יום שישי, 28 במרץ 2014

צאו ורונו: שלושה המנונים לכבוד האוניברסיטה העברית



ביום רביעי, 1 באפריל 1925 (ז' בניסן תרפ"ה) – לפני שמונים ותשע שנים בדיוק – נערך באמפיתיאטרון של הר הצופים טקס הפתיחה הרשמי של האוניברסיטה העברית (הלימודים עצמם החלו שנה קודם לכן, והמכון למדעי היהדות נפתח בדצמבר 1924).

בטקס, שבו נכחו כ-2,500 איש (ועוד אלפים שעמדו מסביב), נאמו אישים דגולים כמו הלורד ארתור ג'יימס בלפור (בן ה-77), הנציב העליון הראשון הרברט סמואל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, חיים וייצמן וחיים נחמן ביאליק. הנאומים התקיימו ללא אמצעי הגברה, אך נשמעו היטב, בארץ ובתפוצות.

טקס הפתיחה של האוניברסיטה, 1 באפריל 1925

יהודי העולם חשו התרגשות עצומה  'יבנה וחכמיה' חזרו לשכון בארץ ישראל לאחר מאות שנים של גלות.

עמוד השער של העיתון 'הײַנט', שיצא בוורשה, 1 באפריל 1925. הגיליון הוקדש כולו לכבוד המאורע.

הדים להתרגשות זו נשמעו גם בנאומיהם של הדוברים, שהיו מודעים היטב למשמעות ההיסטורית של האירוע, והם השתמרו גם בעיתונות התקופה ובפרץ יצירתיות מוסיקלית.

א. 'צאו ורונו'

אליהו הכהן במאמרו 'עשר השנים הראשונות: משירי ירושלים בראשית תקופת המנדט, תרע"ח-תרפ"ט' (יהושע בן אריה [עורך], ירושלים בתקופת המנדט: העשייה והמורשת, יד יצחק בן-צבי, 2003, עמ'  498-473), דן, בין היתר, בהמנון מיוחד לכבוד פתיחת האוניברסיטה, שכתב העיתונאי והעורך יוסף חיים הֶפְטמן (1955-1888).


יוסף הפטמן (1955-1888)

כותרתו של ההמנון הייתה 'צאו ורונו – המנון לפתיחת האוניברסיטה העברית'. הפטמן חי אז בוורשה ואת שירו הלחין אברהם צבי דוידוביץ (1942-1877), שהיה מנצח מקהלת הגברים הגדולה בבית הכנסת נוז'יק בוורשה. שמו של דוידוביץ נשכח היום לחלוטין, אבל הוא זה שהלחין את אחת המנגינות המוכרות ביותר בכל בית יהודי בעולם: שירת 'הנרות הללו אנו מדליקין', שמלווה את הדלקת נרות חנוכה.

כתב אליהו הכהן:




בשנת 2001 הושמע השיר לראשונה, במופע הסיום של הכנס 'ירושלים בתקופת המנדט', שהתקיים בבניין ימק"א בירושלים בעריכתו של אליהו הכהן. את ההמנון שרה אורה זיטנר.




ב. 'והיה באחרית הימים'

יצירה מיוחדת במינה הולחנה לכבוד האוניברסיטה בשנת 1925 בידי החזן והמלחין הנודע פנחס יסינובסקי (1954-1886). כמו רבים אחרים גם יסינובסקי ראה באירוע זה את התגשמות דברי הנביא ישעיהו 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים', ועל כן הלחין את פסוקי הנבואה כשהוא משלב את הניגון המסורתי של טעמי הההפטרה עם לחן מקורי. 
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלָ‍ִם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה (ישעיהו, ב 4-2).
יצירה זו הוקלטה ובוצעה בארה"ב על ידי החזן הדגול מרדכי הרשמן ונחשבת עד היום לקלאסיקה של הליטורגיה היהודית.



ג. 'היום הרת הר הצופים'

עוד יצירה שהתיימרה להיות 'המנון האוניברסיטה' מצא לאחרונה מיכאל לוקין באוסף יעקב מיכאל שבספרייה הלאומית. ההמנון הזה נכתב והולחן בניו-יורק וככל הידוע, מעולם לא בוצע.

את המילים כתב גצל זליקוביץ (1926-1855) והלחן הוא של ליפא פיינגולד (1945-1878).

זליקוביץ, יליד ליטא שהתגלגל בעולם עד שקבע מקומו בפילדלפיה שבארה"ב ושם כינה את עצמו פרופסור, הוא מן הדמויות הציוריות ביותר בתולדות תחיית ישראל ועל חייו אפשר היה לבסס סרט הרפתקאות. הוא היה עילוי, שהתמחה באגיפטולוגיה מכאן ובכתיבה עיתונאית ביידיש מכאן, הרפתקן, ועל פי עדותו של אליעזר בן-יהודה  גם היה מן הראשונים שדיברו עברית קולחת במבטא 'ספרדי'!


שיר זה כנראה מעולם לא בוצע.

אגב, זליקוביץ גם פרסם ספר לימוד ערבית לדוברי יידיש... החוברת נדפסה בניו-יורק 1918 ורשימה מעניינת עליה אפשר לקרוא בבלוג של הספרייה הלאומית.


ד. פרפראות לחכמה

ולסיום, הנה כמה איורים מתכניות הארכיטקטים לכניסה לבנייני האוניברסיטה ולמכון לכימיה, כפי שנדפסו בעיתון הוורשאי הײַנט, ב-1 באפריל 1925:




בסרטון הנדיר הזה אפשר לראות קטעים מטקס הפתיחה של האוניברסיטה (תודה לאליהו):




8 תגובות:

  1. האוניברסיטה כמקדש לאומי חדש: ראשית, תודה על הכתבה המוזיקלית והמעניינת. ראוי לשים לב שכל ההימנונים מתייחסים לאוניברסיטה העברית בירושלים לא-רק כהגשמת "מציון תצא תורה" אלא רואים בה ממש "מקדש חדש". זאת בעקבות חזונם של אישים כמו וויצמן, אוסישקין ואחרים (כתבתי על כך בספר תולדות האוניברסיטה,כרך א), אולם כאן ניתן לראות, למשל בשיר של הפטמן את הדגשת הביטויים "לנוכח הר נבו בית מקדש הוד יתנוסס שם, המדע ינווה בו" וכן "כי קם, כי קם הדביר". כך גם בשירו של זליקוביץ' "פנו דרך לדביר תורה ותעודה". וכמובן, השימוש הלא-מקרי והחוזר כחוט השני בפסוק "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' *בראש ההרים* ונישא מגבעות" אשר מתאים מאוד למיקומה של האוניברסיטה בראש הר הצופים הנישא מעל "גבעת" הר-הבית. רעיון זה של האוניברסיטה כמקדש-חלופי בולט גם בתכנית האדריכלית של פטריק גדס (המבנה הכיפתי המופיע בהמון איורים) וכאמור בנאומים של וויצמן ("האוניברסיטה העברית - הבית השלישי!") או של אוסישקין ("אנו באים מלאים אמונה ותקווה לבנות מקדש לאומי חדש, את היכל החכמה והמדע על הר ציון...") מהקונגרס בשנת 1913. יאיר פז

    השבמחק
  2. אליהו הכהן סיפר בהרצאה בירושלים כי התווים להמנון לא היגיעו מחו"ל בזמן,ולכן הוא לא הושר בטקס ירית אבן הפינה.
    איך שהוא,היגיעה המנגינה למלבורן ,אוסטרליה ושם היא מושרת .זהו המנון בית הספר היהודי הקהילתי"הר הצופים".
    להמנון גירסא עברית וגירסא אנגלית.
    בעברית מתחיל ההמנון כך: "בגיל נשירה ובהתלהבות עינינו נישא אל הדביר. על בית ספרינו הר הצופים נשמיע קולנו בשיר. היכל האור בו מתגשמים מיטב התכונות והערכים....."
    הדביר בעיני היהודים שם הוא בית הספר
    בברכה. חנה צוברי

    השבמחק
  3. הנוסך המלא והבדוק של המנוןmount scopus memorial colleg
    שירת בית הספר הר הצופים
    ( כן כך במקור)
    בגיל נשירה ובהתלהבות
    עינינו נשא אל הדביר
    על בית ספרנו הר הצופים
    נשמיע קולנו בשיר!

    מגדל האור
    בו מתגלם
    מיטב הסגולות וערכים
    כוחות קהילתנו
    נתרכזו בו לצוק העיתים

    בו מתחנך דור צעיר
    בריא ברוחו וגופו
    המזדהה עם גורל עמו
    עם ישראל וארצו.

    אזרח מסור לכתר אנגלי יהודי בעל תכונות
    ובו ניתן לנוער העברי
    מזון לשנים הבאות.

    השבמחק
  4. תודה על רשימה יפה ומעניינת, כיד העורך ועינו הטובה. שתי הערות . תוספות:
    א) דודי, דוד סגל (יליד מאה-שערים) שהיה אז נער בן 12, זכר היטב שהלך עם כמה חברים עד להר הצופים וטיפס על עץ כדי לצפות בטקס חנוכת האוניברסיטה. תמיד התגאה בכך שנכח באירוע החשוב.
    לענין "האוניברסיטה כמקדש" או, יותר מדויק לומר, "בית-המקדש": ב-1927, בעיצומה של מלחמת השפות יידיש-עברית ביישוב, הועלתה הצעה לפתוח קתדרה ליידיש באוניברסיטה העברית הצעירה. "גדוד מגיני השפה העברית" פתח במלחמת חרמה נגד ההצעה, ובין שאר מעשיו פרסם כרוז בזו הלשון: "הקתדרה לז'רגון צלם בהיכל העברי". לשון הכרוז מעידה היטב על התפקיד שנועד לאוניברסיטה. כרוז נוסף שפורסם הזהיר: "הקתדרה לז'רגון חורבן האוניברסיטה העברית", שוב ברמז לחורבן בית המקדש. רעיון הקתדרה נזנח אז, כנראה בגלל המהומה הציבורית שקמה, שכללה אף איומים באלימות. ההקמה אושרה בעיקרון ע"י מועצת קורטוריון המכון למדעי היהדות. אך הוחלט לדחות את הקמתה למועד בלתי ידוע. בסופו של דבר קמה הקתדרה ליידיש ב-1951. כיום, לצערנו, לא נשאר ממנה הרבה...

    השבמחק
  5. הסרטה מהטכס: https://www.youtube.com/watch?v=33FacnHrF2A

    השבמחק
  6. דוד שלום רב,
    בידי החוברת אשר הודפסה לרגל פתיחת האוניברסיטה העברית על הר הצופים.
    שאלתי היא האם יש לך איזה רעיון היכן יכול להיות מקום טוב להצגתה ושימורה של החוברת?.
    תודה על תשובתך,
    דושניק שרגא
    09-7480462

    השבמחק
    תשובות
    1. הפניתי את תגובתך לאנשי הספרייה הלאומית ואני מקווה שייצרו אתך קשר.

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.