יום ראשון, 29 במאי 2011

מזמור לקולונסקופיה ומשהו על פיטר, פול ומרי

פיטר יארו (Peter Yarrow), חבר שלישיית הזמר האגדית 'פיטר, פול ומרי' (ויהודי, לצורך העניין. שם משפחתו המקורי הוא יארושוביץ), הגיע לגיל שבו צריך לבדוק את המעי הגס. אבל אין רע בלי טוב. מבדיקת הקולונסקופיה הצליח פיטר להפיק שיר חביב ומצחיק על המעי המדליק שלו, ואף זכה בפרס.

הנה השיר My colon is really cool ותודה לדני כספי. <הסרט הורד מהרשת>

ואם כבר אנחנו בעולם המופלא של הקולונסקופיה הבה ניזכר בכמה וריאציות פופולריות של התהליך החודרני והלא פופולארי הזה.

הנה למשל קריקטורה על תוצאות ניתוח הקולונסקופיה של ג'ורג' בוש הבן:




וכאן סרטון חביב ובו עורך "דוקטור" לוּ רוֹאְלְס (זמר נשמה אמריקני שמת ב-2006) בדיקת קולונסקופיה מסוג מיוחד לקומיקאי דמון ואייאנס:



וזו כבר בדיקת הקולונסקופיה של הומר סימפסון:



צחוק צחוק, אבל כל העניין הקולונסקופי הזה מעורר קצת אי-נעימות.

אז ננצל את ההזדמנות שהזכרנו את פיטר, פול ומרי ונפליג בזיכרונות מתוקים יותר אל כמה מהלהיטים הגדולים שלהם הזכורים לטוב משנות השישים.

הנה למשל, 'פטיש לו היה לי' (If I had a Hammer)



או שירו של בוב דילן, Don't think twice, it's alright



וכמובן, השיר על פאף הדרקון המופלא:



מרי טראברס, הבלונדינית הנהדרת עם קול הפעמונים, מתה מלוקמיה בספטמבר 2009, בת 72 היתה במותה.

בעלי התוספות

מאיר טורניאנסקי הפנה את תשומת לבי ל'שיר המעי הגס' (Colorectal Surgeon Song), בביצוע צמד הקומיקאים הקנדי באוזר ובלו (Bowser and Blue):



יום חמישי, 26 במאי 2011

אשה זוזי הצידה! מסורת והווי בוויליאמסבורג החרדית

את השלט הזה תמצאו בשכונת ויליאמסבורג המעטירה אשר בק"ק ניו-יורק. 
התרגום בהמשך וההסברים מיותרים:



(תודה ליצחק שטרן)


והנה התרגום מיידיש לעברית:




בנות ישראל יקרות ונכבדות
השגיחו על התואר 'בת מלך' שלכן
בת ישראל מתנהגת ברחוב בצניעות:
  • כשגבר בא מולה
  • או כאשר היא פוגשת גבר בחנות
היא תזוז הצדה
  • היא אינה מדברת בקול רם, לא בטלפון הסלולרי ברחוב ולא בחנות
כמאמר הפסוק:
כל כבודה בת מלך פנימה



בעלי התוספות

'רוחי פידלר', בעלת הבלוג המעניין Hasidism and Literature, זלזלה בערכו של הפוסטר הזה. לטענתה לא כל טיפש שמדביק שלט ברחוב - ולדבריה, האדם שהדביק את השלט הזה הוא בפירוש 'משוגענר' - משקף את גישת ההמונים שהוא מתיימר להורות להם דרך. בקיצור, קחו את זה עם קמצוץ של מלח ואל תירתעו מביקור בוויליאמסבורג.

מה שצבע יכול לעשות...

מסתבר שקרני לייזר, אור, צבע, מוסיקה ובעיקר דמיון יכולים להפוך את הבתים הכי משמימים לפלאי עולם בתלת-ממד. קוראים לזה 3D Projection Mapping.

זה מה שקרה על חזית בניין הממשלה בחרקוב, מעריה הגדולות של אוקראינה (אם מייסדי ביל"ו היו יודעים על הפלא הזה, אולי היו נשארים בחרקוב...).



(תודה לאמי פרי)

ויש עוד דוגמאות נוספות מרחבי העולם. למשל, בחזית מלון בדאלאס, טקסס:







על קיר של כנסייה במסגרת פסטיבל האורות בליון שבצרפת:



על החזית של הרייקסמוזיאון באמסטרדם (נדמה לי):



על בית העירייה בווילנה בירת ליטא:



ומתי אצלנו אתם שואלים? אז אצלנו יש משהו דומה בטבריה, לא על קיר של בית אלא על מי הכנרת.

מזה כחצי שנה, ובכל ערב (גם ביום שישי), מתקיים מופע מים מרהיב – פירוטכניקה של קולות, אורות, מים, וידאו, לייזר המוקרנים על שני מסכי מים ענקיים בגובה 15 מטר. המקום: בטיילת, מול מדיד המים. הכניסה בלי תשלום. 


וזה דבר המפרסם:
המיצג הוקם על דוברה באורך 50 מ' הממוקמת מאחורי המזח – בתוך הכינרת. משך המופע – 10 דקות, גובה המים בשיאם – 40 מ'! כל ערב מתקיימים בין שניים לארבעה מופעים. המופעים מתקיימים בשעות קבועות כל ערב: ב- 20.00,  21.00, 22.00. הסיפור מתאר את הכינרת החל מבריאת העולם (ברקים ואש) דרך בריאת הצמחייה, הים והאדם (תקופת האבן והאש) ועד ימינו אנו... הכרזת המדינה והכינרת כאגם הנופש הלאומי שלנו. אל תשכחו להפעיל רמקולים.  
  
כ-285,000 איש כבר ראו את הסרטון לפניכם, אבל האמת שהוא קצת ארוך לצפייה. לממהרים מומלץ להסתכל מהדקה השמינית ואילך.
 


על פי עדויות מהימנות  החיזיון עצמו יפהפה ובהחלט שווה לטרוח ולצפות בו (וכבר אמרנו, זה בחינם).

יום שני, 23 במאי 2011

גלגולו של ניגון: מקסים גורקי נוסע בדוגית ושר אנעים זמירות


השפעת המוסיקה הרוסית על הניגון החרדי

א. הפרק הארץ-ישראלי: 'דוגית נוסעת'

נתן יונתן (2004-1923)

מי לא מכיר את השיר הלירי והעצוב 'דוגית נוסעת'? מי לא שר אותו בשני קולות בטיול השנתי או ליד המדורה? 


את מילות השיר כתב נתן יונתן, איש קיבוץ שריד ומשורר אהוב לקטנים ולגדולים. זה היה בקיבוץ שפיים ב-2 בנובמבר 1944, ומן ההקדשה שרשם בכתב ידו ('שיר קטן  לכל הילדים החביבים') ברור שחשב על שיר ילדים. הסברים ומידע נוסף יש באתר זמרשתכולל מאמר של רעייתו אז, צפירה יונתן, המספרת את הסיפור מאחורי השיר.

מקור: זמרשת

השיר התפרסם בעיקר בביצוע ההרמוני המושלם של שלישיית שריד, בתקליטם 'טוב ללכת בדרכים', שיצא בשנת 1963.





הנה אריק איינשטיין שר אותו:



על פי מילון אבן שושן דּוּגִית היא 'סִירַת עֵזֶר קְטַנָּה לְהַעֲבָרַת נוֹסְעִים מִן הַסְּפִינָה לַיַּבָּשָׁה'. הדוגית הזו גם העניקה את שמה ליישוב דייגים קטן שהוקם בשנת 1990 בגוש קטיף ופורק בשנת 2005 במסגרת תכנית ההתנתקות.

הנה המילים:

דּוּגִית נוֹסַעַת, מִפְרָשֶׂיהָ שְׁנַיִם
וּמַלָּחֶיהָ נִרְדְּמוּ כֻּלָּם.
רוּחַ נוֹשֶׁבֶת עַל-פְּנֵי הַמַּיִם,
יֶלֶד פּוֹסֵעַ עַל הַחוֹף דּוּמָם.


יֶלֶד פָּעוּט הוּא וַעֲגוּם-עֵינַיִם.
שׁוֹטְפִים הַמַּיִם לְמֶרְחַק אֵין-סוֹף...
אִם לֹא יֵעוֹרוּ כָּל מַלָּחֶיהָ 
אֵיכָה תַּגִּיעַ הַדּוּגִית לַחוֹף

כאן אפשר לשיר עם שלישיית הכל עובר חביבי:




ב. הפרק הרוסי: ילדותו של גורקי

מי כתב את המנגינה של שיר יפה זה?

מסתבר שהיה זה מלחין יהודי בשם לב אלכסנדרוביץ שוורץ (Лев Шварц, Lev Shvarts). שוורץ חיבר את המוסיקה לסרט סובייטי  שנעשה בשנת 1938 ונקרא 'ילדותו של גורקי' (Detstvo Gorkogo). במאי הסרט היה מרק דונסקוי (1981-1901).

Файл:Л.А.Шварц в молодости.jpg
לב שוורץ (1962-1898)

הסרט צולם שנתיים לאחר מותו של מקסים גורקי (1936-1868) ועל בסיס ספרו האוטוביוגרפי המפורסם 'ילדוּת' (Детство). הוא מתאר את חייו של נער בן שתים-עשרה הגדל תחת חסותם של סבו וסבתו שאמצו אותו. הסרט מתרחש בשנות השמונים של המאה ה-19.


את הספר 'ילדוּת' חיבר גורקי בשנים 1914-1913. בשנת 1931 תורגם הספר ליידיש ('קינדער-יאָרן') ונדפס במוסקבה בהוצאת עמעס. לעברית תורגם הספר כמה פעמים. לראשונה בשנת 1943 על ידי לאה גולדברג, ושוב בשנת 1995 על ידי נילי מירסקי (ספרייה לעם).



נחזור לסרט 'ילדותו של גורקי'.

הנער אלכסי פֶּשקוֹב (שלימים שינה את שמו למקסים גורקי) רוצה לחזור לעיר מולדתו, שאת שמה שכח (גורקי עצמו נולד בעיר ניז'ני נובוגרוד). הוא זוכר רק שהיא נמצאת על שפת הנהר קאמה... אבל זו בעייה! קאמה הוא היובל הארוך ביותר של נהר הוולגה. אורכו 1,805 ק"מ  לא כל כך פשוט למצוא את המקום שבו נולדת ואינך זוכר את שמו...

השיר נקרא 'גוֹרוֹד נַא קאַמִי' (Город на Каме) ואת מילותיו כתבה טטיאנה סיקורסקי. אין להן שום קשר לדוגית או למלחים...

הנה הקטע היפה מן הסרט:


עיר על שְׂפת קָמָה
לא יודעים איפה היא
עיר על שְׂפת קָמָה
אם הנהרות.


יד לא נוגעת
עין לא רואה את
העיר על שְׂפת קָמָה
אם הנהרות…

מקורות נוספים: http://www.guitarandluteissues.com/Dugit/dugit.htm

ג. הפרק החרדי: הנסיכה הנשכחת

בשנת 1991 הוציאה להקת 'פרחי לונדון' (The London School of Jewish Song) תקליט בשם 'אנעים זמירות', ובו נכלל שיר באנגלית ושמו 'The Forgotten Princess' (הנסיכה הנשכחת), שאינו אלא עיבוד חרדי לשיר הדוגית.




הנה הביצוע שלהם (תודה לאליעזר ותודה ליהושע מונדשיין). המילים הן באנגלית ואומרות פחות או יותר: לא תאמינו למשמע אזניכם! לנינגרד! העיר הקדושה שבה התקיימו בדור הקודם אסיפות רבנים ('גדוילים'), והנה תראו מה קרה לה, היום הזה מחללים בה את השבת! תצילנה אזניכם!


לא הצלחתי להשיג את המילים המדויקות וגם לא את שמו של המחבר, ואם מישהו יודע ויניח ידו על המילים אשמח לפרסמן.

ד. בעלי התוספות

על השיר של 'פרחי לונדון' כתב לי פרופ' שלמה זלמן הבלין:
העוקץ של השיר זו האכזבה מגדולתה של פטרוגרד, פטרבורג, לנינגרד, מן הניגוד בין המראות מחלונות האוטובוס לבין מה שנראה מקרוב. בעיקר האכזבה מביקור בשבת, יום ראשון של חג הסוכות תש"ן, בבית הכנסת הגדול של לנינגרד, והנה מול ההתלהבות למראה בית הכנסת פונים אליהם קבצנים יהודים על מדרגות בית הכנסת ותובעים נדבות בשבת, והילד הנדהם אומר: 'אבל אין לנו כסף. שבת היום'. וקורא: 'שמעו יהודים, על מדרגות בית הכנסת הגדול של לנינגראד יהודים מקבצים נדבות בשבת ...!'
  זה מזכיר לי סרטון שראיתי על מסע שרשים בליטא, של חבורת ישיבת 'עטרת ישראל' בירושלים בראשות הגאון האדיר מרן ראש הישיבה המפורסם רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א. בסרטון צופים במרן ראש הישיבה עומד על בימת בית כנסת מפואר, ודורש בפאתוס הידוע שלו על וילנה ועל בית הכנסת הגדול שלה, ועל תורה שמילאה אותם, ועל קירות של בית הכנסת הספוגות תורה, תורה תורה. מה שנעלם ממנו, כי מבית הכנסת הגדול של וילנה, על כל י"ח הקלויזים שמסביבו, ועל מוסדות הקהילה הצמודים (הצדקה הגדולה) ועל חצר בית הכנסת ('שוהל הויף', ועיין חיים גראדה) שהייתה דופק החיים של הקהילה, לא נשארה אפילו אבן קטנה אחת, והמקום הוא כעת מגרש ענק ריק לחלוטין. ממשלת ליטא, ברוב חסדה ואדיבותה, הציבה במקום לוח המספר על המקום (כמדומני לא בעברית, רק בליטאית, אנגלית ואולי יידיש). בית הכנסת המדובר שקרוי 'טהרת הקודש', והוא היחיד שנותר מכל בתי הכנסיות שהיו בווילנה, ולמרבה הצער הוא היה בית הכנסת המשכילי-רפורמי שנוסד ע"י אד"ם הכהן ומרעיו והתפללו בו יל"ג, גינצבורג, והמטיף הציוני הידוע, שאולי נחשב כרב המקום, ד"ר שמריהו לוין. וזהו איפה מה שנשאר כזיכרון התורה שמילאה את וילנה.
וגם ד"ר ולדימיר לוין, בעצמו יליד לנינגרד, העיר על כך:
פרחי לונדון שרים על עירי לנינגרד ב-1989 ועל יהודי שמבקש נדבות בבית הכנסת בשבת. ראיתי איך הקבצנים היהודיים בבית הכנסת היו קופצים על תיירים מחו"ל בשבת בדרישת נדבה, ואיך אנשים דתיים מחו"ל היו מתפלאים מכל המעשה.
עוד על ה'דוגית' השטה לה במגזר החרדי כתב לי חסיד חב"ד יהושע מונדשיין:
ב'זמרשת' מצוטט ולדימיר לייקין שגורס כי חסידי חב"ד שרים במנגינה זו (בשינויים קלים) את 'שיר המעלות', לפיכך נראה שזו מנגינה יהודית. מעולם לא שמעתי את חסידי חב"ד שרים את 'שיר המעלות', לא במנגינה זו ולא במנגינה אחרת. ואם מישהו כן שמע, יתכן והיו אלה חסידי חב"ד שקלטו את השיר במחנות הפליטים היהודיים באיטליה (כמסופר בדבריה של צפירה יונתן). או שמא הם צפו בסרט עוד בהיותם ברוסיה...
לפני שנים רבות צפיתי באיזושהי תכנית ביום העצמאות, ושם הראו למרואיין (שכמובן שכחתי את שמו) הסרטה של ביצוע שלו לשיר הנ"ל. הביצוע התאפיין בכך שהוא שר את השיר פעמים רבות, בכל פעם בקול חזק יותר, עד כי הגיע לצעקות פראיות הגובלות בטירוף. אילו היית עולה על עקבות הביצוע הזה, היו קוראי עונ"ש רווים נחת.
מישהו יודע משהו על זה?

גרימי גלעד מצא את 'הביצוע' הזה (16 באפריל 2015), אך ממש לא רווה נחת. מדובר בקומיקאי שמואל וילוז'ני:




ה. הדוגית  חמישים שנה אחרי

צבי גלעד (גרימי) מקיבוץ עין גדי הפנה את תשומת לבי לשיר שחיבר נתן יונתן זמן מה קודם פטירתו, במלאת חמישים שנה לחיבור שיר הדוגית. עד כמה שהעליתי בחכתי, פרסם אותו לראשונה אורי הייטנר מקיבוץ אורטל (עמ' 23-22):



השיר נדפס גם בספרו של נתן יונתן, שירים שנשארו, ידיעות ספרים, 2007.



ועוד מפרי עטו של גרימי 'בעל התוספות':
היות שהבלוג נשאר אתנו לימים ארוכים וודאי ישמש גם מקור לציטוטים, מן הראוי לשמור על אמינות מלאה. מציאת המקור הרוסי של 'דוגית נוסעת' לא היתה קלה. אמנם ידענו שזה שיר מתוך סרט על גורקי הצעיר, אך רצה מזלו הרע של השיר, שבניגוד לשירים רבים אחרים מתוך סרטים, שיר זה לא פרץ מתחומי הסרט ולא היו לו ביצועים עצמאיים. צריך היה למצוא את הסרט  וכאן עמדה לנו בורותנו היחסית לרועץ;  בשנות השלושים הופקו ברוסיה שתי טרילוגיות  האחת לפי ספריו האוטוביוגרפיים של גורקי 'ילדות', 'בין הבריות', ו'האוניברסיטאות שלי'; השנייה עסקה בגיבור דמיוני בשם מקסים - 'נעורי מקסים', 'שובו של מקסים', ו'רובע ויבורג'. היות וחשבנו שמקסים  'חייב להיות' מקסים גורקי, חיפשנו במקום הלא נכון...  עד שבא וולודיה לייקין, העולה מרוסיה (אחד המעטים מבני העלייה הרוסית שנהיה חבר קבוץ. כעת הוא מנהל הקהילה בקיבוצו מנרה), השיג את הסרט הנכון והעלה מתוכו ליו-טיוב את הקטע הרלוונטי.  סבורני שהוא ראוי לקרדיט על כך. 
ועוד שתי הערות: 
א. הילד שרצה לחזור לעירו שעל הנהר קמה אינו אלכסיי פשקוב אלא ילד ממוצא טטרי, שהובא בגיל צעיר לחיות אצל דודו. 
ב. רוב רובו של השיר 'גורוד נא קאמה', מופיע כבר בספרו של גורקי. היות שהספר אוטוביוגרפי, קרוב לודאי שהילדים חיברו את הדקלום המתגרה הזה. סיקורסקאיה בסך הכל הוסיפה פעמייםГород на Каме, матушке-реке העיר על הקמה, אם הנהרות). בספרות המקצועית רשום השיר על שם גורקי וסיקורסקאיה. אם נרצה להיות נוקדנים ממש, השיר חובר בידי גורקי וחבריו בילדותם + סיקורסקאיה.

יום חמישי, 19 במאי 2011

איזה כיף להיות חרדי: טירוף ל"ג בעומר

מה יש בו בחג הזה שמוציא מעם ישראל את כל הטוב שבו, ובעיקר את המגוחך, המטורף והוולגרי?

בל"ג בעומר של השנה שעברה (2010) זכו קוראי עונ"ש לחזות בתמונתו המדהימה של האדמו"ר מ'תולדות אהרן' המגולגל בארון מחשש לטומאת כהנים (שהרי במירון יש מערות קבורה עתיקות רבות).

וזה מה שכתב יאיר אטינגר שהעביר לי אז את התמונות:
כדי להימנע מטומאת כוהנים במירון – כך הגיע השבוע האדמו"ר מתולדות אהרן לקברו של הרשב"י בל"ג בעומר.  
קצת רקע: בחודשים האחרונים התגלו עשרות מערות קבורה במירון, מה שעורר היסטריה רבתי בקרב אוכלוסיית הכוהנים. חלק מהרבנים אסרו, אחרים התירו – אבל הפרשה הפכה להיות דליקטס ממש כאשר מישהו החליט להשתמש בה כתחמושת בקרב האין סופי בין שני האחים המפולגים, האדמו"ר מתולדות אהרן והאדמו"ר מתולדות אברהם יצחק. שניהם כוהנים, כידוע. 
האדמו"ר מתוא"י החליט שלא יעלה, ויסתפק בהדלקת מדורה בתחתית ההר, ומקורבו הרב ברנדסדורפר אף הוציא פסק הלכה מנומק שקבע: מירון הוא בית קברות אחד גדול. 
האדמו"ר מתו"א לא נרתע והודיע: אני עולה. גם לו היה על מי לסמוך (בד"ץ העדה החרדית). הבעיה היתה, שהסיקריקים התחילו להוציא פשקווילים נגד האדמו"ר מתו"א ולהציג אותו כפורץ גדר וכו'.  
בין לבין, טובי המוחות ההלכתיים ישבו על המדוכה, ובית הדין של הרב גרוס אף הציע – זו לא בדיחה – שכוהנים יוכלו לעלות להר בחליפות צלילה ובלוני חמצן כדי להימנע מטומאת מת.  
בסופו של דבר, האדמו"ר מתו"א לא נסוג בו. הוא העפיל אל ההר, אבל כדי להימנע מלשונות רעות, הוא עשה את זה בתוך ארון אטום. תולדות הארון.
ויהי בנסוע הארון של תולדות אהרן
האדמו"ר לא יוצא מהארון

השנה, השבח לאל, נפתרה הבעייה. נסללה דרך מיוחדת לכהנים, ויש המספרים כי גם דרך לכהנות נמצאת בתהליכי תכנון:


ד"ר שלמה טיקוצינסקי שלח לי מבחר מודעות וכרוזים מל"ג בעומר דהשתא, שיש בהם להעיד על ממדי התסיסה והטירוף שאוחזים בציבור החרדי ובסוחרי הישועות לקראת התקדש החג:









הגהות וזוטות: חובות המתרחץ והחלב של שמיל

השלט הזה צולם באיזו שהיא בריכת רחצה בישראל (מי שיודע היכן, שיספר לי).

עונג מובטח למי שישווה את ההוראות בעברית לתרגומן העילג – שלא לומר המזעזע והמטומטם – לאנגלית.



(תודה למנחם בטלר ולאלן ארקוש)

לגבי התרגום לערבית כתב לי פרופ' עמי אילון:
בתרגום לערבית ההברקות יותר מרשימות אפילו מאלה שבתרגום האנגלי. הטקסט הערבי הוא תרגום אידיוטי של האנגלי, ובמקרים שבהם המתרגם לא הבין מה הוא קורא הוא פשוט הכניס את המילה האנגלית בתעתיק לערבית. כך למשל, הכותרת הערבית נקראת "חובות הבאת'ר" (חסר משמעות בשפה זו); והשורה הלפני-אחרונה פותחת במילים: "יש לשים לב ל'פרובידנס'," וכיוצא באלה פנינים...
והנה מודעה שנשלחה אליי מגלות ניו-יורק והתפרסמה בעיתון חרדי מקומי.

זהו סיפורם של משגיחי כשרות נועזים המוצאים את פרנסתם ברפתות הממוקמות בחוות נידחות בארה"ב. עבודה משעממת למדי, רחוק מקהילה יהודית ומחיי תורה ומצוות.

המשגיחים הללו, אבוי, אינם זזים מהרפת שבעה ימים בשבוע. לא מתפללים במניין ולא טובלים במקווה. הייתם סומכים על משגיחים כאלה?

אבל המשגיחים של 'חלב שמיל' מתפללים במניין וטובלים במקווה כל יום!

נו, אז איזה 'חלב ישראל' תקנו? ברור שאת החלב של שמיל.

(כנראה שבשלב הבא גם הפרות תלכנה למקווה).


 (תודה לארי חיטריק)

יום רביעי, 18 במאי 2011

גלגולו של איור: התמונה האמתית של רבי שמעון בר יוחאי

ראובן רובין, הרוקדים במירון (1926)

עברו חלפו הימים שבהם היתה מירון אתר תמים וצנוע לחסידים ואנשי מעשה... הפסטורליות המופלאה שמשתקפת בציורו של ראובן, כנראה לא תשוב עוד.

פולחן רבי שמעון בר יוחאי שמתרכז במירון כבר חרג מזמן מגדר פולקלור חביב והפך לפסטיבל פגאני ולעסק כלכלי. ואכן, אם עשרה קבין של וולגריות ואמונות תפלות וטפלות ירדו לעולם, תשעה נטלו חגיגות ל"ג בעומר במירון. די להעיף מבט באתרי האינטרנט של המוסדות השונים שקנו בעלות על החגיגות.

הנה למשל, אור הרשב"י. כאן לא תצטרכו לנסוע רחוק או להידחק עם ההמונים ולהזיע. כאן אפשר לקבל סגולות וירטואליות ולזכות בניסים ובישועות בלחיצת מקשי מקלדת.


עמותה אחרת, המתקראת 'אוהל רשב"י', תשמח לשים עבורכם פתק ('קוויטל') על הקבר, כמובן ללא תשלום, אם כי תרומות תתקבלנה ברצון.


ויש אתר הנקרא 'מתחברים לרשב"י', וגם שם סיפורי נפלאות...

אבל לא על זה ייסובו דבריי, אלא על תגלית מרעישה שהתגלתה לי: תמונתו של התנא האלוקי הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, תלמידו של רבי עקיבא ומחברו הקדמוני של ספר 'הזוהר', שחי במאה השנייה לספירה!

אז הנה שיטוט קצר בממלכת הדמיון.

באתר 'הזמנה לפיוט' מופיע הציור הבא,  מתוך חמשה חומשי תורה שנדפסו בהולנד בשנת 1679 (באדיבות משפחת גרוס, תל אביב). לדברי הכותב זהו ציור של רשב"י.


אינני יודע לאיזו מהדורת תנ"ך בדיוק הכוונה, ואין זה מן הנמנע שדווקא משה, עליו נאמר 'כי קרן עור פניו', הוא המצוייר כאן. מכל מקום, ייתכן שמציור זה השתלשלו כל הציורים האחרים שיובאו להלן.

רשב"י נראה כחכם ספרדי. זו כנראה הגרסה המוקדמת עם הכיתוב 'שמע ישראל'.
סנסציה  צילום ארכיון!
רשב"י במחיר מבצע  השלייקעס במלוא אורכן
וזו גרסה מתוחכמת ועתירת הצבע. המבט אינו רך אלא נחוש. רשב"י עטוף בגלימה בלי שלייקעס.
(באדיבות 'אמנות יהודית', טלפון 0505-823050; כל הזכויות שמורות)
רשב"י כפוסטר. כאן גם נחשפת המערה שבתוכה הוא כתב את חיבוריו, ויש גם ים...
(באדיבות 'אמנות יהודית', טלפון 0505-823050; כל הזכויות שמורות)
כאן החליף רשב"י את צבע הגלימה ואת הכיפה. הכתובת 'שמע ישראל' הוסרה.

ומה תגידו על התמונה הזו?

זה כנראה השלב שבו החל רשב"י לחזור אל מקורותיו 'האשכנזיים'...

הכומתה עם הכתובת 'שמע ישראל' הוחלפה בירמולקה חסידית
(באדיבות 'אמנות יהודית', טלפון 0505-823050; כל הזכויות שמורות)
בזכות רבי שמעון בר יוחאי
עוד מאותו דבר

את הגרסה הכי 'אשכנזית' מצאתי תחילה דווקא באתר של תנועת ש"ס... (אבל כמובן שהתמונה הזו נמצאת במקומות רבים נוספים), וכאן נכונה לי הפתעה.


על גבי התמונה כתוב לאמור: 'תמונה זו צוירה על פי רישום שנמצא בספריית המלומד ר' גרשם שלום ז"ל. וזה הכתוב על גב הרישום: הא לכם מטמון יקר הנימצא בבית אוצר הספרים (ביבלאטיק) ה"ה תמונת התנא הקדוש האלהי ר' שמעון בן יוחאי ז"ל אשר חי בשנת ג"א תתפ"א לב"ע. מקובל ביד רבני קשישי שהיא אמתית'.

ר' גרשם שלום ז"ל? לא פחות ולא יותר!

מתברר כי התמונה המקורית מופיעה באתר של 'מרכז סולם רפאל', שמפיץ את תורתו הקבלית של הרב יהודה אשלג (בעל פירוש 'הסולם' לזוהר), ושם נטען כי תמונה זו צויירה בידי דני אלחייני, 'על פי ציור שנמצא בספרייה'.

ד"ר צבי אלחייני, חוקר והיסטוריון של האדריכלות הישראלית, הבהיר לי (במכתב אלי מיום 23 באוגוסט 2015), כי לאביו דניאל אין שום קשר לתמונה. הציור, כתב לי צבי, אכן הוזמן על ידי אביו, שמנהל עסק למזכרות ומוצרי דת, והזכויות עליו שייכות לו, אך הוא נעשה בידי צייר מקצועי.

וזו הגרסה לנוער, על כריכת ספר ילדים חרדי:


וזו הגרסה 'האשכנזית' האולטימטיבית. רשב"י בדמות סופר סת"ם, הכותב את ספר התורה במין מערה מודרנית.

ציור על גבי אלבום של מוסיקה חסידית המוקדש כולו לרשב"י בהפקת עיתון 'משפחה' (תש"ע)

יום שלישי, 17 במאי 2011

'שיכור אדום', 'שובצתי כרהיט' ו'אבא שמעון' - שירים מתורגמים לעברית



כבר מזמן לא צחקתי ככה.

זהו שיר טורקי, כנראה די ידוע, שהמילים נשמעות כמו בעברית, אבל חסרות פשר לחלוטין.

הנה 'שיכור אדום', וזה נורא מצחיק.



(תודה לגיא מירון)

ושלמה טיקוצינסקי הפנה אותי לשיר האפריקני המצחיק הזה  'שובצתי כרהיט':



דוד פילוין הפנה אותי לשיר התימני המגניב 'אבא שמעון' (שר ציון גולן):



יום ראשון, 15 במאי 2011

ספינת האהבה מפליגה בין כוכבים עם צוות לעניין וחונה בדאלאס ובטירת קאמלוט

הרשומה הזו כולה דברי הבאי, הבל ושטות. הזרקה ישירה לבלוטות הנוסטלגיה של אלה שהתמכרו בשנות השמונים לסדרות טלוויזיה אמריקניות מטופשות במיוחד.

מסתבר שיש ביו-טיוב סוגה פרודית המכליאה פתיחות ידועות של סדרות טלוויזיה עם סרטים ידועים לא פחות. התוצאה משעשעת ביותר.

דאלאס ומלחמת הכוכבים
נתחיל בדאלאס. לא בירת טקסס, אלא סדרת הטלוויזיה המפורסמת.

זו היתה, כזכור לרבים, אופרת סבון על הסכסוכים העסקיים והאהבות המופרכות של בני משפחת יואינג, בעלי שדות נפט המתגוררים בחווה ושמה סאות'פורק / Southfork Ranch (להבדיל, כמובן, מסדרת הטלוויזיה החתרנית סאות' פארק / South Park, שנמצאת בכלל בקולורדו).

'דאלאס' שודרה לראשונה ב-1978 וזכתה להצלחה אדירה בכל העולם, כולל אצלנו. הסדרה שודרה בזמני צפיית שיא והחזיקה מעמד 13 עונות עד שגוועה ב-1991.

בישראל החלו לשדר את הסדרה בשנת 1981. ואיך אהבנו את האח הטוב בובי ואיך תיעבנו את האח הרע ג'יי אר... כמה מכוכבי הסדרה הזוטרים אפילו הטריחו את עצמם בשנת 1982 לארץ הקודש והתקבלו כאן בכבוד מלכים. זכורה פגישתם ההזויה עם ראש הממשלה דאז מנחם בגין, שחבש על ראשו את כובע הבוקרים של אחד השחקנים וביקש ממנו למסור ל-JR שהוא נבל אמיתי...

מי לא יזכור את הפתיחה הדרמטית, את המנגינה המטמטמת?



על בסיס פתיחה זו נוצרה הכלאה משעשעת עם סרט המדע הבדיוני של ג'ורג' לוקאס 'מלחמת הכוכבים' (Star Wars) משנת 1977.



ספינת האהבה ומסע בין כוכבים


 

נמשיך עם 'ספינת האהבה' (The Love Boat).

זו היתה קומדיה מטופשת להפליא (כולל צחוקים מוקלטים מאוסים), ששודרה בין השנים 1981-1976 וכללה את צוות השחקנים הקבוע של הספינה (בראשות קפטן סטובינג הקרח) ושחקנים אורחים ידועים. העלילה מקפצת בין שלל אירועי אהבה מגוחכים שהתרחשו על הסיפון ובחדרי המגורים במהלך מסעות התענוגים על פני הים הגדול.

זה המקור:



וזו ההכלאה עם 'מסע בין כוכבים' (Star Track).

בניגוד לסדרות המטופשות כאן מדובר במשהו אחר לגמרי, אמנם מדע בדיוני אבל נהדר ובעל קסם בלתי פתור עבור דורות של מתמכרים. הסדרה החלה ב-1966, ובמסגרתה נוצרו עד היום 726 פרקי טלוויזיה, 11 סרטי קולנוע ואין סוף חיקויים ומוצרי לוואי. אין צריך לומר שהסדרה העניקה השראה לחוקרי החלל האמיתיים ושמות החלליות שלה - 'אנטרפרייז', 'וויאג'ר' - הוענקו בנאס"א למעבורת חלל ולגשושית חלל אמיתיות.



צוות לעניין ומסע בין כוכבים



'צוות לעניין' (A-Team) היתה סדרת פעולה הומוריסטית ששודרה בשנים 1987-1983. הסדרה עסקה בקבוצת חיילים משוחררים ממלחמת וייטנאם שגרים בלוס אנג'לס ומציעים את שירותיהם למרבה במחיר. הם נקראים 'לפתור בעיות' ועושים זאת באש, בתמרות עשן ועם הרבה כיף.

זו היתה הפתיחה המקורית של הסדרה:



וזו ההכלאה עם העונות הראשונות של 'מסע בין כוכבים' (עם קפטן קירק, מיסטר ספוק ושאר החבר'ה):




מסע בין כוכבים ומונטי פייתון והגביע הקדוש

ולסיום, הנה סרטון נהדר שבו נוסעים, כביכול, שחקני 'מסע בין כוכבים' אל הטירה המיתולוגית 'קאמלוט' (Camelot) של המלך ארתור ואבירי השולחן העגול.

זו פרודיה מדויקת למדי על פי הקומדיה 'מונטי פייתון והגביע הקדוש' (1975):




(תודה לגיא מירון על הרעיון)

יום שישי, 13 במאי 2011

תַּרְתָּן הפיקוד? התכתבות בין פרופ' טור-סיני לדוד בן-גוריון על מונח עברי ל'גנרל'

דוד בן-גוריון עם תרתני המטכ"ל הראשון, 1948

שמות הדרגות בצה"ל, במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר ובנציבות מכבי האש הם מקור לא אכזב למחקרים היסטוריים, בלשניים וחברתיים. מאיפה בכלל נחתו עלינו התארים המוזרים האלה - 'טוּרַאי', 'סָמָּל', 'נַגָּד', 'גּוּנְדָּר', 'מֵישָר' או 'טַפְסָר'?

יש לכך כמובן כל מיני הסברים, אבל מסתבר שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע...

הנה שני מסמכים משעשעים מימי ראשית המדינה שמהם אפשר ללמוד גם מה נחסך מאתנו.

במכתב הראשון, מ-17 באפריל 1949 (חול המועד פסח תש"ט), מציע פרופסור נפתלי הרץ טור-סיני (טורטשינר), אז נשיא ועד הלשון העברית, לראש הממשלה דוד בן-גוריון לקבוע את הדרגה העברית המקבילה ל'גנרל'.

הוא מציע, לא פחות ולא יותר, את השם המקראי 'תַּרְתָּן'!

 

נפתלי הרץ טור-סיני (1973-1886), יליד למברג, היה פילולוג וחוקר דגול של המקרא ועולמו. נשיא ועד הלשון העברית (לימים האקדמיה ללשון העברית), פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, חתן פרס ישראל ועוד זכויות רבות. אבל הוא היה גם בעל דמיון גדול. ליצני הדור אמרו שהקב"ה הוריד לעם ישראל שתי תורות: אחת בהר-סיני ואחת בטור-סיני...

 נפתלי הרץ טור-סיני

טור-סיני אכן סבל מביקורת חריפה כלפיו, שהושמעה בעיקר מבני החוגים האורתודוקסיים.

השיא היה כשפרסם מאמר נועז, נפלא ומשעשע בכתב העת 'תרביץ' (ה, 1933), ובו טען כי הצירוף המקראי 'כפי תחרא', שמתאר את צורת האפוד שלבש אהרן, איננו כמקובל 'שריון' אלא... אתם כבר יודעים מה. משהו שקשור לפי הטבעת ולמילה הערבית 'חרא'.

וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ (שמות כח: 32).

המאמר 'כפי תחרא' התפרסם גם בספרו של טור-סיני, הלשון והספר, כרך הספר, ירושלים תש"ך, עמ' 223-219, וכך הוא מתחיל:




טור-סיני גם היה רגיש מאוד לכבודו. לפני כמה שנים פרסם ד"ר נתן אפרתי מאמר מעניין בעיתון 'הארץ', ובו הובא מכתב שבו מחה טור-סיני בפני גרשם שלום על כך שתלמידו יגאל ידין קיבל את פרס ישראל במדעי היהדות באותה שנה שהוא עצמו קיבל את הפרס (1956). טור-סיני ראה בכך עלבון מכוון...

כאן אפשר לקרוא את המאמר של אפרתי ואת מכתבו של טור-סיני.

נחזור לדרגות ולמכתב השני.

בן-גוריון רחש כבוד רב לטור-סיני אבל כנראה לא התלהב מההצעה. אולי זה הזכיר לו את המלה תתרן או אולי אחשתרן. מי יודע? הנימוק שלו היה שתרתן בתנ"ך הוא שם פרטי ולא שם תואר. הנה תשובתו המהירה (24 באפריל 1949):


שני המסמכים הללו נמסרו לי על ידי עוּרִית בוגר מהחוג ללשון עברית באוניברסיטת תל-אביב (ותודה לד"ר חיים כהן).

עורית היא רעייתו של האלוף במילואים הרצל בודינגר, מפקד חיל האויר לשעבר, ודומה שהיא שמחה על כך שבן-גוריון דחה את ההצעה ואין היא נחשבת לאשת תרתן...

יום שלישי, 10 במאי 2011

בכפר חב"ד ייסדנו את מדינת ארץ ישראל


על 'מדינת ארץ ישראל' שמעתם?

אם לא, אז כנראה שלא צפיתם אמש בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל.

הטקס הכל כך ממלכתי  אולי השריד האחרון מימי התום של המדינה  עבר אתמול עם כמה צרימות (התפרצות של יואל שליט וחברתו  מי יכול להאשים אותם נוכח הנפיחוּת של הסיסמאות על ערבות הדדית?; החלקה סלפסטיקית של הזמרת קרן פלס  גם זה קורה; אבל את אזני צרמו במיוחד דבריו של הרב החב"דניק שמעון רוזנברג, ששכל את בתו וחתנו בפיגוע במומבאי.

הכל התחיל בוויכוח שהסעיר את חב"ד בימים האחרונים אם בכלל ראוי שרוזנברג ידליק משואה ביום העצמאות  'טקס שתוכנו ורוחו זרים לרוח ישראל סבא' (כלשון מכתבם של 'רבני חב"ד בארץ הקודש' שמובא למטה, מתאריך ד' באייר תשע"א). הוויכוח הסתיים בהחלטה כי אם יסרב יהיה זה חילול השם גדול יותר ולכן עדיף שידליק בשם עצמו ולא חלילה בשם שלוחי חב"ד...



לטקסט הנמלץ שמושם בפיהם של מדליקי המשואות מטעם מרכז ההסברה הוסיף אפוא רוזנברג דברים משלו שלא היו במקור.

גם בלי מכתבם של הרבנים אפשר היה לנחש שתהיינה בעיות. לא רק שמדובר בחב"דניק מהזרם המשיחי, אלא שבחב"ד אף פעם לא אהבו את המושג 'מדינת ישראל'.

ואכן כך היה, מסתבר שלהגות את הצירוף הזה קל יותר לאיש העדה החרדית (יהודה משי זהב) מאשר לחסיד חב"ד. בפעם הראשונה רוזנברג איכשהו התגבר על המעצורים ואמר 'מדינת ישראל' אבל בסוף זה כבר היה מוגזם, ואז יצא לו 'מדינת ארץ ישראל'...

והעיקר, הוא לא היה מסוגל להתאפק ודחף פנימה גם את הרבי-המשיח...

במקום להגיד את מה שהיה כתוב בטקסט המקורי 'כי נצח ישראל לא ישקר ומשיח צדקנו בוא יבוא', הוא אמר: 'כי נצח ישראל לא ישקר והרבי משיח צדקנו בוא יבוא'...

הנה הקטע המדובר, וכמו שאמרו המנחים (לדעתי בפעם הראשונה בטקס המשואות): 'בכבוד!'

לא יבש הדיו מעל הרשומה והלל גרשוני הוסיף את האנקדוטה המעניינת על פיה מתברר שרוזנברג לא המציא את הגלגל וכבר קדמוהו בהכרזה משונה זו. ומי אם לא רחל ינאית בן-צבי שהכריזה בשנת 1968: 'לתפארת מדינת ארץ ישראל השלמה'...

אני מפקפק אם היא זו שהיתה מקור ההשראה לרוזנברג, אבל מכל מקום זכות הראשונים ניטלה ממנו...