יום שלישי, 1 באפריל 2014

'לכל דבר מחיר': מחירי הרצפה של בית הכנסת בנהריה

צילום: עידו נוי

כשרוצים להקים מבנה ציבור, כמו בית כנסת, אין בררה אלא לגייס תרומות. עדיפה, כמובן, תרומה מגביר אחד, שאז קל יותר להגיד תודה ולהעניק כבוד. אבל אם אין כזה, לא נותרה בררה ליוזמים אלא לפנות לכלל ישראל, לבקש כסף ולחלק הרבה כיבודים קטנים.

ואכן, כך אוספים תרומות לבניית בית כנסת של העדה התוניסאית בנהריה. האמת היא, שאת הפטנט הזה של רצפה עם הקדשות (ושמא הקדשות עם רצפה?) ניסו בהצלחה כבר בתקופה הביזנטית, ושרידיהן המרהיבים של הקדשות כאלה נחשפו בלא מעט בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל. אולי גם אז היה מחירון למטר מרובע פסיפס עם טיח?

הנה למשל כתובת הקדשה שהתגלתה ברצפת בית הכנסת בחמת טבריה (מאה רביעית לספירה):

צילום: אוריה יניב

או כתובת כזו, שנמצאה בבית הכנסת בסוסיא שבדרום הר חברון:

צילום: איתן יערן, ויקיפדיה

למרבית הצער, עד היום לא נמצאו חלונות עם הקדשה.

מכל מקום, כשהסתכלתי בתמונה המשעשעת מנהריה, ששלח לי עידו נוי, נזכרתי מיד ב'שיר המחירון', שכתב והלחין דני סנדרסון ללהקתו 'כוורת' (1972):




איור: דני קרמן

כשהעברתי את התמונה לאיש ה'שלטים מקומיים' של עונ"ש, איתמר וכסלר, עוררה בו התמונה זיכרונות רדומים...

*

הרהורים על בלוק ב-55 ש"ח

איתמר וכסלר

למען הגילוי הנאות אני רוצה להתוודות: מתרימים מכל סוג שהוא מרתיעים אותי. יכול להיות שהרתיעה הזאת טמונה באחת מחוויית הילדות שלי, שבה אני עצמי התרמתי באחד מאותם מבצעי התרמות לאיל"ן או לסרטן. עברנו אני ובת-זוגי מדלת אל דלת, בדיוק לפי רשימת הכתובות שקיבלנו מראש, אך להפתעתנו כבר הקדימו אותנו מתרימים יצירתיים אחרים, שסיפחו לעצמם את אזור ההתרמה שלנו. נאלצנו להסתפק במספר קטן מאוד של תרומות, שבא מקומץ אנשים שכנראה עוד לא היו בבית בעת הפשיטה המקדימה, או שלא ידעו שצריך להגיד 'תרמתי כבר במשרד'. אבל מה שהטריד הרבה יותר הגיע רק אחר כך: כאשר הושטנו את אסיפנו הדל לאחראי, הוא נטל בזלזול את המעות העלובות שלנו, שפך אותן לתוך ארגז בלי לספור אותן ואת פנקס הקבלות השליך לאן שהשליך. מאז נתקלתי  מן הסתם כמו כל אחד שחי בארץ הזאת  בכל תעלול התרמה אפשרי. ובכל זאת, השלט של אינון, נציג העדה התוניסאית בנהריה, נגע ללבי. הוא העלה בי זכרונות רחוקים לצד כמה שאלות קונקרטיות.

לפני שנים עבדתי באגף הנוער של מוזיאון ישראל. האגף ממוקם, כידוע, קרוב לכניסה למוזיאון. עבודתי חייבה אותי לכתת את רגלי לכל מיני מחלקות אחרות, שכולן שכנו בראש הגבעה, מרחק של כמה מאות מטרים משם. לכל מי שלא מכיר את המוזיאון  מתחת למפלס אולמות התצוגה ישנם מפלסים הנסתרים מעיני המבקרים ושם נעשית העבודה האמיתית.

הייתי גומא קילומטרים רבים באותם מסדרונות תת-קרקעיים אינסופיים. אין לי הסבר לכך, אבל עובדה היא שבמוזיאון יש הרבה יותר דברים שאי-אפשר בשום אופן לעשות בטלפון מאשר במקומות אחרים. באותם מסעות שמתי לב שליד דלת חדר שירותים שנמצא על הנתיב נקבע מלבן פליז ועליו חרוטה הקדשה שאמרה משהו כמו 'נתרם על ידי ג'ו כהן לכבוד אחיו ג'רי כהן, מונטריאול, קנדה'. זה היה שונה בעליל מן הבניין בו למדתי באוניברסיטה, שם על כל דלת ודלת היה שלט קטן שנשא שם של תורם זה או אחר. אבל במוזיאון זה עבד אחרת: כאן היו כל הפתחים והחללים יתומים לגמרי ורק השירותים זכו לתשומת ליבו של ג'ו. אינני זוכר מתי בדיוק עלה בדעתי להציץ ולראות מה קורה בחדרי שירותים אחרים – והרי עשרות כאלה מפוזרים ברחבי המוזיאון – ואז התברר לי שאותו שלט בדיוק נמצא בכולם. אני מניח שלג'ו הייתה דעה מאוד מגובשת על אחיו ג'רי, אם זו הייתה דרכו לכבד את זכרו. אחרי הכל, לא מדובר באסלה או שתיים אלא בעשרות רבות של משתנות ושאר אביזרי סניטציה.

את התשובה לשאלה מה עבר לג'ו בראש, והאם הוא טיפוס אירוני או לא, אפשר רק לנחש. אני, מכל מקום, כבר ראיתי אותו בדימיוני משוטט בחנות עצומה של כלים סניטריים ובוחר את בתי השימוש שיישלחו אחר כבוד לירושלים לכבוד אחיו, שיושב במשרד הסמוך ולא יודע איזו הפתעה מחכה לו. ובדרך אגב, משהו דומה לזה יש בקיסריה, שם הוקם מוזיאון ביזארי למדי הנושא את שמו של הארי רקאנטי, בן לשושלת בנקאים ידועה. במוזיאון מוצגת גרסה מקוצרת של תולדות המשפחה, שמתארת את הארי כאיש נפלא ומופלא ואילו אֵחיו – חבורת מנוולים. מי שיבקר במוזיאון זה יצא ממנו עם טעם מר בפה.

אבל הרגישות המיוחדת שלי לנושא ההקדשות החלה עוד קודם. לפני שהתקבלתי למוזיאון עבדתי במשך שנתיים במשרד אדריכלים גדול, שתכנן, בין היתר, את בית החולים תל-השומר. הבניין המרכזי של בית החולים נבנה בשנות השבעים והחליף את כל הביתנים הקטנים שהיו מפוזרים שם. כמו הרבה דברים אצלנו, גם בית החולים נבנה בעיקר מכספי תרומות ולשם כך פיתחו המתכננים פרוגרמה, שנכנה אותה 'בית החולים שלא ייגמר לעולם', כלומר מבנה שתמיד אפשר להגדילו  לאורך, לרוחב או לגובה, הכל בהתאם לדרישות התורם ולעיתוי התרומה. בנו אפוא בניין עם שני מסדרונות ארוכים שאותם ניתן להאריך עד אין סוף, בין השאר משום שמתוכם יוצאים עשרות מסדרונות לכל הצדדים, שגם אותם, בתורם, ניתן להאריך לפי הצורך. וכשהשטח העצום נגמר, תמיד אפשר לבנות לגובה ולהוסיף עוד קומה. תפקידי היה לעצב ולהפיק חוברות פיתוי לתורמים פוטנציאלים, שיסכימו לממן תוספת זו או אחרת, בתמורה כמובן לשלט הנצחה. וכאשר אותר אותו תורם, היה המשרד כולו מגוייס למשימה ותוך ימים ספורים קיבל מנהל בית החולים חוברת צבעונית ומבריקה אודות מחלקה חדשה לגמרי, שתוקם בכספי התרומה ותמוקם בצד זה או אחר של המסדרון.

כשאני מתבונן בצילום מנהריה – מנקודת מבטו של מומחה בתחום השלטים ובתחום ההתרמות – אני מדמיין לעצמי איך ייראה את בית הכנסת לאחר שייבנה. זה עומד להיות מין מקום שקירותיו וחלונותיו מצופים כולם בשלטי הוקרה בוהקים לתורמים, מה שמייתר את הצורך בטיח אבל יצריך, מן הסתם, משקפי שמש. וכיוון שגיוס הכספים בעיצומו ועבודות הבנייה עדיין רחוקות עברתי ביסודיות על הרשימה המפורטת בשלט וביקשתי מהקבלן שמשפץ אצל השכנים לתת לי הצעת מחיר נגדית. ובכן, 'על פניו' (כמו שנהוג לומר) נראה שמחירי הטיח, הריצוף ואפילו החלון (כולל הקדשה)  סבירים והוגנים, ולעתים אף למעלה מזה. 

על מטר מרובע רצפה עם הקדשה אני לא מתווכח. יבורכו המתנדבים בעם שמוכנים לשלם פי 15 לריצוף אבן או פי 20 לסתם ריצוף, כדי ששמם יונצח על הרצפה. מה שמטריד אותי הוא הבלוק. מחירו של בלוק בחנויות לחומרי בניין הוא חמישה שקלים לכל היותר. הקבלן של השכנים אמר לי שאם אני תורם בלוק אני סתם פראייר. 'אפילו אני'  כך אמר  'לא מעז לדפוק קליינטים בצורה כל כך בוטה. אם היו מבקשים עשר שקל, אני עוד יכול להבין, אבל חמישים?!'.

'חמישים וחמש' – תיקנתי אותו.

'עדיף כבר שתתרום מטר מרובע טיח, כי זה ממש בזול ונראה לי שגם הכניסו את המע"מ בפנים' – סיכם הקבלן.

אני מעריך שלכשיגוייס הסכום וכשיקום השלד אינון יתלה במקום שלט עם מחירון חדש. הרי בית כנסת צריך גם ארון קודש ופרוכת, וספר תורה וסידורים ועוד המון פריטים חיוניים. התוניסאים של נהריה מבינים ללב הבריות ולא רוצים להפיל עליהם את הכל בבת אחת.

7 תגובות:

  1. שמחתי ברשימה הזאת. גם מפני שאני לא יודעת לומר "לא", כשפונים בטלפון ואומרים שאעזור, אפילו במעט, כי בכך יתאפשר לרכוש מתקן לילד נכה, ואני יודעת שזה ייגמר בכך שאבקש רגע כדי למצוא את כרטיס האשראי שלי. שמחתי ברשימה הזאת גם מפני שהיא כל כך מכאן. מדינה משוגעת על כל הראש, שעושה דברים שלא ייאמנו בכל מיני תחומים שלא היו קרובים לעם היהודי מזה אלפיים שנה (צבא, חקלאות, טכנולוגיה, ריגול, בנייה), ולא יכולה להינתק ממנהגי הקהילה היהודית בגולת אירופה, אסיה, אפריקה ואמריקה. מדינה שמפליאה ליצור בכל כך הרבה תחומים, ממדע, ספרות, מוזיקה, רפואה ומה לא, אבל לא יודעת לבנות ממשל דמוקרטי לטובת אזרחיה. טוב, היא לומדת, בדרך די קשה. קשה לאזרחים הפשוטים, כמובן. די קלה לעשירים המופלגים שידעה ליצור במעט השנים לקיומה.

    השבמחק
  2. ברצוני להמליץ לאחד הצָלמים לצלם עבור עונ"ש את בית-הכנסת התוניסאי בעכו (בלי ציניות). אחד, יחיד ומיוחד. כדאי לבקר בו.

    השבמחק
  3. זאת השיטה הישנה של בית היתומים ״דיסקין״ בירושלים, הבנין שלהם בשכונת גבעת שאול בירושלים נבנה בערך בשנת 1927 ולמעשה הוא אף פעם לא הושלם, תמיד היה משהוא לא גמור בבניין ,הסיבה לא היתה חוסר מזומנים לסיום ההבניה ,אלא עילה לבקש תרומות נוספות. זו היתה שיטה מצויינת לאסוף כספים מתורמים כל שהם. אני מתאר לי שהם לא היו מקוריים בשיטה הזאת, אבל כל ירושלמי ותיק ידע ש״דיסקין״ לעולם לא תגמר בו הבניה. מלבד זאת הם עשו עבודה גדולה בחינוך ילדים למרות שהיו הרבה שחשבו אחרת על ״דיסקין״.

    השבמחק
  4. ולמדע זה ייקרא: שנורולוגיה

    השבמחק
  5. וכמובן שזה מזכיר את הבדיחה הבאה :

    בעיירה רצו לבנות בית כנסת , וכמובן שלאור המצוקה הכלכלית , נאלץ הגבאי , בשליחותו של רב הקהילה , לעבור מבית לבית ולאסוף תרומות , איש אשר ידבנו לבו .

    מה לעשות , אך גם זונת העיירה רצתה לתרום . התלבט הגבאי , וחזר אל הרב ובפיו הקושיה האם להתרים גם אותה , והאם ראוי שבית הכנסת ייבנה גם מכספה .

    "בודאי " ענה הרב " הלוא כספה - כספנו הוא ..."

    השבמחק
  6. השיטה של לרשום מחיר גבוה על חפץ שנדרש לתרומה ידועה. ידוע שאנשים מוכרים אות בספר תורה בחמישה שקלים ומעלה. מכיוון שיש כ-300,000 אותיות בתורה ומצליחים למכור את כולם מתברר שספר תורה כזה ערכו מליון וחצי שקלים בזמן שאפשר לרכוש ספר תורה מהודר כולל מעיל ועצי חיים וכתר ואצבע בשביל הקורא בפחות מ-100 אלף ש"ח

    השבמחק
  7. אני תושב נהריה שמתפלל בבית כנסת הזמני של העדה הטונסאית הוא נימצא במקלט קטן וצפוף ואני עדין בהלם באירופה ובארצות המיזרח בעצם ככימעט בכל מקום שחיו בו יהודים בעולם נימצואו בתי כנסת מפוארים במיוחד ודוקא פו בארץ הקודש רק עכשיו ניזכרנו לבנות והבניה מתעכבת גונבים תתעלת מיזוג בני נוער עושים שם מדורות סמים והאלכואל בשטח הבניה כי אין תקציב לשומר שישמור בלילה אז בבקשה אני מתחננן בוא נגיס סכום נכבד ונסים את הבניה כמה שיותר מהר

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.