יום ראשון, 17 בפברואר 2013

פרנסות של יהודים: ארבעים יום בכותל

אברכי כולל שומע תפילה

הכותל המערבי הוא מקור שופע של פרנסות. כבר לא צריך לפשוט יד ולקבץ נדבות כמו בימים הטובים, הראש היהודי ממציא לנו כל הזמן פטנטים חדשים.

הנה מה שהתפרסם בשבוע שעבר בחינמון 'לעניין', מגזין צרכנות חרדי, המופץ בירושלים וסביבתה (גליון 639, א' באדר תשע"ג):


האברכים הנלבבים יתפללו 40 ימים – לא ברור למה דווקא ארבעים ימים, וכנראה הם מדמים עצמם למשה רבינו ששהה בהר סיני ארבעים יום וארבעים לילה (שמות, כד 18)  כדי שתמצאו את הדירה הטובה ביותר!

למרות שזה לא כתוב בפירוש, אפשר להניח שבני החבורה ישמחו להתפלל ארבעים ימים נוספים, כדי שתמצאו גם את המכונית הנכונה, את השידוך הטוב ביותר או את העבודה המכניסה ביותר (למשל, אברך-כותל להשכרה). באופן כללי הם יעשו הכל כדי שתשיגו 'את הטוב ביותר עבורכם'.

ואכן, חיפוש קצר העלה מודעה נוספת של אותה חבורת יזמים:


מעניין כמה עולה לשכור את המניין. לא בדקתי. אבל כשחיפשתי מענה לעניין ארבעים היום, מצאתי את הגוף הנכבד שעומד מאחורי היזמה המבורכת, והוא נקרא 'כולל חצות שומע תפילה'. מייסד הכולל הוא הרב ראובן צבי כהנא, בנו של הרבי מספינקא, ומספר הטלפון של 'מוקד הישועות' זהה:



באתר האינטרנט של הכולל אפשר לקרוא סיפורי אגדות על ניסים שקרו למי שתרם לתפילות האברכים.

הנה למשל אבא של 'ניר' (שם חילוני גנרי), שבנו נדרס ואושפז במצב קשה. צריך נס, אמרו הרופאים, ובכל מקרה הוא יישאר 'צמח'. אך האבא, שהוא 'יהודי מאמין ושומר מסורת', היה רגוע לגמרי וכלל לא נואש. הוא הרי תרם סכום הגון לכולל...

ולא תאמינו, אבל בדיוק ביום הארבעים לתפילותיהם של האברכים התאושש ניר וחזר להכרה מלאה!



‏5 תגובות:

  1. מספרים על משגיח בישיבה שהיה חזור בשיחותיו שוב ושוב בדברי מוסר וכיבושין על אותן עוולות. כאשר נקעה נפשם של התלמידים, אזרו אומץ ושאלוהו, רבינו עד מתי נשמע את אותם דברים פעם בפעם? השיבם המשגיח? כל עוד שתשנו באותן עבירות, תשמעו אותן תוכחות.

    עד כאן הכל טוב ויפה, אבל מה שנכון לגבי מי שיש לו תפקיד של מחנך/משגיח וכו', לא נכון לבלוג שמטרתו לשעשע את הקוראים ב'דברבים של מה בכך בעיקר דברי הבאי ושטות'. אוקי, קראנו כבר את הבדיחה הזו בעשרות ורסיות, הבנו את הפואנטה, זה כבר לא מצחיק, ולא שנון. זה מתחיל להצטייר כאובססיה, ואובססיה, מכל סוג, יש בה משהו דוחה.

    השבמחק
    תשובות
    1. כיון שאינך משלם כסף על הקריאה בבלוג, לא נראה לי שיש לך זכות להתלונן. אם זה לא מצחיק אותך וזה לא מספיק שנון לטעמך, ואם אתה גם חושדני באובססיביות, כלך לך ליפות מאלה ושם תמצא את סיפוקך.

      מחק
    2. דוד, או איך שלא קוראים לך בשמך האמיתי, עקבתי אחרי תגובותיך השונות בפוסטים, ותסלח לי , אבל אלו מרגיזות, ולא בגלל תוכנן אלא דוקא משום שאין בהם תוכן, אתה כל הזמן מתעצבן על חוצפתו של דוד אסף לצחוק על כל מיני פרות קדושות (לפחות בעיניך), בלי לתת נימוק או תוכן כלשהו לעמדותיך, וזה לא הוגן. ולענין מטרתו של הבלוג, חושבני שחרף הכותרת המשעשעת בנוגע לדברים של מה בכך, הבלוג על מדוריו השונים והפוסטים המזדמנים - מטעים את כל מי שנכנס אליו טעימה משובחת מהדברים היותר יפים שבתרבות שלנו, וכן, בכל פעם שמובאת כאן עוד אנקדוטה מגוחכת משלל האמונות הטפלות שמייצרת החרדיות, זה בהחלט גורם לצחוק מחדש - או שמא לבכות מחדש!

      מחק
  2. מדוע 40 יום דווקא?
    למה בית "מקדשינו" עם יו"ד?
    מה מעלתן של תפילת אברכים אלה ליד הכותל על התפילה המסורתית ואמירת תהילים
    של בני משפחה ויהודים מן השורה?
    מה שמוזר בעיני הוא בהודעות אלה, אין כל עניין של "צדקה תציל ממוות" - היינו, הקשר בין תשלום לארברכים והמבוקש בתפילות. אלא, הדבר מוצג, כביכול כעיסקה חוזית גריידא - כסף תמורת שירות (תפילה). בתור שכזה, האם מדובר בעיסקה שווה?

    השבמחק
  3. רק אספר לכם, שגם בעיתונים חרדיים תמצאו בקורת על מגמת פרסום זו ( לא על צדקה. מי שתורם, אשרעו). על דרך הצגת דברים כסוג של עסק. ולא של חמלה. בעיתון 'משפחה' כתב בערב פורים אחד סופר , (וינשטוק) שמגחיך את הנושא. גם בעיתון המודיע נתייחסו לכך. שזה סוג של "קנה קבל", וכך לא מציגים. בכל מקרה אתם לא לבד. במגזר עצמו יש מחייכים. אבל, בואו ונקווה שמי שמפרסם את זה מפרסם בתמימות. (ואולי לכן לא מונעים).

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם. נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'.

מגיב שאינו מצליח להעלות את תגובתו מוזמן לכתוב אליי ישירות ואני אפרסמה.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון - תוסרנה.