יום שישי, 29 ביולי 2016

'גן עדנים' ו'נטעי נעמנים': עיתוני ילדים כתוּבי-יד משנת 1900

בול 'מאה שנה לעיתונות ילדים עברית', 1993

מאת אליהו הכהן

גילויו של עיתון ילדים עברי לא ידוע, שיצא לאור בשנת 1900, כלומר לפני 116 שנים, הוא חדשה מרנינה לכל שוחרי קורות עיתונות הילדים העברית בראשית צעדיה. היה זה אך שמונה שנים לאחר הופעתו הראשונה של עוֹלָם קָטֹן, חלוץ עיתוני הילדים העבריים, שראה אור בירושלים בשנת 1892.

במלאת מאה שנה להופעת 'עולם קטון' פרסמתי רשימה קצרה ובה ניסיתי לסכם את ראשיתה של עיתונות הילדים העברית. רשימה זו נדפסה בדפדפת שהוציא השירות הבולאי בדצמבר 1993, יחד עם הבול 'מאה שנה לעיתונות ילדים עברית', והנה היא כלשונה (בתיקונים קלים).


א. עיתונות הילדים העברית: צעדים ראשונים

את ראשיתה של העיתונות העברית הארץ-ישראלית נוהגים למנות משנת 1863, השנה שבה החלו להופיע בירושלים העיתונים 'הלבנון' ו'החבצלת', ביטאוני היישוב הישן. רק בחלוף שלושים שנה, בחודש טבת תרנ"ג (דצמבר 1892), ימי העלייה הראשונה, ראתה אור בירושלים החוברת הראשונה של עולם קטֹן, חלוץ עיתוני הילדים העבריים, לא רק בארץ אלא בעולם כולו. בשער החוברת ורודת העטיפה, שנחשבה מהודרת לפי אמות המידה של אותם ימים, הבהירו העורכים אליעזר בן יהודה, יהודה גרזובסקי ודוד יודלוביץ את מגמתם: 'עיתון לילדים, יכיל סיפורים, שירים, משלים וחידות, ידיעות הטבע ודברי הימים, כתובים לפי רוח הילדים והשגתם'. הם קיוו כי בעיתון יתפתח נוסח עברי חדש של כתיבה המכוונת לילדים, והפצתו ביישוב תקדם את השלטתה של השפה העברית, בעיקר בין תלמידי המושבות הראשונות. על כן גדושים היו דפי העיתון בחידושי מילים וביאורם. בארץ לא היו אז יותר מעשרים משפחות שבביתן שלט הדיבור העברי. 

בעיתון השתתפו מיטב מורי העלייה הראשונה: יצחק אפשטיין, אליהו ספיר, מרדכי לובמן, אריה ליב גורדון, ובעיקר שלושת העורכים, בצד דמויות ציבוריות מפורסמות כפטרון הביל"ויים יחיאל מיכל פינס, מאיר דיזנגוף, ואיש ביל"ו משה מאירוביץ. בולטת במיוחד הייתה תרומתן של נשים מבנות היישוב: הסופרת נחמה פוחצ'בסקי מראשון לציון, רחל ניימן מעקרון ואחרות. 'עולם קטון' יצא בהפסקות במשך עשרה חודשים, ובסך הכל ראו אור שבעה גיליונות שהם כיום נדירים מאוד (כל הגיליונות נסרקו וזמינים לעיון באתר 'עיתונות ילדים של פעם' של הספרייה הלאומית). 



לקראת סוף המאה שעברה ערך איתמר בן אב"י, בנו של אליעזר בן יהודה, ניסיון נוסף של הוצאת עיתון לילדים בשם שפת עבר, שנדפס בהקטוגרף וכל משתתפיו היו בני נוער. הגיליון הראשון והיחיד שלו יצא בירושלים בשנת תרנ"ח (1897). כעבור עשר שנים, בשנת תרס"ח (1907), הוציאו חמדה ואליעזר בן יהודה עיתון ילדים בשם העברי הקטן, כנספח לעיתון 'השקפה'. גם ניסיון זה לא האריך ימים, ונפסק לאחר שלושה גיליונות. לעומת זאת האירה ההצלחה פנים לעיתונות הילדים העברית במזרח אירופה, ששמרה על רציפות הופעתה מאז צעדיה הראשונים.  

בשנת 1899 הופיע בליק שבפרוסיה (העיר בה נדפס גם עיתון 'המגיד') השבועון העברי הראשון לילדים ששמו היה גן שעשועים. בכותרת המשנה כתב העורך, המחנך אברהם מרדכי פיורקו (שגר בעיירה גראייבו שבפולין): 'מכתב עתי לחינוך לספרות ולמדעים שונים, יוצא לאור אחת בשבוע, לתועלת נערי בני ישראל, לעונג ולשעשועים'. על פי סגנונו של העיתון ותכניו הוא נועד לבני נוער מתבגר יותר מאשר לילדים. שמונים וחמישה גיליונות של עיתון זה ראו אור במשך כשנתיים. בכך הסתכם יבולה של עיתונות הילדים העברית במאה ה-19. 

שער הגיליון הראשון של 'גן שעשועים', שבט תרנ"ט (כל הגיליונות נסרקו באתר 'עיתונות ילדים של פעם', הספרייה הלאומית)

חודשים אחדים לאחר מכן, בשנת 1901, החל להופיע בוורשה השבועון עולם קָטָן, בעריכת הסופרים ש"ל גורדון וא"ל בן אביגדור. בעיתון מהודר ורב-תפוצה זה, שהתמיד במשך ארבע שנים, פרסמו את ביכורי יצירותיהם לילדים חשובי הסופרים העבריים באותה עת, כמו שאול טשרניחובסקי, יעקב שטיינברג, יהודה שטיינברג, זלמן שניאור, יעקב פיכמן, יעקב כהן ויצחק קצנלסון. 'עולם קטן', שהיה חלוץ עיתוני הילדים  העבריים המצויירים, עוצב בעושר גרפי והתברך בשפע ספרותי ובסגנון שמשך את ליבם של ילדים בכל רחבי העולם היהודי. ארבעת כרכיו (1905-1901) מהווים נכס יסוד של ספרות הילדים העברית. שערו המצויר של 'עולם קָטָן' מתנוסס על הבול שהוקדש לעיתוני הילדים, ומתחתיו בשובל, מופיע שערו של 'עולם קָטֹן' הארץ-ישראלי (ראו למעלה, באיור הפותח של הרשימה). 

את 'עולם קטן' ירש העיתון המצויר החיים והטבע, שיצא בליטא בשנים 1906-1905. עורכו, ישראל בנימין לבנר, המשיך והוציא כעבור שנתיים את שבועון הילדים הנפוץ הפרחים, שהופיע ברציפות במשך כשבע שנים (1914-1907).


שערי 'החיים והטבע', וילנה תרס"ה (אוסף אליהו הכהן) 

תופעה ייחודית בתחום עיתונות הילדים העברית והעולמית הייתה הוצאתו של עיתון הילדים החבר, בווילנה בשנת 1908, בעריכתו של ישראל חיים טביוב. במשך כחמישה חודשים הופיע העיתון מדי יום, בניקוד מלא ובפורמט פוליו, ולאחר 106 גיליונות הפך לשבועון שראה אור בריגה. 

שער החוברת הראשונה של היומון 'החבר'. וילנה, י"א בשבט תרס"ח (אוסף אליהו הכהן)
שער השבועון 'החבר'. ריגה, כ"ח בתשרי תר"ע (אוסף אליהו הכהן)

אלה הם ציוני דרך אחדים לראשיתה של עיתונות הילדים העברית. במרוצת מאה השנים האחרונות ראו אור בארץ ובפזורה למעלה ממאה עיתוני ילדים עבריים. אחדים לא הוציאו את שנתם, אחרים האריכו ימים. המתמיד שביניהם, השבועון דבר לילדים, יצא במשך 54 שנים (1985-1931) עד שהתאחד עם משמר לילדים והארץ שלנו לעיתון הנקרא כולנו, שהופיע עד שנת 2000 ואז נסגר. 

ב. על סף המאה ה-20: 'גן עדנים' ו'נטעי נעמנים'

דלה הייתה אפוא תנובת עיתונות הילדים בעברית עד מפנה המאה ה-19. והנה מתברר, שבשנת 1900, בין הופעותיהם של 'גן שעשועים' (1899) ו'עולם קָטָן' (1901), יצאו לאור בעיר בּוֹבְּרוּיְסְק שבפלך מינסק (בלארוס של היום) לפחות ארבע חוברות של עיתוני ילדים שלא תועדו עד כה: 'גן עדנים' ו'נטעי נעמנים'. עיתונים אלה מעולם לא נדפסו אלא נכתבו בכתב ידם של העושים במלאכה (העיתונים שבידי נכתבו בעט, בכתב ידו של ישראל כצנלסון שבו נעסוק בהמשך). לא ברור בכמה עותקים הופצו העיתונים, והאם הועבר העותק המקורי והיחיד מיד ליד, או שאולי העיתון שוכפל בהקטוגרף, ששימש באותה עת חלופה זולה לדפוס.

דגל שמחת תורה שנדפס בבוברויסק ב-1902 עם מילות 'התקווה' (מקור: ווינרס מכירות פומביות)

שלוש חוברות נושאות את השם 'גן עדנים'. שם זה, כמו גם כותרת המשנה 'לעונג ולשעשועים לילדי ישורון', נבחרו, כנראה, בהשפעת כותרתו של העיתון 'גן שעשועים' הנזכר לעיל. מחירה של כל חוברת היה 10 קופיקות (ברובל היו מאה קופיקות). 

חוברת נוספת הופיעה תחת השם 'נטעי נעמנים', ולה כותרת משנה דומה, בכתב רש"י: 'מכ"ע [מכתב עתי] לתועלת נערי בני ישראל לענג ולשעשועים'. גם כאן משקפת הכותרת אפיגוניות מסוימת, שכן עשר שנים קודם לכן הוציא המחנך והעורך א"מ פיורקו, עורך 'גן שעשועים' שנזכר לעיל, קובץ סיפורים, שירים ומכתמים בשם זהה (ורשה 1890). בראש החוברת הראשונה (וכנראה גם האחרונה) של 'נטעי נעמנים' נרשם התאריך 'שנת 1900 – "עת קץ" (גימטריה של שנת 1900, היא שנת תר"ס). מחירה היה זול להפליא – שלוש קופיקות בסך הכול.

שער הגיליון הראשון של 'נטעי נעמנים', בוברויסק 1900 (אוסף אליהו הכהן)

בשנת 2013 נפלה בחלקי זכות גדולה לגלות חוברות נדירות אלה שהיו ברשותה של דיתה (יהודית) ורד-כצנלסון, בתו של ישראל כצנלסון (1966-1888). ישראל היה אחיו של ברל כצנלסון, ובעצמו איש העלייה השנייה. הוא היגר מבוברויסק לאמריקה, ובשנת 1912 נענה לקריאת אחיו ועלה גם הוא לארץ ישראל. דיתה שמרה בביתה מסמכים מתוך עיזבונו של אביה, שהיה בנעוריו מזכיר המערכת של העיתון, ותוך כדי שיחתנו נחשפו ארבעה גיליונות בכתב יד של עיתונים אלה. האם היו גיליונות נוספים שלא השתמרו? הדעת נותנת ששאיפתם של העורכים, שהיו בעצמם ילדים, להוציא לאור עיתון בכל שבוע, הייתה יומרנית, וספק אם הצליחו להוציא חוברות רבות נוספות (בחוברת השלישית של 'עדן שעשועים' מבטיחים העורכים לאחד הקוראים כי סיפורו יראה אור בחוברת הרביעית או החמישית). בין כך ובין כך, זהו המעט שנותר.  

בבוברויסק חיו במפנה המאה ה-19 כעשרים אלף יהודים (כשישים אחוז מכלל תושבי העיר), וחלק ניכר מהם היו כמובן אלפי ילדים וילדות בכל הגילים. סביר מאוד להניח שבין קוראי עיתונים אלה היו רבים מצעירי העיר, בהם אלה שעלו לימים ארצה והתפרסמו ביישוב. בשנת 1900 היו ברל כצנלסון ויצחק טבנקין בני ארבע-עשרה ודוד שמעונוביץ (לימים המשורר דוד שמעוני) היה בן תשע  האם גם הם קראו עיתונים אלה? דרך הרוח מי ידע... אך מי שידפדף בשני הכרכים הגדולים של 'ספר בוברויסק', שערך ההיסטוריון יהודה סלוצקי (באָברויסק: ספר זכרון לקהילת בוברויסק ובנותיה, תל אביב, תשכ"ז), לא יוכל שלא להתפעם מן העוצמה, השפע והגיוון של החיים היהודיים שתססו בעיר זו ובוודאי הקרינו גם על הילדים ובני הנוער.

לא הרבה ידוע על המעורבים בהוצאת העיתונים. שני המו"לים של 'גן עדנים' היו שלום גוֹרֶלִיק, בן למשפחה נודעת בקהילה, ולייב גוּרֶביץ (הורביץ), ואפשר לנחש שעיקר פעילותם כמו"לים היה העתקת החומר בכתב יד נקי, שכפולו והפצתו בין ילדי העיר שידעו לקרוא בעברית. העורך היה אליקום גצל פריד, שכינה עצמו 'בן רשף', והעוזר היה, כאמור, ישראל כצנלסון, אז נער בן שתים-עשרה. המו"ל והעורך של 'נטעי נעמנים' היה א' קאס, ו'העוזרים' היו נח מרגולין וד' סלאווין. בין הכותבים שהזדהו בשמם היו י' שיק, זלמן לוין וגרשון טֶמצין. מעניין שאיש מהם לא נרשם במפתח השמות רב-העמודים של 'ספר בוברויסק'. 

שער הגיליון הראשון של 'גן עדנים', בוברויסק 1900 (אוסף אליהו הכהן)

ממרחק הזמן נראית פנייתו של עורך 'נטעי נעמנים' אל הקוראים אנכרוניסטית. בפתח העיתון, תחת הכותרת 'דבר אל הקוראים', נכתבה בלשון נמלצת ובנימה דידקטית מעין הצהרת כוונות על מטרות העיתון: 
רחש לבנו דבר טוב, להוציא למען בני הנעורים מכ"ע (מכתב עתי) אשר בו יבואו מאמרים טובים ומועילים, ספורים יפים ונעימים, מחיי בני הנעורים, חידות מחדדות שכל ילדים, הוללות ושכלות נותני מעדנים וענג לנפש הקוראים הצעירים. ונקב שמו 'נטעי נעמנים' יען כי מגמתנו לטעת בלבות בני הנוער נטעי נעמנים, מידות טובות וישרות, דרך ארץ ומוסר, חכמה ומדע, דעת ותבונה, לפקוח עיניהם לדעת מה הזמן שואל מאתם, לחבב עליהם שפת קדשנו, אשר רבים מבני הנעורים נתנו לה כתף סוררת ובילדי נכרים ישפיקו.
לכן אליכם רעינו וחברינו, חובבי השפה העבריה, היחידה השרידה מכל מחמדינו בימי קדם – אליכם בני הנעורים הננו מתכבדים לפנות בבקשתנו לקחת חלק בעמלנו, להיות לנו לעזר, אלה בפרי עטם ואלה בכספם, בחתמם את ידיהם על מכ"ע אשר מחירו זול מאד לעומת תועלתו היוצא ממנו. גם להנערים אשר ידיהם רב להם בשפת עבר יועיל מכ"ע, כמאמר המלך החכם: 'ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה' [משלי, א 5].
ועתה קוראינו הצעירים, קראו את מכתב עתנו בשום לבב, ומצאתם מעדנים לנפשכם, כי רב טוב צפון בו, ועליתם מעלה מעלה על שלבי סולם הספרות  ואל תשימו אשם נפשנו, אם תמצאו שגיאות אחדות, כי 'שגיאות מי יבין'.
כל חוברת של שני עיתוני ילדים אלה כללה שנים-עשר עמודים, ובהם שירים, סיפורים, מכתמים, משלים וחידות. לא תמיד צוינו שמות המחברים, ונראה כי חלק מהחומרים לוקטו מספרים ומקראות. באחת החוברות הובא תרגום של העורך לשני שירים של היינה, שככל שידוע לי לא הופיעו עד אז בדפוס. 

שער הגיליון השני של 'גן עדנים' (אוסף אליהו הכהן)

בכל חוברת התפרסם מדור 'שערי תשובה', שבו השיב העורך למכתבי קוראים. מדורים כאלה, שבהם השיבו עורכי עיתונים בקיצור נמרץ ובקורטוב של הומור ולעג לקוראיהם, ובמיוחד לטרחנים שבהם, שהשתוקקו לראות את 'יצירותיהם' בדפוס, היו בכל העיתונים העבריים הגדולים ('המליץ', 'הצפירה' ו'המגיד'). ברור שהעורכים הצעירים מבוברויסק קראו אותם והפנימו את 'השיטה'. הנה דוגמאות אחדות: לחיים מגילאוויטש, ששלח למערכת סיפור 'ותרנות' כפרי עטו, השיב העורך: 'דבריך לקוחים מספר "עדן הילדים" [מקראה נודעת של י"ח טביוב שראתה אור ב-1896]'; לישראל קיאס, השיב: 'סיפור "מטמון כסף" לא מצאתי בו כל חדש'; לד"ג השיב בעוקצנות: 'צא ולמד ואז תחכם'...

ישראל כצנלסון היה לא רק עוזר לעורך אלא גם 'כתב שטח', ומפעם לפעם הביא 'חדשות' מן הנעשה בבוברויסק. כך למשל בחוברת השנייה של 'גן עדנים' הוא דיווח על דרשה ציונית שהשמיע בן העיר בוברויסק הרב יצחק ניסנבוים (1943-1868):
ביום ה' בערב נשא מדברותיו החובב הציוני הידוע הרב ר' יצחק ניסנבוים בבית המדרש דאשכנזים, ויפק רצון מאת העם. והכסף אשר נדבו כל האנשים נחשב לטובת הפועלים שבארצנו.
הרב יצחק ניסנבוים (1943-1868)

בחוברת השלישית דיווח כצנלסון בלשון נמלצת, תחת הכותרת 'חדשה', על סכנת נפשות המאיימת על העיר ויושביה:
בעיר באברויסק יש כלב שוטה, אשר רבים חללים הפיל, ובין רפאים נחשב חלקם. יש אומרים, כי שתי נשים הכה עד מות, וששה עשר אנשים נסעו עירה וארשא להרפא מנשיכת הכלב. והכלב השוטה הזה נשך עוד כלבים אחדים וישתגעו גם המה. לשוא חפצו להמיתם, כי עמל האנשים עלה בתוהו ויאבד, ועוד בחיים חי[ו]תם...
'העוזר' ישראל כצנלסון, 1966-1888 (מקור: My Heritage)

החוברת הראשונה של 'גן עדנים' זימנה לי גילוי מיוחד. הופיע בה שיר בשם 'המורה ותלמידיו', שאינו אלא תרגום שירו של מרק ורשבסקי שיר ה'אלף-בית', שמוכר יותר במילות הפתיחה שלו 'אויפֿן פּריפּעטשיק'. זהו כנראה התרגום הראשון לעברית של אחד השירים האהובים ביותר בעולם היהודי, שזכה במרוצת השנים ללא פחות מעשרה תרגומים לעברית. הידוע בהם הוא 'האלף-בית' של פסח קפלן מביאליסטוק, שמתחיל בשורה 'חדר קטן, צר וחמים' (1903). שמותיהם של המחבר המקורי (ורשבסקי) ושל המתרגם לעברית לא צויינו בחוברת. 

השיר המקורי, 'דער אלף-בית', נדפס לראשונה באסופת שיריו של ורשבסקי 'ייִדישע אָלקסלידער', שראתה אור בוורשה בשלהי שנת 1900 (בעמוד השער של הספר נדפס 1901, אך ככל הנראה הספר הודפס כבר בדצמבר 1900). מפתיע אפוא שהתרגום שלפנינו התפרסם עוד לפני שהופיעו מילות השיר בדפוס או בסמוך מאד לכך.

שער ספרו של ורשבסקי שבו נדפס לראשונה שיר 'האלף-בית' (קייב 1900)

התרגום לא הותאם ללחן השיר וברור שלא נועד כדי שיזמרוהו, אך מפאת ראשוניותו אביאו כאן במלואו (הניקוד והפיסוק שלי): 

המורה ותלמידיו (שיר)
הַתַּנוּר יָפִיץ חֻמוֹ, 
הַחֹם יִגְבַּר בַּחֶדֶר, 
וְהַמוֹרֶה עִם תַּלְמִידָיו 
יִקְרָא הַאַלְפָה-בֵּית כְּסֵדֶר.

לִמְדוּ בָּנַי, לִמְדוּ אָהוּבַי, 
לִקְחֵיכֶם שְׁנוּ נָא, 
זִכְרוּ, זִכְרוּ, אַל תִּשְׁכָּחוּ, 
קָמָץ אָלֶף  אָ.

שִׁמְעוּ בָּנַי, שִׁמְעוּ אָהוּבַי,  
דְּבָרִים טוֹבִים לָכֶם אֲדָבֵּרָה. 
כִּי מִי יִצְטַַיֵן בְּלִִמוּדָיו, 
דֶּגֶל יָפֶה יְקַבֵּל בִּמְהֵרָה.

אַל תִּרָאוּ וְאַל תֵּחַתוּ, 
כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת מְאֹד. 
אַשְׁרֵי אָדָם יוֹדֵעַ תּוֹרָה, 
וּמַה לִיְהוּדִי עוֹד?

הַתַּנוּר יָפִיץ חֻמוֹ, 
הַחֹם יִגְבַּר בַּחֶדֶר. 
כָּכָה ילְמְדוּ עִם נְעָרִים 
הַאַלְפָה-בֵּית כְּסֶדֶר.



בהקשר זה של לימוד האלף-בית, ראוי להביא קטע מן 'המאמר הראשי', שפתח את חוברת 'נטעי נעמנים' וכותרתו 'השפה העבריה'. העורכים הפצירו בקוראיהם לאמץ ולטפח את השפה העברית, שמן הסתם לא הייתה שלטת באותה עת בשיחתם היומיומית של צעירי בוברויסק. 
שמעונו נערים, ילדי ישורון, הקשיבו דברינו המעטים. מי בכם קוראים צעירים, אשר איננו יודע את יקרת שפת קדשנו 'שפת עבר' ואת תפארתה  וגודלה, בה דיבר אלינו ה' בהר סיני, בה הודיע לנו את תורתו, שימו נא אל לבכם וראו: לכל עם ועם, לכל מדינה ומדינה, יש שפה ולשון. ומה נופלים אנחנו מהם? גם לנו יהודים היתה שפה בימים קדמונים. על כן נתאמצה ונתחזקה בעד עמנו ובעד שפתנו, להגות בה תמיד, ולשקוד על דלתותיה, כי עיקר הלימוד רק בימי הנוער, בשנות חופש הנער, אשר אז אין עוד עול ריחיים על צווארו, לחמו ניתן, מימיו נאמנים. לכן שקדו על דלתותיה ועשו חיל בה, כי אם לא עכשיו אימתי?
לסיכום, שנים ספורות בלבד לאחר הופעתו בירושלים של 'עולם קטון' ראו אור בעיר בוברויסק שני עיתוני ילדים שלא היו מוכרים עד עתה. הגם שיצאו בכתב יד ובתפוצה מקומית, דומני כי מעתה ואילך ראויים 'גן עדנים' ו'נטעי נעמנים' להצטרף אל רשימת עיתוני הילדים העבריים הראשונים.

שער הגיליון השלישי של 'גן עדנים' (אוסף אליהו הכהן)

ובשולי הדברים אעיר, כי ניסיון נוסף להוציא עיתון בכתב יד נעשה רק כעבור שמונה שנים, בשנת 1908, על ידי לוין קיפניס, מי שהיה סופר הילדים העברי הידוע ביותר במאה ה-20. קיפניס הצעיר (יליד 1890 או 1894) הוציא לאור בעיירתו אושומיר עיתון ילדים בשם פִּרְחֵי לֵוִי ('פרחי' – בהשפעת השבועון 'הפרחים' שערך י"ב לבנר ונזכר לעיל; 'לוי' – רמז לשמו הפרטי), שלא רק שחובר כולו ונערך על ידו, אלא גם נכתב בכתב ידו הנאה. שלוש חוברות בלבד הוציא קיפניס מעיתונו זה. 

שער משוחזר של 'פרחי לוי' שהכין לוין קיפניס בשנת 1987

16 תגובות:

  1. על עיתוני ילדים בעברית בכתב יד לא היה לי מושג! ודאי שלא היה ידוע לי שילדים השתתפו בכתיבתם. זה מעורר היום, בעולם הטכנולוגי של היום, מחשבה על דברים שאפשר ללמוד מימי קדם, כמעט... תארו לכם "מוצר" תקשורתי דומה, לילדים של היום, באמצעים של היום! אם לעבור אל הצד השני של הדברים: כמה נערות, כמה ילדים של היום יכולים להבין מה כתבו בעברית ילדים של אותם ימים? נער יספרם, נגיד כך. (בבחינת: תרתי דסתרי אהדדי).
    במילים של היום:
    היי, מעריב לנוער, אתם לא הראשונים בעניין הכתבים הצעירים שלכם!
    השפה העברית, יא אללה שלה, כמה מלתחות יש לה! היה כיף להתבונן ולהבין את תצוגת האופנה הוותיקה שלה בתחום בגדי הילדים, ברשימה הזאת, ותודה ל"הכותב", כי ל"הקוראים" נעם מאוד!

    השבמחק
  2. אבידב ליפסקר29 ביולי 2016 בשעה 13:29

    משנת 1917 ואילך ראה אור בגימנסיה העברית בווילנה ע"ש אפשטיין ('תרבות') עיתון הכתוב בכתב-יד ומשוכפל במכונה הקרוייה שפירוגרף. העיתון נדפס ברציפות כחמש שנים והשתתפו בו נערים אשר לימים נהיו למשוררים ולסופרים. הגליונות ראשונים נקראו: 'התפתחות' (חוברת אחת); 'כוכב המזרח' (חוברת אחת) 'לפידים' (שתים-עשרה חוברות). עורכי העיתון היו אברהם ברוידס ואחר כך יצחק עוגן (ניצברג). תצלומיהן מופעים בספרי: לעמל יולד: שירת אברהם ברוידס, אוניברסיטת חיפה ומכון מורשת בן גוריון, 2000, עמ' 31-30. עורכי עיתון כתב-יד זה עמדו בקשר עם מערכות עיתוני-נוער בקרקוב ובלבוב (כולן אז בשלטון פולין) כמתואר בספר.
    ואלה שמות העיתונים: בביאליסטוק העיתון 'אנחנו' (1922); העיתון ביידיש 'זעלבסטאנטוויקלונג' (התפתחותנו) ב-ריעאל גימנאזיע בווילנה (משנת 1919 1920), וכן עיתון בשם 'טרומפלדור' שנדפס בוורשה ונערי 'לפידים' סוקרים אותו, אך לא ראיתיו בעיני. אחת המהדורות הראשונות של 'לפידים' נקראה 'גלים' (שתי חוברות שלא שרדו) ו'שלבים' (מתרפ"ד). בין הנערים הכותבים בווילנה ומשתתפים במערכת: אברהם ברוידס, יצחק עוגן, חיים אייזנשטד אהרון יודלביץ, צבי ארד (רודניק) ואבא קובנר.
    סקירה ותצלומים: שירת יצחק עוגן: אקולוגיה של ספרות בשנות השלושים והארבעים בארץ ישראל, מאגנס, תשס"ו, עמ' 28-16.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה. מעניין מאוד.

      מחק
  3. רק למען התיעוד אספר, שאחי התאום הרצל ואני פרסמנו על קיר כיתתו בבית ספר בית הכרם בירושלים עיתון שבועי כתוב בכתב יד.עד כיתה ו' למדנו בבית ספר אליאנס ובכיתה ז' עברנו לבית ספר בית הכרם. בהיותנו בכיתה ז'א וגם בכיתה ח'א על סיום הלימודים ערכנו וכתבנו עיתון בגודל בריסטול, עיתון קיר שעמד בפינה, ונחנך כל בוקר יום ראשון. העיתון נקרא עיתוננו.(העורכים: הרצל ובלפור חקק)
    הייתה בו כותרת ראשית כל שבוע ומבחר כתבות מהווי הכיתה וחיבורי תלמידים מן הכיתה, כולל ריאיונות. המחנכת אורה יציב ראתה זאת בעין יפה. לצערי, במהלך השנים לא ניתן היה לשמור בריסטולים כה גדולים, ולא שרד שום גיליון מתקופת היותנו ילדים.

    השבמחק
    תשובות
    1. תיקונים: על קיר כיתתנו. עד סיום הלימודים.

      מחק
  4. יישר כוח לאליהו הכהן על הכתבה המרתקת, משובבת לב ועין, המכילה מידע כה רב.

    השבמחק
  5. אכן, מעדנים ומנעמים לשבת -- תודה רבה!

    השבמחק
  6. אפרת ונפתלי שטרן, ניר צבי30 ביולי 2016 בשעה 11:12

    אליהו, אליהו....

    טוב להשכים בבקר שבת הישר אל המטס על פני עיתוני הילדים של המסע הציוני, שהאחרון בהם גווע בשנת 2000. כמה עמל, כמה התרגשות וכמה נחישות לעצב מחדש שפה מתה למחצה נחבאים להם מאחורי כל אות בשרשרת הגליונות השברירית, ועל פי רוב, מלאת הפאתוס הזו... איזה ניגוד משווע למציאות שלנו שבה כל גיהוק של נפחנית מופץ מיד מהודו ועד כוש, אם יש בו איזה דונם הגון של עור חשוף או דבר רכילות עסיסי. כל כך מעט שנים חלפו מאז שמישהו הפיץ את מחיר הגליון ב"רוססיא" ועד שעבר האחר לכתוב בפשטות "רוסיה". ועוד משהו נפלא וכל כך שונה מצאת לנו, אליהו: עומד לו הרב ניסנבוים בבית המדרש האשכנזי, ומראהו ממש כשל יהודי חרדי ממודיעין עילית, ואוסף כספים למען הפועלים אשר בציון??? הי, חבר, שכחת שאתה שייך לזרם החרדי, ואמור לשנוא את השמאל הארור, יימח שמו, שבמקרה בנה לנו את ארץ ישראל?....



    השבמחק
    תשובות
    1. אה, אז לא רק הפועלים של השמאל בנו את ארץ ישראל?!

      מחק
    2. את ארץ-ישראל בנו הפועלים של השמאל. נקודה. זאת, על-בסיס תשתית קיימת של מושבות ה"ימין" הקפיטליסטי של העליה הראשונה ותוך מאבק באורחותיהם. אלא שגם חלק ניכר מן הדתיים של אז ראו בציונות ובמגשימיה מן השמאל אידיאל יהודי וחלוץ לפני המחנה.

      מחק
    3. נו באמת. הקשר שבין השמאל של אז לבין חלק ניכר מהשמאל של היום, דומה לקשר שבין הרב ניסנבוים הי"ד לבין נטורי קרתא של ימינו. מדינית, השמאל של אז היה נחשב כיום ברובו הגדול כימין קיצוני שבקיצונים - מהסוג שאין לו כרגע אפילו ייצוג בכנסת (דבר די עגום לומר על מצב הימין שכן מיוצג בכנסת...).

      רועי כוכבי

      מחק
    4. ובלי קשר - כל הכבוד לאליהו הכהן, הנהדר, על טור מצוין ועל עוד מחקר ראוי, המציל נכסים נכבדים משכחה והיעלמות בתהום הנשיה; וגם לבעל הבלוג, פרופ' אסף, שהעמיד במה ראויה לפרסום החשוב הזה. שאפו!

      רועי כוכבי

      מחק
  7. תודה רבה על התגלית המרתקת ועל הסקירה המאלפת.
    נחשון נוסף בעיתונות הוא דוד ילין, בהיותו נער בן 14 (תרל"ח), שהוציא את העיתון "הר ציון" בירושלים בכוחותיו-הוא והעיד לימים שהוא עצמו לא ידע מיהו קהל קוראיו:
    http://benyehuda.org/yellin/har_zion.html
    תמונת גיליון כאן:
    http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2001657
    ניר אורטל.

    השבמחק
    תשובות
    1. 'הר ציון' לא היה עיתון ילדים, אלא ניסיון של דוד ילין, לאחר שפרסם כתבות בעיתונות העברית למבוגרים, קרי 'המגיד', 'המליץ' 'הלבנון', לנסות ולהוציא עיתון בדמותם. זו פרשה מוכרת, מתועדת ומסוקרת.

      מחק
  8. עיתון לתלמידי הישיבה
    ברנר וגנסין, שלמדו יחד בישיבה בעיירה פוצ'אפ, הוציאו שני עיתונים בכתב ידם. לראשון קראו: "הקוף" - בו פרסמו בעיקר דברי ספרות, ממנו יצאו 4 גיליונות. לשני קראו: "הפרח" - שהכיל גם דברי עיון, ממנו יצאו 3 גיליונות. "פרוייקט התקשורת" של שני הנערים נעצר, לאחר שחברים הלשינו עליהם בפני ראש הישיבה. [ראו את דף המידע של איתמר לוי על ברנר וגנסין]

    השבמחק
    תשובות
    1. שכחתי לציין שהעיתונים יצאו בשנות התשעים של המאה ה-19. מקור נוסף לסיפור על העיתונים נמצא בספרה של אניטה שפירא על ברנר, עמ' 19.

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.