יום שלישי, 31 בינואר 2012

צוות גוג ומגוג: שירת נשים




צוות גוג ומגוג, הלא המה קובי לוריא (מחבר ומלחין) ושייקה לוי (מזמר), מגייסים את כשרונם ומנסים למחות ולהאבק בשמנו (טוב, לפחות בשמי) נגד עוולות וקלקולים בחיי היומיום שלנו באמצעות שירים שאותם הם מפיצים ביו-טיוב.

עונ"ש שמח להטות כתף ולהפיץ את דברם.

בעבר הבאתי כאן את 'שיר לא מזרחי' של הצוות, והנה, חדש מהתנור, 'שירת נשים'.


אלה המילים:

אני שומע כאן ויכוח
אני כבר לא ממש ממש בטוח:
זאת המדינה היהודית
או זאת ערב-הסעודית?


שירת נשים, שירת נשים,
זה לחיים נותן קצת טעם.
שירת נשים, אוי, זה מקסים!
נגני לי פעם ועוד פעם.


כשאלהים נמצא לבד,
ואין לו רבנים על יד,
ברמקולים החדישים,
אז מה הוא שם? - שירת נשים.


שירת נשים, שירת נשים,
לעזאזל, לאן הגענו?
איך נשרפו כל הגשרים?
יכול להיות שהשתגענו!?


וכשזמרת מופיעה
והציבור נוטש כמו עדר,
אז אלהים מרים גבה,
הוא לא מבין - מה לא בסדר!?


הוא לא מבין: מה לא מובן?
על מה עושים מזה עניין?
הוא נעלב הוא מעוצבן,
גם בשבילו, גם בשבילן.


הוי, קול נשי! הוי, קול נשי!
או עם פסנתר או עם גיטרה,
בקול ראשון, שני, שלישי,
אני כל כך אוהב איך שהיא שרה!

כשאלהים ברא את חווה,
ישר ראה: כוכב נולד!
היא שרה רק חצי שורה,
הוא אמר מיד: "הו, מיי גאד!"


שירת נשים, שירת נשים,
איך זה זועק אל השמיים!
אוח, הלוואי שאלהים
היה יורד לאיזה יום-יומיים!


ומטפל קצת בתסבוך
ומעביר סידרת חינוך,
שלהקשיב לבנות חווה --
לא רק שמחה, -- זו גם מצווה!


אולי אני לא רב ראשי,
אבל אני מרגיש את זה בבטן:
מי שאוסר שירת-נשים,
יכול לשכוח מגן-עדן.


קול באשה, זה לא בושה,
תגידו, מה פתאום קפצתם?
רוצים לצאת? בבקשה!
אז בשביל מה בכלל נכנסתם?


כשאלהים, הוא שוב לבד,
ואין לו אף-אחד על יד,
אז הוא קורא לצדיקים
לשמוע קצת קולות זכים, של -


- שירת נשים, שירת נשים,
אז אל תשימי לב ואל תפסיקי.
תמשיכי בשבילי לשיר,
את מר-חיינו בקולך תמתיקי.




יום שני, 30 בינואר 2012

שלטים מקומיים / הבזארית הביזארית

צילם וכתב איתמר וכסלר

מבצע ביזאר. רחוב סלמה 88, תל אביב. דצמבר 2011.


עובר ושב הנקלע לתומו לרחוב סלמה בתל אביב, אי שם בין רחוב שוקן לשדרות הר ציון, צפוי למפגש לא שגרתי עם מאות דמויות של נשים, גברים וילדים, עירומות כביום היוולדן, המוצגות שם לראווה בגודל טבעי ומוצעות לכל דורש. בתי המסחר האחראים לתצוגה הזו מספקים את הדמויות האלה לחנויות בכלל ולחלונות ראווה בפרט, כך שאי אפשר לבוא בטענות אל אף אחד שם. למרות זאת, קרוב לוודאי שחנות שכזו במאה שערים, בבני ברק או בבית שמש, הייתה נרגמת מייד באבנים, וזה במקרה הטוב.

אלא שגם ברחוב סלמה הליברלי העירום הזה הוא עדיין פרובוקטיבי משהו, כי הנטורליזם של הבובות משכנע מאוד גם באור יום מלא ויוצר מחזה ביזארי בעליל. אני מניח שבשעות הלילה הנטורליזם הזה משכנע אף יותר, אם כי אני לא לגמרי בטוח שמפגש עם גדוד של אנשים עירומים בחושך הוא תענוג גדול, אפילו אם האנשים האלה הם רק בובות. עם זאת, יכול להיות שהתגובה שלי קצת מוגזמת, כי בניגוד לי האזרחים המקומיים  סוחרים אדישים, לקוחות נחפזיםסוּדנים מובטלים ונהגים עצבניים  מתייחסים אל הבובות בשוויון נפש גמור ונראה שהם מרגישים בחברתן כמו בבית.

ובלב כל הפורנוגרפיה הזאת ניצבת לה, קטנה אך בולטת, הבזארית, שאינה אלא מתקן תצוגה עשוי רשת ברזל ושמה נגזר כמובן מן המילה בזאר. הבזארית לבזאר  כמו הצנונית לצנון, המגשית למגש או הזרבובית לזרבוב  היא צורת הקטנה נקבית המרחיבה את המנעד השימושי והתיאורי של שם העצם הזִכרי. ואולם, בעוד שהבזאר מעצם הגדרתו הוא אזור מסחר קמעונאי המוגבל לאזור תחום ומוגדר  החל מן הבזאר הגדול באיסטנבול וכלה בכל שוק או קניון זוטר  הבזארית משוחררת לגמרי מן המגבלה הזאת.

בהרף עין, בזכות הברקה לשונית, הפך מה שעד עתה היה סתם מתקן מדפי רשת התקוע לו בחנות, לאובייקט סקסי ועדכני, משוחרר מכל גאוגרפיה, מזג אוויר, זמני כניסת השבת ומסים עירוניים. תמורת תשלום חד פעמי (99 ש"ח  מחיר מבצע!), יכול כל אדם להציע ללקוחותיו מבצעים משל עצמו, ללא הגבלה, בכל מקום ובכל שעה; בבוקר על המדרכה, בצהרים על חוף הים ובערב בחניה מתחת לבית. כמה פשוט! כמה מרענן! לי לפחות אין ספק שבמצעד הרעיונות של השנה (ואולי גם של העשור) שמור לבזארית מקום של כבוד.

ואם מדברים על רעיונות, כדאי לנצל את ההזדמנות ולמצוא שם סקסי גם לבובות שמקיפות את הבזארית. לא רק בגלל חוסר האיזון וחוסר הסימטרייה, אלא בעיקר מפני שהביטוי 'בובת חלון ראווה' אינו אלא תיאור מגושם של אובייקט חסר אופי, בעוד שלפנינו ניצבות דמויות מרהיבות העשויות, בתאורה מתאימה, להצית את דמיונם של גברים ונשים כאחד. שם כזה, מתוחכם ורב משמעי, עשוי לתרום להזניק את כל הענף קדימה, ולכן, המעט שמדור זה יכול לעשות הוא להכריז על תחרות נושאת פרסים למציאת שם הולם לבובות. לזוכים ייערך סיור מודרך בסביבה והם יוכלו להצטלם עם בובה לפי בחירתם.


יום ראשון, 29 בינואר 2012

פרנסות של יהודים: החרא שלך הוא הפרנסה שלי

צילם איתמר וכסלר. רמת אביב, ינואר 2012

כמה חוכמה וכמה יופי וכמה מוסר השכל יש בדברי חז"ל: 'פשוט נבילתא בשוקא ושקיל אגרא, ולא תימא: כהנא אנא וגברא רבא אנא וסניא בי מלתא' (פסחים קיג, עמוד א), ובתרגום לעברית: פְּשׁוֹט נְבֵלָה בשׁוּק וקח שכר, ולא תאמר כהן אני, ואיש חשוב אני, ושנוא עליי הדבר.

הפרסום חסר העכבות שעושה האינסטלטור התל אביבי לפרנסתו הוא אולי קצת בוטה (שלא לומר מצחין), אבל בהחלט מכבד את בעליו. ככלות הכל מישהו צריך להבין בצנרת ביוב שנסתמת, ועדיף שזה יהיה אינסטלטור בעל מוּדעוּת, שהוא גם בעל תואר 'מוסמך', גם בעל כשרון ציור וגם בעל חוש הומור.

בעלי התוספות

ברוך גיאן צילם ברחוב שד"ל בתל אביב את המקבילה העברית של הצילום שלמעלה (ינואר 2014).





יום חמישי, 26 בינואר 2012

'הורה ממטרה' או 'חבל על כל טיפה'?

מאת דן אלמגור ודוד אסף

גשמי עוז ושלגים ירדו השבוע, גם בארצנו וגם בניו יורק (מקום מושבה הזמני של מערכת עונ"ש), ואין שבוע מתאים מזה לשוב ולעסוק במים. ברשימה הקודמת עסקנו כזכור במצוקת המים בימי המצור על ירושלים, ועכשיו נלווה את חווית החיסכון במים במדינת ישראל הצעירה של שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת.

א. הורה ממטרה

'יקום חזון הנגב' - כרזת קק"ל בעיצובו של פרנץ קראוס (בערך 1955)

בשנות החמישים החלה מדינת ישראל לנקוט בצעדי חרום לניהול משק המים שלה והיהלום שבכתר היה הקמת 'המוביל הארצי', מערך הצינורות שהביאו מים מהצפון הגשום לדרום הצחיח. על הקמת המוביל הארצי החליט דוד בן-גוריון בשנת 1951, ובשנת 1952, עם הקמת תה"ל, החל התכנון המפורט.
בסוף שנת 1952 החל גם הביצוע של קו המים ירקון-נגב, ועל רקע הפעילות התזזיתית הזו כתב יחיאל מוהר בשנת 1953 עבור להקת הנח"ל את שירו 'הורה ממטרה' בלחנו של משה וילנסקי. השיר  שהמילה 'הורה' כלל לא נזכרת בו, אך הוא נקרא כך בשל ריבוי ריקודי ההורה של אותם ימים (הורה מדורה, הורה נתגבר, הורה סחרחורת, הורה נעורים, הורה היאחזות, הורה טוב, ועוד רבים)  נכלל בתכניתה החמישית של הלהקה 'נח"ל ונחלה'. לימים התפרסם השיר (שכמובן גם הפך לריקוד) בביצועה של שושנה דמארי ואחר כך של דודו זכאי, הקיבוצניק מדליה.
הנה הקלטה נדירה של 'הורה ממטרה' בפי איתמר כהן, שהיה סולן להקת הנח"ל בשנות החמישים ('בלדה על מעיין וים'; 'רחל, רחל'), בהופעה בצרפת, 1965:



עטיפת התקליט של שושנה דמארי, 1959

הנה פלייבק מקולה הנצחי של שושנה דמארי. הביצוע שייך למלכת דראג ירושלמית ושמה 'גלינה פור דה  ברה' (גיל נוה):



וכאן מחדש דודו זכאי את השיר בפסטיבל עין גב, 2002:

ואלו המילים כפי שנדפסו בספר 'להקת הנח"ל שרה' בעריכתו של מרדכי נאור (משרד הבטחון, 1964), מלווים באיוריו של שמואל כץ:


ב. נא לסגור את הברז, חבל על כל טיפה!

דן גלברט, פנימי בהחלט: צרור קריקאטורות מחיי הקיבוץ (הקיבוץ המאוחד, 1954)

בראשית שנות השישים נרתם גם דן אלמגור למאמץ הלאומי. הוא נענה להזמנת המועצה לחיסכון במים וחיבר שתי וריאציות על נושא אחד. ב-31 באוקטובר 1961 התפרסם ב'טור דני טרדני' שבשבועון 'מעריב לנוער' השיר הסאטירי הזה:


דרך נעימה לחיסכון במים

שיר נוסף של דן אלמגור על החיסכון במים התפרסם בשנת 1962 והולחן על ידי משה וילנסקי. זהו הפזמון 'חבל על כל טיפה' ששר רן אלירן.

כך זה נשמע:



(תודה לרפי בינדר על איתור השיר)
וכך זה נקרא: 
סבא נוח הצדיק
היה בחור כארז.
ורק חבל שלא הספיק
לסגור קצת את הברז.

פזמון     חבל על כל טיפה.
            חבל על כל טיפה.

הבנות של אבא לוט
השקוהו פעמיים.
למה דווקא יין? כי
רצו לחסוך במים.

על הגג בתוך גיגית
בת-שבע רחצה לה.
בא המלך, שמו דוד,
וכך לחש מלמעלה:

            "חבל על כל טיפה..."

ושתי, ושתי המפונקה
ישבה לה במקלחת.
בא המן האגגי
וכך אמר בנחת:

            "חבל על כל טיפה..."

ארכימדס המלומד
ישב לו באמבטי,
כשהמים נשפכו
אז הוא צעק" "מצאתי!"

סוקרטס הרגיש צמא,
לכן שתה 'לחיים'.
כוס-של-רעל הוא שתה -
כדי לחסוך במים.

            חבל על כל טיפה...

"מים, מים בששון,"
כך כל היום נרקודה.
מים זה דבר יקר -
אז שתה, חביבי, סודה.

סובי, סובי, ממטרה,
המטירי גשם חסד,
והשקי את הגינה -
רק לא את המרפסת.

            חבל על כל טיפה...

למה שוב בבהלה
אל השרברב נרוצה?
שוב מישיבת-הממשלה
היו דליפות החוצה.

על במה עומד עסקן
נואם כבר שעתיים.
מה צריך לומר לאיש
המבזבז כך מים?

            חבל על כל טיפה...           

יש נהר, ו-וולגה שמו.
יש נהר שמו טיבר.
אך אצלנו מה רצוי?
לסגור קצת את ה'שיבר'!

            חבל על כל טיפה...

כרזת חסוך במים, 1960
עיצוב גרפי: סטודיו רולי (גרד רוטשילד וזאב ליפמן)


צילומי הכרזות נלקחו מתוך האתר: The Palestine Poster Project Archives

יום שלישי, 24 בינואר 2012

זיכרון בספר: כתב חידה מוקדש לגרשם שלום ופתרונו

גרשם שלום בספרייתו


ברשימה קודמת הבאנו כמה הקדשות שנכתבו לכבודו של גרשם שלום. עתה ניתן מבטנו בהקדשה מיוחדת במינה שהוגשה לשלום ביום הולדתו השמונים ושלוש. אני מודה לאביעד רוזנברג, ספרן באוסף גרשם שלום שבספרייה הלאומית, ששלח לי את הסריקה.

הקדשה מוזרה ומחורזת זו נרשמה על גבי הספר 'מגדל עֹז', שנדפס בכפר חב"ד בשנת תש"ם (1980). המלקט, שערך את הספר והוציאו לאור, היה הרב יהושע מונדשיין, חסיד חב"ד וחוקר מובהק של החסידות, שהוא גם מקוראיו הוותיקים והנאמנים של עונ"ש.

הספר הוקדש לזכרו של חסיד חב"ד עזריאל זליג סלונים (עז  ראשי תיבות: עזריאל זליג) והוא כולל ליקוטי סיפורים של זקני חב"ד, דברי חסידות מכתבי יד של אדמו"רים וחסידים ומאמרים על תולדות חב"ד. אולם ההקדשה לא נכתבה על ידי יהושע מונדשיין, אלא על ידי מאן דהוא אחר, שבחר להסתיר את שמו בכתב חידה מחורז בנוסח ימי הביניים (על סוגה מיוחדת זו כתב דן פגיס בספרו על סוד חתום: לתולדות החידה העברית באיטליה ובהולנד, מאגנס, תשמ"ו).



הנה כתב החידה, ואחריו  פתרונו.


לפרופ' גרשם שלום
בגשתו הלום
השם יסיר ממנו יגון ודאבה
וימלא משאלות לבו לטובה
וישמחנו בשמחת בית השאובה


ממני, שְלוּח גוֹב, אשר במניין
אותיותיו העולם הזה נברא
ראשו - אמצעם
אמצעיתו - ראשם
סופו - רביעית אמצעם
ואם תסיר יו"ד מאמצעם
ותניח מימין לאמצעיתו
ואם תחצה אמצעם
ותניח משמאלה
תפתור את חידתו


ירושלים, חנוכה תשמ"א


ועתה נלך שלב שלב ונפתור את רמזיו ואת חידת זהותו של המקדיש.
  • בגשתו הלום – הנקודות שמעל האותיות 'ב הלום', מרמזים כידוע על הערך המספרי של האותיות המסומנות וסיכומן עולה ל-83. גרשם שלום נולד ב-5 בדצמבר 1897 (כסלו תרנ"ח), ובשנת תשמ"א חל יום הולדתו השמונים ושלושה בכ"ז בכסלו, בימי החנוכה. הווי אומר הספר ניתן לשלום כמתנת יום הולדת. גם המילה 'בגשתו' רומזת על ראשי התיבות גרשם שלום.
  • שמחת בית השאובה  המילה 'שאובה' מופיעה בכתבי יד עבריים של המשנה וזהו כנראה הנוסח הנכון שהשתבש ל'שואבה'.
  •  שְׁלוּח גוֹב  'שלוח' הכוונה למלאכי ג, 1: 'הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי'; 'גוב' הוא ביתו של האריה.
  • אשר במניין אותיותיו העולם הזה נברא  חידה זו לא נתבררה לי ואם מישהו מהקוראים יוכל לפתרה  אשמח.
<תודה למגיבים שפתרו חידה זו: על פי הנאמר במסכת מנחות, כט ע"ב 'נברא העולם הזה בה"י'. ערכה הגימטרי של האות ה' הוא 5, ומכאן שמניין האותיות בשמו של המקדיש הוא חמש.>
  • ראשו  אמצעם  האות מ', שהיא האות האמצעית (מס' 14) במניין 27 אותיות האלף-בית העברי (כולל האותיות הסופיות), היא האות הראשונה בשם המוצפן.
  • אמצעיתו  ראשם  האות א', שהיא האות הראשונה בסדר האלף-בית היא האות האמצעית של השם המוצפן.
  • סופו  רביעית אמצעם  האות י', שממוקמת ארבע אותיות לפני האות מ' (אמצע האלף-בית), היא האות האחרונה של השם המוצפן.
  • ואם תסיר יו"ד מאמצעם ותניח מימין לאמצעיתו  אם תפחית את האות י' (10) מהאות האמצעית מ' (40)  תקבל את האות ל' (30), שנמצאת כידוע מימין לאות מ' בסדר האלף-בית. את האות הזו יש למקם מימין לאות האמצעית, דהיינו לפני האות א'.
  • ואם תחצה אמצעם ותניח משמאלה  אם תחלק את האות מ' (האמצעית) לשניים תקבל את האות כ' (20), שאותה יש לשים משמאל לאמצע השם המוצפן.
  • תפתור את חידתו  פתרנו לא? השם הוא 'מלאכי'...
ואכן, המקדיש הוא הקודיקולוג והפלאוגרף הידוע פרופסור מלאכי בית-אריה, שבאותה עת היה מנהל בית הספרים הלאומי.

מלאכי בית-אריה

יום שני, 23 בינואר 2012

שלטים מקומיים / מֶמֶנְטוֹ מֹורִי (2): הזמן של משרד הפְּנים

צילם וכתב איתמר וכסלר

שעון הים. חוף תל ברוך, ינואר 2012

לא הרבה דברים שלמדתי באוניברסיטה השפיעו על חיי, אבל לשיעור שהוקדש ל'מֶמֶנְטוֹ מוֹרִי' ('הבט לאחור, זכור כי אדם אתה, זכור כי תמות', כדברי התיאולוג הנוצרי הקדמון טרטוליאנוס) הייתה השפעה ארוכת ימים, רוחנית ומעשית. לצד הדימויים הקשורים לנושא, כמו גֻלגלות, שלדים, אש גיהינום וגם השטן עצמו, התבלט לו חפץ פרוזאי – השעון. המרצה, שבהופעתה הזכירה את דמותה השֵדית של לילית, סיפרה לנו בקול מאיים, שהשעונים שהוצבו על מגדלי הערים בימי הביניים לא נועדו להראות את השעה, אלא להזכיר למאמין להתכונן לשעת מותו ולדרבן אותו לחזור בתשובה. הדברים עשו עלי רושם חזק בעיקר בגלל הזווית החדשה והמטרידה שבה התחלתי להסתכל בשעוני מרגע זה ואילך, וכמה ימים לאחר מכן נפטרתי ממנו סופית. עד היום אני מרגיש שלא בנוח כשאני נמצא בסמוך לשעונים גדולים, שלא לדבר על השעון הדיגיטלי של המיקרוגל שסופר את הזמן לאחור, כי כל שניצל שאני מפשיר רומז שהזמן אינו פועל לטובתי.

לצד ניסיונותיי להתעלם משעונים, אני מבצע גם מעט פעילות גופנית, ושוב במטרה לדחות ככל האפשר את השעה הסופית. הפעילות הזאת כוללת לעיתים גם צעידה על חוף הים, וכך קרה שנתקלתי לא מזמן בשעון דיגיטלי גדול ומרשים המתנוסס בראש סוכת המציל. השעון, כך מעידה הכתובת שמתחתיו, נרכש בסיוע משרד הפנים, במה שנראה כמחווה של רצון טוב כלפי ציבור המתרחצים. כיוון שאינני נוטה להתיידד מיוזמתי עם משרדי ממשלה, אני נעשה חשדן כאשר הם מנסים להתיידד איתי ולדאוג לפתע לרווחתי.

לכאורה, אפשר לציין לשבח את שר הפנים – איש עסוק בדרך כלל – שקיבל על עצמו גם את האחריות להודיע לנו מה השעה. אך אל ניתמם. לא סוד הוא שככל שהדבר נוגע למושגי 'הזמן' תשומת לבם של השר ופקידיו מתמקדת בשני נושאים: שעות קבלת הקהל וקיצור שעון הקיץ. כיוון שהסעיף האחרון עולה לנו בכל שנה ושנה סכום לא מבוטל, היה מעניין לדעת מאיזה סעיף תקציבי מומן הסיוע לשעון שעל סוכת המציל ולמה הוא בכלל נחוץ. מדוע סבורים שר הפנים ופקידיו שצריך לממן שעון על חשבוני וחשבונכם, ובעיקר, מה יוצא להם מזה? תעלומה.

האסימון נפל לי רק כעבור כמה ימים. עלה בדעתי שייתכן שהשר שמע גם הוא את אותה הרצאה על 'ממנטו מורי', ובפרץ של השראה הבין כיצד יש להתמודד עם מחדלים אפשריים בעבר, בהווה ובעתיד. אל מול הבחירות הממשמשות ובאות, אל מול דו"ח המבקר על השרפה ביערות הכרמל ואל מול כל אותם אסונות נוספים שאנו עוד עשויים לחוות עד תום הקדנציה, החליט השר להקדים רפואה למכה והורה להציב את השעון על חוף הים.

הרעיון גאוני בפשטותו: מכאן ואילך האחריות על כל הקטסטרופות העתידיות איננה שלנו אלא שלכם, ואיש מכם לא יוכל לומר 'לא ידעתי'. לא מקרה הוא שהשעון (ובשמו המלא The Memento Mori Timepiece) הוצב על סוכת מציל דווקא, כי הסוכה, בעצם קיומה, מגלמת את התקווה שיש מישהו ששומר עלינו. יש להניח שבקרוב יתנוססו  שעוני Memento על כל סוכות המצילים בארץ, ויחליפו סוף סוף את שלטי ה'אין מציל' (מה שידענו ממילא ולא תרם דבר מלבד דיכאון). לאחר שכולנו נפנים את המצב החדש, יסייע משרד הפנים להציב שעונים גם במקומות ציבוריים אחרים וכך לא רק שלעולם לא נשכח את היותנו בני חלוף, אלא גם לא נשכח מי הזכיר לנו זאת.