מעשרה'. 

'הנציב'  כינויו של מנהיג ארצי בתנועת בית"ר.

'צו' – מעין 'פקודת יום', כנהוג בארגון חצי-צבאי.
צילום: עודד ישראלי


'דגל המנורה המפותל' – דגל בית"ר עם סמל המנורה מתנפנף ברוח (ראו בתמונה למעלה). 

'חורבת אום-אל-עלק מימי חלוצים ראשונים וחצץ וכבישים' – תזכורת לנסיונות ההתיישבות באתר זה בשנים 1923-1920 על ידי אנשי העלייה השלישית  'קבוצת סיגניובקה', 'קבוצת לופט', 'משמר הוולגה'  שכולם הסתיימו בנטישתו. אדמות אום-אל-עלק (היום השטח המכונה רמת הנדיב) היו שטח של כ-11 קמ"ר, רובן אדמות סלע וביצה, ומקצתן חלקות אדמה קטנות שהיו ראויות לעיבוד חקלאי.

'קבר יחיד של נערה חלוצה אשר עלתה באש בכברת ארץ זו' – זהו קברה של צפורה (צשיה) לופט-לנצ'יץ, שנכוותה קשה בתאונה במטבח הקבוצה ונפטרה ביום כ"ז באייר תרפ"ב (1922). בשנת 1956 הועבר קברה לקיבוץ גן שמואל על ידי חבריה. את סיפורה של 'צ'סיה היפה' אפשר לקרוא בבלוג של עודד ישראלי 'מצבות מדברות'.

מתיישבי תל-צור הבית"רים חיו במקום, בתנאים קשים ביותר, קרוב לחמש שנים. בשנת 1942 החלו במעבר הדרגתי לחאן שוני הסמוך, ומשם עברו, בשנת 1946, למושב 'נחלת ז'בוטינסקי' שבפאתי בנימינה. רבים מהם המשיכו לעסוק בחקלאות גם במקומם החדש.

ב. מה עושים לבני-אש מסקוטלנד בתל צור?

מקור: צימר

לפני שש שנים, ערב שבועות 2009, קיימו צאצאי המתיישבים בתל צור ובני משפחותיהם טקס לציון שבעים שנה לעלייה על הקרקע. באתר הנטוש, על גבעת הטרשים שליד המעיין הנקרא היום עין צור, הותקן שילוט על המתקנים ששרדו והוצב שלט מטעם 'המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל'. נישאו נאומים והועלו זיכרונות.

לפני כמה חודשים ביקרנו במקום בהדרכת חברנו הטוב ועמיתי למקצוע (רפואה וטרינרית) ד"ר בני מחנאי, שעשה בתל צור את שנות ילדותו הראשונות. הוריו, עוזיהו (אייזיק) וצפורה, היו חברי פלוגת הגיוס של בית"ר בנהריה, אחת מארבע פלוגות בית"ר שנציגיהן השתתפו בעלייה על הקרקע.

במקום נותרו כמה שרידים מימי 'חומה ומגדל' והם סומנו בשילוט: 'אתר המגדל' (כיום מוצב שם תורן ועליו דגל הלאום), 'בסיס הגנרטור', 'עמדת שמירה', 'סככת צאן', 'תצפית', מגורים, מטבח  ועוד. משפחת מחנאי תרמה ספסל לנוחיותם של קשישים כמונו.



תוך שאנו משוטטים במתחם, שגודלו 1,6 דונם (40X40 מטר), ואשר בו התגוררו בשעתו כארבעים נפש, משכו את תשומת לבנו לִבְנֵי-אש שחוקות, רובן שבורות, אשר היו מפוזרות בשטח וחלקן עדיין מחוברות ביניהן בטיט. על רובן ניתן היה לזהות את האותיות FORTH. לבני-אש הן אבנים שעמידות בטמפרטורות גבוהות במיוחד ולמעשה הן חסינות אש. משתמשים בהן, בדרך כלל, לבניית תנורי חימום ואפייה, במסעדות ובמאפיות, והן מוכרות בשם 'לבני שָׁמוֹט'.



התקשינו להבין לאיזה צורך נזקקו חלוצי תל צור ללבנים כאלו, המשמשות, כאמור, לבניית כבשנים או תנורים גדולים. מתקנים כאלה – למיטב זיכרונו של בֶּנִי – לא היו ביישוב.

חידת השםFORTH  שעל הלבנים נפתרה בקלות בסיוע המרשתת. התברר כי מפעל לייצור לבני-אש בשם זה (Forth Firebricks: Roughcastle Firebrick Worksפעל בין השנים 1965-1892 צפונית-מזרחית לגלזגו שבסקוטלנד.

ועוד התברר לנו, שלבני-אש מהוות נושא לתחביב אספנות מיוחד – Firebrick spotting. האספנים זיהו עד כה לא פחות מ-621 מפעלי ייצור שפעלו לאורך השנים בסקוטלנד. מצאנו במרשתת צילומי לבנים עם כתובת זהה לזו שנשתיירה בתל צור, ואחד האספנים הסקוטים, שעמו היינו בקשר, שמח מאוד להוסיף את שמה של ישראל לרשימת המקומות האקזוטיים בעולם (פרו, למשל) אשר אליהם הגיעו לבני השמוט המהוללות של FORTH


לבני אש לאספנים בחנות עתיקות בדבלין (מקור: Mac's Warehouse)

איך ולאיזה צורך הגיעו הלבנים הללו מסקוטלנד לתל צור?

יגענו ומצאנו.

התשובה התגלתה בספרו של ישעיהו (שייקה) מחנאי, אחיו של עוזיהו מחנאי, שנקרא 'נחלת ז'בוטינסקי: תולדותיה של התישבות בית"רית'. הספר נדפס בשנת תשי"ב (1952), לרגל מלאת שלוש-עשרה (בר-מצווה) ליום העלייה על הקרקע.


 הנה מה שכתוב שם (עמ' 127-126):

צדק שייקה מחנאי באשר ל'תוצרת המשובחת' של הלבנים השרופות, אף כי טעה בזיהוי מקורן. הן לא היו מתוצרת צרפת, כפי שסבר (אולי בשל הצליל הצרפתי של 'שמוֹט'), אלא, כאמור, מתוצרת סקוטלנד. 

חידה גררה חידה: מהו 'ה"רוסטון" היפה שלנו', אשר 'שכן כבוד' בבית המכונה?

ובכן, 'רוסטון' (Ruston) היה שמו של גנרטור בעל מוניטין מתוצרת בריטית, שבשעתו רווח בארץ כמחולל חשמל, בין היתר בישובי 'חומה ומגדל'. גם עליו סיפר מחנאי בספרו (עמ' 85):



מנועי רוסטון יוצרו במפעל בעיר לינקולן שבבריטניה. מפעל זה, שנוסד באמצע המאה ה-19, התמחה בייצור מכונות קיטור, והוא ממשיך לפעול עד עצם היום הזה (בשנת 2003 נרכש על ידי חברת סימנס).

דואר היום, 18 באפריל 1921

כאשר עברו אנשי תל צור לנחלת ז'בוטינסקי, עבר ה'רוסטון' היפה יחד עמם והופעל לשאיבת מים מנחל התנינים.

סמלה המסחרי של חברת 'רוסטון'

ולסיום, קוריוז מתוק-מריר מאלבומו של בֶּנִי מחנאי.

ילדי תל צור משתעשעים עם שני חמוריו של העגלון מאיר קפלן

תמונה זו – בה נראים בני מחנאי על החמור השמאלי וחברו פרויקה גרוס על החמור הימני – נושאת עמה זיכרון כאוב. בשנת 1943, בהיותם בני חמש, הורכבו שני הזאטוטים על גבו של אחד החמורים, שנשלח ללא מלווים לגן הילדים שבמבצר שוני. בדרכה נתקלה 'השיירה' בקן צרעות. החמור השליך את השניים לצדי הדרך ודהר בגפו לשוני. כשהגיע החמור ללא רוכביו יצאו מיד לחפשם ומצאו את פרויקה עקוץ קשה; הוא אושפז וניצל. בני, שהושלך לצד השני, יצא ללא פגע. 13 שנים לאחר מכן, בימי מבצע קדש (1 בנובמבר 1956), נפל פרויקה בן התשע-עשרה בקרב רפיח.

ג. איך מגיעים?



מכביש 652, המוליך מבנימינה אל זכרון יעקב (כביש זה נסלל על ידי אנשי העלייה השלישית מקבוצת אום-אל-עלק), פונים מערבה אל מגרש החניה שליד הכניסה הצפונית (העליונה) של בית הספר 'אורט בנימינה'. מימין, ממש לפני שער הכניסה לבית הספר, מטפס שביל של כמאתיים מטר לכיוון צפון-מערב, אל הגבעה. המקום מסומן בשלט כחול.

אפשר להגיע גם ב'שביל ישראל' מגני רמת הנדיב, הנמצאים כשלוש מאות מטר מצפון-מערב לתל צור. הנוף הנשקף מן הגבעה מרהיב. ההליכה לא קשה והסיפור מרתק.

בסביבה הקרובה תוכלו לבקר גם במעיין עין צור, בבית מרחץ רומי, וכמובן במבצר שוני ובפארק ז'בוטינסקי.

מקור: ויקיפדיה

ועדיין נותרו כמה שאלות פתוחות: מי היה 'היהודי' שבנה כבשן אש מודרני על המורדות הדרום-מזרחיים של הכרמל, שיבר שם את עצמותיו ואיבד את מכנסיו, ומי היה היבואן שממנו רכש אותו יהודי את לבני FORTH שהתגלגלו לתל צור? 

אולי מישהו מקוראי הבלוג יודע?


שלמי תודה לבני ואתקה מחנאי


* פרופסור ארנון שמשוני הוא רופא וטרינר, שבעבר שימש מנהל השירותים הווטרינריים בישראל.

יום שלישי, 19 במאי 2015

חדש על המדף: נר יקנה"ז, מנורת מרן, מזוזה לרכב, להיט מאנגליה


מדור הצרכנות של עונ"ש גאה להביא לכם את המוצרים החדישים ביותר.

א. אלתר יקנה"ז
אלתר יקנה"ז הוא יהודי מסורבל בבשר ומפוטם וכרסו עבה. פניו טובעים בים של שערות צהובות ועכורות, שיש בהן כדי להספיק פאות וזקן ושפם גם לו לעצמו וגם לכמה וכמה יהודים. בתוך ים של שערות זה עולה כמין אי חוטם רחב ועב, חתיכה הראויה להתכבד בה, שרוב ימות השנה הוא סתום ובטל מעבודה, ובשנוי וסת, כגון בפרוס חג הפסח, זמן הפשרת השלגים, ובעליו נוטלו בכפו, שוקד עליו וגורפו, הוא משמיע כשופר תקיעות גדולות ויחד עם הברבורים, המזומנים ליום-טוב, נותן זמירות באותה שעה – וכל העיר בטלון הומה. אנשי המקום מגישים לו מנחת טאבק'ה להריח בה ומברכים אותו ואומרים:  אסותא! אסותא! – אלתר יקנה"ז איש בטלון ומוכר-ספרים הוא, מכירי מימים רבים. לא חכים ביותר ולא איש דברים. והוא בריה בפני עצמו, פניו זועפים תמיד כאלו הוא כועס על כל העולם כלו, אף על פי שאינו רע בטיבו. 
(מנדלי מוכר ספרים, ספר הקבצנים)

לכבוד חג השבועות השתא נקרתה לפנינו הזדמנות להרחיב את התודעה היהודית של קוראינו.

במקרים כמו השנה, שבהם יציאת השבת צמודה לכניסת החג, יש לומר במוצאי שבת גם הבדלה (שעמה נפרדים מן השבת), וגם קידוש (שעמו מקבלים את פני החג).

מבולבלים? גם אנחנו.

ובכן, קבעו חכמינו ז"ל סדר תפילות מיוחד, שמשלב את הקידוש וההבדלה, וסדר זה זכה לכינוי יקנה"ז, ראשי תיבות: יין ('בורא פרי הגפן'), קידוש (של חג), נר ('בורא מאורי האש'), הבדלה (נוסח מיוחד למקרים כאלה), זמן ('שהחיינו').

משפחת שטרן מההתנחלות גינות שומרון הפיצה באי-מייל את ההמצאה החדשה והשימושית: נר הבדלה מהודר ומיוחד לאירועי יקנה"ז  יציב, נאה ואינו מטפטף... והעיקר: בזיל הזול. המחיר רק 10 ש"ח.

לחיצה על התמונה תגדיל אותה

תודה לאבי במברגר

ב. לילה טוב, מרן

ואם בעסקי אור אנו נמצאים, מה דעתכם על מנורת הלילה הקסומה הזו  אור לילד.

מומלץ למצביעי ש"ס, 'יחד' ולחובבי הז'אנר.


תודה לדן לב ארי

ג. גרבוז, מאחוריך!

זוכרים את המזוזות למעלית?

מתברר שאין גבול לכוחות היצירה המפעמים בקרבנו. קבלו את המזוזה לרכב!

יש מזוזת עץ, ניקל או נחושת, ויש בציפוי אפוקסי  רק תבחרו, והחבר'ה הטובים מ'ארט יודאיקה' ישמחו לספק את רצונכם. הרכב שלכם יתחדש ויתקדש.


תודה לאבי זיו.

חיטטתי קצת במרשתת ומצאתי שעל הרעיון הזה כבר עלו יצרנים נוספים. הנה למשל חברת הגדג'טים He / She, שמציעה את ה'קלף המנצח'  Car Mezuzah:


לפחות אי אפשר להאשים אותם בחוסר מוּדעוּת או הומור. שימו לב מי נותן אחריות למוצר...

ד. הלהיט שכבש את אנגליה

מעמד לפאה גמיש ומתקפל. האנגלים מתים על זה...

עובר אורח קנאי, שלא התלהב מהלהיט החדש, טרח ורשם על המודעה 'סדום'!

מיכל ברושי צילמה ברחוב יפו בירושלים.



יום ראשון, 17 במאי 2015

ברוך הבא: ירושלים עֵדוֹת סביב לה

פסיפס קיר ברחוב ארנון בשכונת נחלאות 

יום ירושלים תשע"ה
כתב וצילם ברוך גיאן

את השיר 'מעל הר הצופים', שכתב אביגדור המאירי בשנת 1928 (על בסיס שיר ישן ביידיש ולחן של אופרה פולנית), מכירים כולם, בעיקר את הבית הראשון. הבית השני של השיר מוכר הרבה פחות. ממרומי החזון המופלא של בניית העיר ההרוסה יורד המשורר אל חיי היום-יום של העיר, והם, אללי, נראים רע מאוד: 

בְּלֵב בּוֹטֵחַ בָּאתִי הֲלוֹם
הָקִים אֶת הֲרִיסוֹתַיִךְ
אַךְ אֵיךְ אֶבְנֶה אֶת בֵּית מִקְדָּשֵׁךְ
אִם אֵין שָׁלוֹם בֵּין בָּנַיִךְ?

סְפָרַדִּים, אַשְׁכְּנַזִּים, תֵּימָנִים, פָלָשִׁים
אוּרְפָלִים וְגוּרְגִ'ים וַחֲרֵדִים וְחָפְשִׁים.


יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
לֹא זֹאת חָזִיתִי בַּחֲלוֹם!
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
בֵּין בָּנַיִךְ הַשְׁרִי נָא שָׁלוֹם!


אפשר להצטער על כך, אפשר לשמוח בכך, אבל עובדה היא שעד היום ירושלים היא עיר של עדות רבות, השומרות בקנאות על זהותן ועל מסורותיהן. שום 'כור היתוך' לא יצליח, כנראה, להתיכן. 

ש"י עגנון דווקא התפעל מהערבוביה העדתית הזו שהתקבצה בירושלים מכל קצוות תבל, כולל מחוזות נידחים מאסיה ואפריקה. בספרו 'תמול שלשום' הוא תיאר את שיטוטיו של הכלב בלק בחוצות העיר. לקראת סופו של הסיפור מגיע הכלב לרחוב יפו הריק מאדם, ועגנון מספר  דרך עיניו של הכלב  מה לא היה ברחוב:


ש"י עגנון, תמול שלשום, שוקן, תשכ"ח, עמ' 582-581

הגיוון המדהים, השטף והמקצב של שמות העֵדות שרשם עגנון ריתקו אותי. שאלתי את עצמי מה מכל אלה אוכל למצוא היום בחוצות העיר, ולוּ רק באזכור של שלט או בית כנסת? והנה מצאתי יותר ממה שחיפשתי... 

השלטים וכתובות ההקדשה מרתקים ושולחים אותך בדמיונך למחוזות רחוקים ולא ידועים. מי שמע על בורסה, נזירה וקמשלי, ואיפה נמצאות נצבין ויאנינה? ומי הם היזדים או הג'רמוקלים? 

צילמתי שלל כתובות ומבנים, ברובם בתי כנסת באזור הרחובות אגריפס ובצלאל (נחלאות, מחנה יהודה), מקצתם בשכונת הבוכרים ובית ישראל, ומיעוטם במקומות אחרים בעיר. במקצת בתי הכנסת עוד ניתן לראות את זקני העדה 'המקוריים', אבל אלה הולכים ונעלמים, ואוכלוסיה אחרת, חרדית בחלקה, מאכלסת את בתי הכנסת ובתהליך איטי מטשטשת את הסגנון המקורי ומשליטה מנהגים חדשים. 

התמקדתי הפעם ביהודי ארצות המזרח והאסלאם. ובהזדמנות אחרת 'אטפל' גם בעדות האשכנזיות, שגם הן מטפחות בתי כנסת לכל עיירה ולכל חסידות, קטנה כגדולה.

בשוק מחנה יהודה היזדים, הכורדים והפרסים חיים בשלום... 



בית הכנסת התימני 'צלחה ומזל' נמצא ברחוב שבזי 31 בשכונת נחלת אחים. מי יודע מי הן צלחה ומזל?

בית הכנסת הכורדי הראשון נבנה בשנת 1910 בשכונת שבת צדק, שנודעה כח'ארת א-טאנק (שכונת הפחים).
בית הכנסת נמצא ברחוב ביבאס.

סנוב, בנצבין וקמשלי כבר היית? על פי התלמוד, התנא יהודה בן בתירא גר בעיר נציבין שבבבל, והיא מזוהה עם עיר בשם זה בדרום-מזרח טורקיה, לא הרחק מקמישלי שבצפון סוריה. גם בית הכנסת הזה נמצא ברחוב ביבאס.

בית הכנסת הספרדי 'עדות ביהוסף' נמצא גם הוא, כמו שני קודמיו, ברחוב ביבאס.

בית הכנסת של הצעירים הפרסים (רחוב אגריפס 127).

את השלט הענק שבחזית בית הכנסת של יהודי דייארבקיר (דרום-מזרח טורקיה) במורד רחוב בצלאל אי אפשר לפספס. 
לא יימכר ולא ייגאל!

יאנינה היא קהילה בצפון יוון. בית הכנסת של יוצאי הקהילה נוסד ב-1922 בשכונת אהל משה שבנחלאות והוא שמור היטב.

בית הכנסת הכורדי של בני משפחת בראשי נוסד ב-1937 ונמצא ברחוב הרב יצחק בראשי בשכונת זכרון יוסף שבנחלאות.

וזה בית הכנסת הכורדי 'עזרא הסופר' של בני משפחת עַמֶדי, בשכונת נחלת ציון.

עמאדיה נמצאת בכורדיסטן. בית הכנסת שנוסד ב-1918 נמצא בשכונת זכרון יוסף.

בית הכנסת של הג'רמוקלים נמצא במעלה רחוב בצלאל. העיירה ג'רמיק (Cermic) בדרום-מזרח אנטוליה, סמוכה לאורפה (Urfa).

בית הכנסת 'עדס' שבשכונת נחלת ציון הוא בית התפילה של יהודי חאלב (ארם צובא), והרמז בשלט 'עיר תהלה וכתר' הוא לכתר ארם צובא, כתב היד הקדום והמפורסם של התנ"ך.

בית הכנסת 'שערי אהבה' של יהודי נזירה (כורדיסטן) נמצא ברחוב ארנון בנחלאות.

הרב נתן אדלר מלונדון התרים כסף עבור בתי התימנים המכונים 'בתי גורל', שהם חלק משכונת משכנות ישראל, שבנחלאות.
בשכונה התימנית היו בסך הכל 12 דירות, והדיירים זכו בהן באמצעות הפלת גורל.

בית כנסת 'הגורל' על שמו של שלום שבזי – בית הכנסת התימני הראשון בירושלים (1884)  נמצא בקומה השנייה של אחד הבתים.


מן הנחלאות המשכתי לרחוב הנביאים ולאזור שכונת הבוכרים.

הבורסה הירושלמית נמצאת ברחוב הנביאים ונוסדה בתרצ"ג (1933). בורסה (Bursa) נמצאת בצפון-מערב טורקיה.

זה אותו בית כנסת, אבל השלט כאן גורס שהוא נוסד בתש"ג (1943). 

על עדת התרגום שמעתם? גם הם סוג של כורדים.

בית הכנסת שמואל הנביא נמצא, כמובן, ברחוב שמואל הנביא 55, בשכונת בית ישראל.

שלט קרמיקה בכניסה לבית הכנסת של אנוסי משהד שנוסד ב-1882. בית הכנסת נמצא ברחוב אדוניהו הכהן.
משהד נמצאת באיראן ויהודי הקהילה נאנסו לחיות כמוסלמים במשך כ-120 שנה ושמרו על יהדותם בסתר.

דלת בית הכנסת חאג'י אדוניהו הכהן של יוצאי משהד, פרס.

בית הכנסת של היזדים עולי פרס נמצא ברחוב אדוניהו הכהן 26 בשכונת הבוכרים.

בית הכנסת הבוכרי 'בבא תמא' נמצא - כמה מפתיע - בשכונת הבוכרים. התאריך העברי של ייסוד בית הכנסת (תרמ"ה) לא ממש תואם ללועזי (1895). התאריך הנכון הוא כנראה הלועזי...

בית הכנסת של מוסאיוב ברחוב יואל שבשכונת הבוכרים נבנה ב-1894. הוא לא יימכר ולא ייגאל עד ביאת הגואל.

לא הרחק משער שכם הייתה פעם שכונת הגורג'ים (נקראה בשם 'אשל אברהם'). היא הוקמה בסוף המאה ה-19 אך נעלמה לחלוטין מהנוף. בית הכנסת לעדת ההרריים הקווקזים נמצא לא הרחק משם, ברחוב שמואל הנביא 31. 

אברך משי ואשת 'שאַל' צנועה במיוחד ליד בית הכנסת הקווקזי.