יום שישי, 1 באוגוסט 2014

עונ"ש בדרכים: ביקור בחנות הכל-בו של שוקן בקֶמְנִיץ


יש לך מועדון?
עורך עונ"ש בפתח בית הכל-בו של שוקן בקמניץ

לפני שבועיים, כשעוד הייתי בחו"ל, נסעתי עם כמה מעמיתיי אל העיר קֶמְנִיץ (Chemnitz) שבמדינת סקסוניה שבמזרח גרמניה.

אין הרבה מה לראות בקמניץ. זו עיר תעשייתית 'מזרח גרמנית' אופיינית, שעד נפילת החומות ואיחוד שני חלקי גרמניה נקראה קרל-מרקס-שטאט (Karl-Marx-Stadt). עיר גדולה באוכלוסייתה (כ-240,000 נפש), אך לא נוי לה ולא הדר, ומעתיקותיה נותר רק מעט. מה שהביא אותנו לקמניץ היה המוזיאון החדש לארכאולוגיה, שנפתח בה לא מכבר: SMAC, ראשי תיבות שפירושן: Staatliches Museum für Arcähologie Chemnitz. מוזיאון זה נבנה בתוך המבנה ההיסטורי של בית הכל-בו המפורסם של משפחת שוקן: Kaufhaus Schocken.

אגב, כתובתו של המוזיאון היא Stefan-Heym-Platz 1, דהיינו כיכר שטפן היים. שטפן היים (2001-1913) היה סופר יהודי מזרח-גרמני מהולל, שנולד בקמניץ, והנצחתו דווקא כאן בוודאי אינה מקרית.

לא זו בלבד שהמבנה שופץ ושומר במתכונתו המקורית, אלא שבכל קומה משלוש קומות המוזיאון (במבנה עצמו יש חמש קומות, אך שתי העליונות ריקות) הוקצה אגף מיוחד לשימור מורשתו המקורית של הבניין – של האדריכל אריך מנדלסון, של רשת בתי הכל-בו שוקן ושל בעל הרשת זלמן שוקן.

רשת בתי הכל-בו שהקים שוקן הייתה פרוסה בערים רבות בגרמניה ובית הכל-בו שבקמניץ היה אחד הגדולים והמפורסמים בהם. הוא גם היחיד שהשתמר בשלמותו.

כבר מבחוץ ניכר הבניין המפורסם ב'חמוקיו' העגלגלים ובכתובת 'SCHOCKEN' שקבועה בשני מקומות בקומת הכניסה:


בפנים נחמד ונעים, ואפילו אפשר לשתות וללעוס משהו ב'קפה שוקן':


המוצגים הארכאולוגיים לא משכו כל כך את תשומת לבנו, למרות התצוגה המרשימה שלהם. אנו מצאנו את דרכנו אל 'האגף היהודי', שממוקם במרפסת החלונות של כל קומה. מן החלונות אפשר לצפות בבתי העיר, ועל הקיר יש תצוגה נאה של צילומים, מידע מודפס ופה ושם גם פריטים מקוריים.

הקומה הראשונה מוקדשת לאדריכל היהודי-גרמני הנודע אריך מנדלסון, שתכנן את הבנין. המבקר חולף על פני מבנים ידועים שתכנן מנדלסון, בגרמניה, בארץ ישראל ובארה"ב. מנדלסון עזב את גרמניה בשנת 1934 ועלה לארץ ישראל, אך בשנת 1941 עזב את הארץ ועבר לארה"ב, שם גם נפטר ונקבר. במגירות הצמודות לקיר, שאותן ניתן לפתוח, יש העתקים של השרטוטים המקוריים וצילומים של המבנים בשלביהם השונים.

אריך מנדלסון (1953-1887)

דגם בניין כל-בו שוקן בשטוטגרט. הבניין נחנך ב-1928 ונהרס ב-1959.

בין המבנים המפורסמים שמנדלסון תכנן בארץ אפשר להזכיר את בית החולים הדסה שבהר הצופים, את בניין בנק לאומי ברחוב יפו בירושלים, את ביתם של זלמן ולילי שוקן בירושלים, את ביתם של חיים וּורה וייצמן ברחובות, את בית החולים רמב"ם בחיפה ועוד הרבה.

דגם בניין בנק אנגלו-פלסטיין (אפ"ק) ברחוב יפו בירושלים. הבניין הוקם בשנים 1939-1937 והשתמר עד היום.

גמלים ליד בניין בנק אנגלו-פלסטיין ברחוב יפו בירושלים

דגם בית משפחת שוקן (וילה שוקן) ברחוב סמולנסקין 7 בירושלים. הבניין נחנך בשנת 1939 והשתמר עד היום.

קמפוס בית החולים 'הדסה' בהר הצופים. הבניינים תוכננו ב-1936, הוקמו ב-1938 והשתמרו עד היום.

בית החולים הדסה בהר הצופים לאחר בנייתו

הקומה השנייה הוקדשה לרשת בתי הכל-בו שוקן.


ההיסטוריה של בתי הכל-בו החלה עם נישואיו של שמעון שוקן, אחיו של זלמן, עם בת למשפחת הסוחרים האמידה אורי (Ury) מלייפציג, שניהלה חנות כל-בו ושמה Warenhaus Ury Gebrüder. זלמן פיתח והרחיב את העסק המשפחתי ובשנת 1901 הקים בעיר מגוריו צוויקאו (Zwickau) את בית הכל-בו 'שוקן'. מכאן ואילך התפתחה הרשת במהירות וב-1930 הייתה זו הרשת הרביעית בגודלה בגרמניה עם יותר מעשרים סניפים. אחרי מות האח שמעון (1929) היה זלמן שוקן לבעל הרשת. שוקן היה בעל טעם טוב והשקיע גם בארכיטקטורה. המבנים שהוקמו עבור הרשת, בעיקר אלה שתכנן מנדלסון בשטוטגרט, נירנברג וקמניץ, נחשבות ליצירות מופת של האדריכלות המודרנית.

חנות כל-בו שוקן בשטוטגרט, 1928 (מקור: ויקיפדיה)

החנות בקמניץ נפתחה בשנת 1930.



עם עליית הנאצים לשלטון נאלץ שוקן למכור את הרשת בסכום מגוחך ולהעבירה לידיים אַרִיוֹת. חברת 'מֵרקוּר' (Merkur) היא שהפעילה את החנויות מכאן ואילך.

לצד פרקים בהיסטוריה של הרשת וצילומים מהחנויות השונות, מוצגים גם פריטים אותנטיים שנמכרו בהן ועליהם הוטבע הלוגו של שוקן, קטלוגים, שלטים ואפילו סרוויס מקורי שנמכר בחנות.

קטלוג מוצרים

סכין ועליה הלוגו של שוקן (S)

סרוויס שוקן

שלט מקורי שמציין את הערים בהן נמצאות חנויות הרשת

הקומה השלישית הוקדשה לדמותו רבת הפנים של שלמה זלמן שוקן – איש עסקים ממולח, עסקן ציוני, אוהב ספר ופטרון תרבות יוצא דופן, שידע לזהות בזמן את היוצרים הגדולים של התרבות העברית (ובראשם ש"י עגנון, מרטין בובר, גרשם שלום ועוד רבים), העריץ אותם, ייסד עבורם הוצאת ספרים ותמך בהם בנדיבות.

שלמה זלמן שוקן (1959-1877)

'הספרייה שלי היא האוטוביוגרפיה שלי'

מזוודת הנסיעות של שוקן ועליה מדבקת חברת הנסיעות 'אביב'


בארגזים כאלה העביר שוקן את ספריו הנדירים לארץ ישראל

מרגש היה לראות את הפריט האחרון בתערוכה: מסך מחשב ועליו הופיעה מהדורת האינטרנט האנגלית של עיתון 'הארץ' מאותו יום ובה ידיעות מן המלחמה ברצועת עזה...

את עיתון 'הארץ' קנה שוקן בשנת 1937 כמתנת נישואין לבנו גרשם (גוסטב) שוקן (1990-1912), ששימש עורך העיתון במשך עשרות שנים וטבע עליו את חותמו.

עיתון 'הארץ' הוא, כידוע, עדיין רכושה של משפחת שוקן (אמנם לא בשלמותו), והמו"ל היום הוא עמוס שוקן, נכדו של שלמה זלמן...


ולמשהו שונה לגמרי.

כשיצאנו מהמוזיאון וסובבנו ברחובות קמניץ גילינו את אחד השרידים הידועים של גרמניה המזרחית: פסל ברונזה ענק של קארל מרקס (גובהו יחד עם הבסיס כשלושה עשר מטרים, משקלו כארבעים טון).



ב-1953, לאחר החלפת שמה של קמניץ ל'קארל-מרקס-שטאט', הזמינו פרנסי העיר אנדרטה של מרקס, כדי שתפאר את העיר הקומוניסטית המתחדשת. לב קֶרְבֶּל, פסל רוסי נודע (ממוצא יהודי), שהתמחה בפיסול תעמולתי, שכונה בשם המכובס 'ריאליזם סוציאליסטי', הוא שיצר את האנדרטה. רוב פסליו של קרבל נותצו בלהט המהפכה האנטי-סובייטית, ופסל זה הוא אחד הבודדים ששרדו מיצירותיו.

הפסל נחנך באוקטובר 1971 בטקס המוני בו השתתפו כרבע מיליון אנשים. מאחורי הפסל, שכּוּנה מאז 'הגולגולת' (Nischel), נקבע לוח ענק ועליו נחקק בארבע שפות (גרמנית, רוסית, צרפתית ואנגלית) הפסוק מכתבי הקודש: 'פועלי כל העולם התאחדו' (המניפסט הקומוניסטי).

מקור: ויקיפדיה

הלוח הענק, שכיסה את כל הבניין מאחור, הוסר זה מכבר ובמקומו נתלתה, ממש לאחרונה, כרזת פרסומת מחוייכת, שקשרה בין תחרויות הגביע העולמי בכדורגל (גרמניה, כזכור, זכתה במקום הראשון) לבין משנתו של המרקסיסט הראשון:
אוהדי כדורגל מכל העולם, אנו מברכים אתכם!


12 תגובות:

  1. חמניץ ו/או קמניץ הינה , בין כל היתר-גם , עיר הולדתו של ד"ר אברהם מרגליות (ז"ל ) היסטוריון ומחנך יהודי שנולד ב- 1920 והיה קשור לעשייה המחקרית והלימודית ב"יד ושם". ואני תוהה האם ניתנה הדעת לפנות מקום באחת משתי הקומות הריקות לפינה לזכרו של ד"ר אברהם מרגליות ז"ל.

    השבמחק
    תשובות
    1. לפי הגרמנית שלמדתי, העיצור "ch" נהגה על פי רוב כפי שאנו הוגים כ"ף רפוייה בעברית (להוציא חריגים). אם כך, אני מניח שצריך להגות את שם העיר כ"חמניץ", ולא "קמניץ"...

      מחק
    2. אמנם באיחור ניכר, אבל לכל המעוניין:

      חוקים, ובעיקר חוקי כתיבה והגייה, נולדו על מנת שלא ישמרו אותם.

      תושבי גרמניה, כמו דודה ויקי, מבטאים את שם העיר עם ק' בהתחלה, כלומר קמניץ. האזינו:
      http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/6/6b/Chemnitz.ogg

      מחק
  2. עלי כהן, קופנהגןיום שישי, 01 אוגוסט, 2014

    ראה לי שיש פה "טעות בהבנת הנקרא"--- רחוב סמולנסקין מספר 9 שהוא היום בית ראש הממשלה הוא "בית אגיון"----ראו את הויקיפדיה המצורפת על בניין זה. רחוב סמולנסקין מספר 7, הבית שלידו--מאחורי המגרש של טרה סנטה זכור לטוב, הוא בית ספריית שוקן והבית, שמייחסים לאדריכל קאופמן. אם יש מערערין על הכתוב פה - שיעלה לבלוג ויסביר


    בית אַגיוֹן, המשמש כיום בית ראש הממשלה ומכונה גם בשם זה, הוא מבנה בשכונת טלביה על גבול שכונת רחביה בירושלים, ברחוב סמולנסקין 9, פינת רחוב בלפור.

    המבנה מורכב ממספר גושים רבוּעים המחוברים יחד, כאשר במרכז המבנה חדר מדרגות המאופיין בטור חלונות בחזית המבנה. בחזית המבנה מצוי אגף בעל צורה מעגלית דמוית ספינה האופיינית לסגנון הבינלאומי. המבנה מחופה אבן ירושלמית. למבנה חצר פנימית (פטיו) – אלמנט שאינו מקובל בסגנון הבינלאומי, שבו בנוי בית זה, אולם מקובל בבנייה המוסלמית; הפאטיו הוסף ככל הנראה לבקשת משפחת אגיון.



    תוכן עניינים [הסתרה]
    1 היסטוריה
    2 בעיות מיקום משכן ראש הממשלה בבית אגיון
    3 לקריאה נוספת
    4 הערות שוליים


    היסטוריה[עריכת קוד מקור]

    המבנה נבנה עבור סוחר יהודי יווני בשם אדוארד אגיון, שהיה מעשירי אלכסנדריה. המבנה תוכנן על ידי האדריכל ריכרד קאופמן ונבנה בסגנון הבינלאומי בין השנים 1936–1938.

    בשנת 1941 התגורר בבית פטר השני מלך יוגוסלביה. בזמן מלחמת העצמאות שימש הבית כבית חולים ללוחמי האצ"ל.

    בשנת 1952 רכשה ממשלת ישראל את הבית על מנת שישמש כמעונו הרשמי של שר החוץ, והשר דאז, משה שרת היה הבכיר הראשון שהתגורר בו. בשנת 1974 החליטה ממשלת ישראל להעביר את בית ראש הממשלה מבית יוליוס ג'ייקובס שהיה באותה עת במצב תחזוקתי רעוע לבית אגיון. בשנות ה-90 נבנתה חומה סביב הבית על מנת לאבטח את ראש הממשלה, וחלק מרחוב בלפור נסגר לתנועה.

    השבמחק
    תשובות
    1. עלי, כנראה מזמן לא ביקרת בירושלים...
      בית ראש הממשלה (בית אגיון) לא קשור לכאן בכלל. האדריכל אריך מנדלסון תכנן ובנה שני בניינים שונים שקשורים לזלמן שוקן - אחד הוא הבית הפרטי של משפחת שוקן, שנמצא ברחוב סמולנסקין; והשני הוא הבית שמשמש היום כמכון מחקר וספריית שוקן, והוא נמצא ברחוב בלפור הסמוך, מספר 6.

      מחק
    2. בית שוקן נמצא ברחוב סמולנסקין.ספריית שוקן נמצאת סמוך,ברחוב בלפור.

      מחק
    3. עלי כהן, קופנהגןיום שבת, 02 אוגוסט, 2014

      והרי התוספות הנדרשות ל'סוגיה' והן ידועים לי ממה שקרוי בלשוננו "יידע אישי"-- אינני בא לסתור את הדברים שכבר נאמרו לעיל על ידי ברוך גיאן ופרופ' דוד אסף. הבניין פרי תיכנונו של האדריכל מנדלסון הוא הבניין שליד בית אגיון (המשמש כאמור כבית ראש הממשלה). הבית במספר 7 הוא הבניין ששימש למגורי שוקן ובמהלך הזמנים שימש גם כאקדמיה למוסיקה. הבית הזה נרכש למרכי נדל"ן על ידי מאן דהוא אבל עומד היום בשיממונו מאחר והאמונים על שלומו של הדייר הבכיר ב"בית אגיון" הביעו התנגדות לבניית בית דירות על מה שאמור היה להיות חורבותיו של הבית. הבית במספר 4 ברחוב בלפור היה משך שנים רבות "בית הלל" (שבו עבדתי תחת הנהלתו של יהודה שובל ושבו הוקלטו בין הייתר תכניות "שלושה בסירה אחת" הזכורות לטוב ועוד הרבה פעילויות). לצערי הרב נהרס הבניין המקורי לאותם צרכי נדל"ן מקוממים אבל זהו כבר נושא בפני עצמו.

      מחק
  3. פרופ' חיים גורןיום שישי, 01 אוגוסט, 2014

    לידידי בעל העונ"ש דוד אסף שלום,
    נהניתי, ממש כרגיל, והחכמתי, ממש כרגיל, מהכתבה על הביקור בעיר כמניץ ובמוזיאון, ובכל מה שקשור למשפחת שוקן. כתוספת קטנה ועצה לכל מי שיטרח ויגיע לשם, הייתי מציע להגיע גם למוזיאון שבמצודת העיר (Schlossbergmuseum), שבו שמור חיקוי מאד לא ריאליסטי של הקבר הקדוש, עשוי מעץ וצבוע, שמקורו בקתדרלה הגותית St. Jakobi שבעיר. השחזור, שהמחקרים מתעדים אותו למעבר בין המאות ה-15 וה-16 (1480 עד 1520), נישא על שני מוטות, עובדה המעידה על שימושו בעת התהלוכות הליטורגיות. במקומות שונים באירופה, כולל בגרמניה, שמורים שחזורים נוספים, דומים לאלה.

    השבמחק
  4. כתבה מרתקת.הוספת לי נדבך בהבנת שוקן,מנדלסון והתקופה.
    שבוע הבא זה כבר מוטמע בהדרכה ברחביה

    השבמחק
  5. אבי ז״ל עבד בזמנו בקמניץ בבית המסחר של שוקן ואחר כך עבר לבית המסחר בעיר צוויקאו בחנות שנקראה בשם URY שגם היתה שייכת למשפחת שוקן. בשנת 1933 עם עלית הנאצים לשלטון עזר זלמן שוקן לעובדיו היהודים לעזוב את גרמניה ושילם להם את הוצאות הנסיעה לארץ יעודם ובמקרה של אבי לארץ ישראל. אבי לא שכח זאת אף פעם והיה בקשר מכתבים עם זלמן שוקן עד יום מותו. פרט מעניין נוסף שנולד לו הבן הראשון הוא קרא לו אורי ובתעודת הלידה של אז פלסטינה א״י נכתב בלטינית השם URY על שם בית העסק בו אבי עבד . השם URY היה שם המשפחה של החותן של זלמן שוקו שגם היה בעל כמה בתי מסחר בגרמניה של אז. בבית שוקו ברחוב סמולנסקין שכן ואולי עוד שוכן הקונסרברטוריון למוזיקה של ירושלים.

    השבמחק
  6. בין שאר עיסוקי אני גם מדריך בחו"ל. בכל פעם שאני בשטוטגארט, אני עומד בסמוך למקום בו עמד בית הכולבו היפהפה של שוקן, ומספר את קורות המשפחה, את יחסיה עם עגנון, ואת ש.ז שוקן כדוגמא ל "אוסט יודה" שתמיד רצה להראות כמה שאינו כזה. ומקריא חלקים מפתיחת "בחנותו של מר לובלין" ומצטט מהכתבה האלמותית, לטעמי, שהיתה בעיתון הארץ-
    http://www.haaretz.co.il/literature/1.1101797
    אותה כתבה פרופ' זוהר שביט. ואף שרבים אינם מתעניינים, ואף שאני נאלץ לרוב להסתיר את היותי קורא הארץ...- בכ"ז לטעמי הסיפור חזק ומרתק.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.