יום שישי, 10 בפברואר 2017

מה עושה טייס גרמני על בול ישראלי?

מאת דב גביש


לפני כשבעה חודשים, ב-21 ביוני 2016, הנפיק השירות הבולאי של דואר ישראל בול לציון מלֹאת מאה שנה ללוחמה האווירית מעל שמיה של ארץ ישראל. במהלך ארבע שנות מלחמת העולם הראשונה (1918-1915) השתתפו בקרבות בארץ חמש טייסות גרמניות – ארבע פרוסיות ואחת בווארית. הן לא היו הטייסות הראשונות במערכה האווירית כאן, אבל הן הנציחו את נוכחותן בתיעוד מרהיב של נוף הארץ, שצולם מהאוויר שנים ספורות בלבד לאחר המראת המטוס הראשון בכלל. בד בבד עם מילוי משימותיהם תמך סגל הטייסות הגרמניות בתושבים המקומיים ונהג בהם בכבוד. כך נהגו אנשי הטייסת הפרוסית, שנסוגה לצמח ומפקדתה 'התנחלה' בדגניה, וכך נהגו אנשי הטייסת הבווארית שפלשו למרחביה ומפקדם, האופטמן פרנץ יוזף ואלץ, זכה להנצחה בבול הישראלי.



בימי מלחמת העולם הראשונה שירתו אנשי סגל יהודים בחיל האוויר הגרמני בארץ, בעיקר בתחום הרפואה, והיו בהם גם טייסים (טייסים יהודיים שירתו בחיל האוויר הגרמני גם בחזית המערבית, באירופה). אז מה הסיבה להצגת טייס זר? אולי מפני שטייס מסוים זה שירת בארץ ותמך ללא סייג בשכניו היהודים. ואכן, בדף ההסבר שנלווה להוצאת הבול מסופר על הטייסת הבווארית ש'התארחה' במרחביה בשנת המלחמה האחרונה, ועל 'מעטפת היום הראשון' להופעת הבול הודפס צילום של האסם בחוות הקואופרציה, שהוקמה בראשית 1912 במרחביה ופעלה בה עד 1918. 

הטייסות הגרמניות, ששוגרו לעזרת הטורקים, הוצבו בדרום הארץ. הטייסת הבווארית חנכה את השדה הראשון שיועד לה ב-15 באוקטובר 1917, סמוך לכפר עיראק אל-מנשייה (היום בתחומיה של קריית גת), כשבועיים לפני כיבוש באר שבע על ידי האוסטרלים. ב-7 בנובמבר 1917, ביום בו נכבשה עזה, נסוגו כל הטייסות הגרמניות צפונה. הטייסת הבווארית קרטעה אל נחל שורק, ודילגה צפונה, עד שהגיעהּ ב-12 בנובמבר לצומת התקשורת בעפולה. הטייסת פרסה את מתקניה לרגלי החווה החקלאית מרחביה, מקום מושבם של חלוצי ההתיישבות היהודית בעמק יזרעאל.


דִּירי המטוסים הגרמנים על רקע חוות מרחביה וגבעת המורה

כאמור, ב-1912 הוקמו במרחביה מבני הקבע של 'הקואופרציה', בתבנית של חווה גרמנית פרי תכנונו של האדריכל היהודי-גרמני אלכסנדר בֶּרוַולד ובהתאם להשקפתו הסוציאליסטית-ציונית של הכלכלן והסוציולוג  פרנץ אופנהיימרב-16 בנובמבר 1917, כשהגיעה הטייסת הבווארית לצומת עפולה, פלשה מפקדתה לחוות מרחביה, ומפקד הטייסת, האופטמן פרנץ יוזף ואלץ (Franz Walz), מצא בה אווירה גרמנית כלבבו. הגרמנים אמנם הצרו את מרחב חייהם של המתיישבים היהודים, אך התפעמו מרוחם החלוצית, מהשכלתם הרחבה, מתרבותם, ומאורח חייהם העמלני. כך נרקמה מערכת יחסים איתנה בין המתיישבים לבין הגרמנים, שמצדם פרסו עליהם את חסותם והשרו עליהם ביטחון מפני הצקות התורכים והשכנים הערבים. באחד המקרים אף איימו הגרמנים כי יפציצו מהאוויר את כפר סולם (שונם) השכן, שתושביו התנכלו לחלוצי מרחביה. את שולמית סלוצקי, הילדה הראשונה שנולדה בחווה, הם הטיסו בשמי העמק, ובאחת המסיבות שנערכו בהשתתפות סגל הטייסת, הודה ואלץ ואמר: 'אני רואה לראשונה יהודי חדש, אשר אני מרכין את ראשי בפניו'.

בעקבות ניצחונו של הצבא הבריטי בפיקודו של גנרל אלנבי בקרב מגידו (25-19 בספטמבר 1918), בא הקץ לשליטה העות'מנית בארץ ישראל ולמעורבות הגרמנית במלחמה. הגרמנים נסוגו, והטייסת הבווארית גם היא נטשה את המקום בחיפזון. ואלץ הבין את משמעותה של הפקרת החווה ואנשיה לחסדי שכניהם הפורעים, והציע למתיישבים היהודים את עזרתו בפינויים, לבל ייפגעו בקרבות הצפויים באזור עפולה. אנשי מרחביה דחו את המחווה והעדיפו להשאר במקומם. ואלץ ציידם בנשק ואת פקודיו פינה לנצרת, בית שאן וצמח בדרכם לדמשק. בלחץ הנסיבות ואלץ נשאר במקום בראש מאסף עורפי, המריא עם שחר לטיסת תצפית וכאשר נחת מצא בשדה חיילים בריטים שהמתינו לו. כמפקד אמיץ, שעוטר על ידי הגרמנים והטורקים כאחד, נודע שמעו של ואלץ בייחסו האדיב לשבויים. קצין אוסטרלי, נושא דגל לבן, המליץ בפניו להיכנע ללא קרב, לבל ייפגעו הוא וקומץ אנשיו בהתגוננות חסרת סיכוי. ואלץ נענה לדרישה. הסופר יוסף חיים ברנר, שנקלע אז למרחביה ללינת לילה בדרכו לדגניה, כתב סיפור קצר בשם 'הגאולה והתמורה', ובו תיאר את ואלץ ואנשיו, שהניחו את נשקם והלכו בשבי. הפרשים ההודים ש'כבשו' את מרחביה בסערה ולא ידעו מי הוא מי, שבו גם את כל הגברים ששהו בחווה, שנחשדו בטעות לגרמנים. בין ההולכים בשבי, למשך יום אחד, היו גם ברנר ויוסף בוסל איש דגניה (על פרשה זו כתבתי, עם רעייתי חיה, בספרנו טייס אנגלי על כנפי ברנר: עוולה במלחמת העולם הראשונה, כרמל, 2015).

בזכות כל אלה הונפק הבול והוכן דף הסבר שאינו מותיר ספק בדבר זהותו של מפקד הטייסת הבווארית שדמותו הוטבעה על הבול. המעצב המוכשר רונן גולדברג נטל צילום שבו נראה ואלץ במדיו, שינה במקצת את פרצופו ויציבתו, צידודו ורקעו, החליף את מגפיו, העלים את הצלב שבצילום המקורי, ובשובל הבול הביא תג של טייס פרוסי (אף על פי שטייס בווארי וסֶמֶל פרוסי לא ממש הולכים יחד...). 


מפקד הטייסת הבווארית פראנץ יוזף ואלץ במנחת המטוסים בעמק יזרעאל

הנה קיצור תולדות חייו של ואלץ: הוא נולד ב-1885, ובשנת 1905, בהיותו בן עשרים, התנדב לשרת בחיל הרגלים הבווארי. הוא למד לטוס, ובמלחמת העולם הראשונה פיקד על טייסות גרמניות בחזית המערבית באירופה, רשם לזכותו הפלות מטוסים וגם פציעה. קידומו נבלם ובאוגוסט 1917 הוצב לפקד על הטייסת הבווארית בארץ ישראל. עם נפילתו בשבי, במרחביה, ב-20 בספטמבר 1918, נכלא במצרים ושוחרר ב-30 בנובמבר 1919. כעבור חודשיים, ב-31 בינואר 1920, הוא הצטרף לטייסת המשטרה הבווארית. במארס 1927 חבר למסעו הרביעי באסיה המרכזית של הגיאוגרף השבדי סוון הֶדין, אוהד מושבע של גרמניה בשתי מלחמות העולם ויקיר הנאצים בעלותם לשלטון. ואלץ שב ב-1929 לטייסת המשטרה, וב-1934 חזר והתגייס לחיל האוויר הגרמני. הוא עלה בדרגות וסיים את מלחמת העולם השנייה כמפקד שדה תעופה גרמני בשלזיה, בקרבת ברסלאו (היום וורוצלב שבפולין). הוא נפל בשבי הרוסים ומת בכלאו בדצמבר 1945.

כמובן שאין זה נכון להדביק תווית של גנאי לכל איש צבא גרמני, שרבים מהם הסתייגו מהנאציזם. אבל האם לא היה מקום לערוך תחקיר היסטורי ממצה יותר על עברו של ואלץ עוד קודם שהונפק הבול הישראלי ועליו דמותו של מי ששירת בלופטוואפה הגרמני בימי מלחמת העולם השנייה, במרחק של פחות מרבע שעה טיסה ממחנה המוות אושוויץ? 
___________________________________________________

ד"ר דב גביש הוא גיאוגרף ועוסק במחקר צילומי האוויר הראשונים של ארץ ישראל ובהיסטוריה הצבאית שלה.


בעלי התוספות



בולים זהים להנצחת מלחמת העולם הראשונה שהוציאו שירותי הדואר בישראל ובאוסטרליה בשנת 2013

כתב אבי נבון מקיבוץ להב:
דב גביש חשף את זהותו של הטייס המצוייר על הבול. אני מבקש להתוודות: אני אשם בכל...  
כפעיל בעמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל, חשבתי שציון מאה שנה למלחמה זו בארצנו ראוי להנצחה גם בתחום הבולאות. לאחר שדואר ישראל ודואר אוסטרליה הוציאו במשותף, כבר ב-2013, בול זהה, שהראה פרש אוסטרלי בהסתערות על באר שבע, שלחתי ב-25 בנובמבר 2013 ל'שירות הבולאי' הצעה מפורטת ולא שגרתית בשם הנהלת העמותה. הרעיון היה להנפיק סדרה של ארבעה בולים, והיות שהמלחמה השתרעה על פני ארבע שנים, הצעתי להפיקם בקצב של אחד בשנה, וכך לציין מלאת מאה שנה לאירועי מפתח במלחמה:  
1915 – חייל טורקי על רקע קטר ותחנת רכבת. מחווה לטורקיה ולאספני בולי תחבורה. 
1916  טייס גרמני על רקע מטוס במנחת מרחביה. מחווה ל'מעופפים', לגרמניה ולאספני בולי תעופה. 
1917  חייל בריטי, או גנרל אלנבי, על רקע טקס הכניעה בכניסה לשער יפו בירושלים. מחווה לבריטניה ולירושלים. 
1918  פרש הודי מסתער מול עמדת תותחים על הכרמל. מחווה להודו ולחיפה.
הצעתי התקבלה וכמתחייב זכתה גם לאישור הממשלה. המשימה עברה למעצב, שנתן ביטוי גרפי לרעיון המילולי. הצילומים נאספו ממקורות שונים ומארכיונים בארץ ובחו"ל. לא נראה לי שהמעצב נתן דעתו לדמות בצילום שקיבל מידינו, מי הוא ומה קורות חייו. היה חשוב לו לבטא את הנושא באמצעות מראה אופייני, מה גם שהנתונים המקוריים שונו בציור. בנוסף לבול יש להפיק גם שובל, מעטפת יום ההופעה, עלון הסבר וחותמת  כל אלו נעשו על ידי אלה שמקצועם בכך, וגם בכך היה לי חלק, כחבר העמותה, לוודא שלא ייבחר ציור שאיננו מתאים. לדעתי, יש לברך את דואר ישראל על הנפקת סדרה זו, שמביאה עניין והערכה בארצות שונות וגם אצלנו.

עד עתה הופקו שני בולים, כמתוכנן. שני האחרים יופיעו בשנתיים הקרובות והם עדיין חסויים. יש הטוענים כי החייל הטורקי על הבול שראה אור בשנת 2015 צויר על פי צילום של הקצין משה שרתוק...


מקור: התאחדות בולאי ישראל

35 תגובות:

  1. בחצר בית החולים האיטלקי בנצרת (המשפחה הקדושה) יש בית קברות לחיילים וטייסים גרמניים שנהרגו במזרח התיכון בתקופת מלחמת העולם הראשונה. בית קברות מיוחד ומעניין (חבל שלא ניתן לצרף תמונות לתגובה). זהו פרוייקט שנעשה ע"י מנהל בית החולים הקודם ד"ר שוויקה שעם דרכונו הדיפלומטי הסתובב במזה"ת, איתר את הקברים והביאם לנצרת. אגב, גם חייל יהודי אחד - אלפרד גרכטר - קבור שם.
    כל שנה ביום הראשון הסמוך ל-18/11 (שבוע אחרי שנערך הטקס הרשמי בבית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה) מתקיים טקס זכרון בנצרת. מגיעים מספר נספחים צבאיים, משלחת קטנה מצה"ל, תזמורת מגרמניה, כומר ורב. ממליץ בחום לחובבי ההיסטוריה של ארץ ישראל להשתתף גם בטקס ברמלה (אגב, תמיד בשבת הסמוכה לטקס של רמלה נערך גם טקס בהר הצופים), וגם בטקס בנצרת.
    שבת שלום

    השבמחק
    תשובות
    1. במלחמת העולם הראשונה נהרגו כ-1,000 לוחמים גרמנים בארץ ישראל ובעבר הירדן. בדומה לבתי הקברות האזוריים הבריטים, נקבע בית קברות אזורי גרמני בנצרת, בה שכנה מפקדת חיל המשלוח הגרמני. הקבורה באתר החלה עוד במהלך המלחמה ובית הקברות נחנך רשמית ב-יוני 1935. כל הקברים בו הם קברי אחים ששרידיהם נאספו ונטמנו ב-391 תיבות מתכת. חלקה אחת הוקדשה לצוותי אוויר. ד"ר נורברט שוואקה, רופא בבית החולים האיטלקי, לקח על עצמו לתחזק את האתר במסירות רבה.

      מחק
  2. בצבא הגרמני במלה"ע הראשונה שרתו טייסים יהודים רבים. ד"ר פליכס טיילהבר, (https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%A1_%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%94%D7%91%D7%A8) שהתקשה להסכין עם השמצות על היהודים מפי גנרלים גרמנים שבילו את המלחמה בהזזת ניירות, כתב ספר ובו רכז מידע אודות טייסים ואויראים יהודים. לפני שנים רבות מסרתי את הספר המקורי בגרמנית לאוסף אסף שמחוני לגבורה יהודית בספרית אוניב' תל אביב.
    ב2012 יצאה לאור גרסא עברית מורחבת, מוערת ומבוארת על ידי סא"ל (מיל.) אלימור מקבת- "טייסים יהודים בחיל האוויר הגרמני במלחמת העולם הראשונה" בהוצאת מעריב.
    http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=16505

    השבמחק
  3. בבלוג של עודד ישראלי "מצבות מדברות" הוא מספר שאחד הטייסים הגרמניים בטייסת הבווארית במרחביה היה הרמן גרינג. (לא מצאתי מקור אחר לכך). https://israelitombstones.blogspot.co.il/2013/02/20.html

    השבמחק
    תשובות
    1. במסמך על צילומי אוויר ומיפוי שנעשו ע"י הטייסת הבווארית 304 מופיע המשפט הבא :

      Also included are some explanatory sketches prepared by the cartographer
      Wilhelm Goering.

      מאחר ושמו המלא של גרינג מגרמניה הנאצית היה : Hermann Wilhelm Göring

      אולי מישהו טעה וחיבר את השמות (לא ידוע לי שגרינג היה קרטוגרף).

      מחק
  4. בהקשר של טייסים גרמנים בארץ ישראל, ראו סיפור על מנוע מטוס גרמני דאז על קרון רכבת העמק:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4138879,00.html

    השבמחק
  5. אפשר להוסיף להשלמת התמונה את סיפורם הטרגי מ-1914 של שני הטייסים הטורקים https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%98%D7%AA_%D7%94%D7%98%D7%99%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, זה לא כל כך קשור לבול. מכל מקום, ראה בספרי ציפור האדם באופקנו (יד בן צבי 2003) על הטיסות העותמאניות שלפני המלחמה.

      מחק
  6. סבתא וסבא שלי רחל ונח סלוצקי היו חברי הקואופרציה במרחביה ואמא שלי שולמית היא הילדה הקטנה שמוזכרת בכתבה כזו שזכתה בטיול אווירי במטוס גרמני. שמענו הרבה סיפורים על הטייסים הגרמנים, והיו גם צילומים שלהם. סבתא טענה שאחד מהם ששמו פרידמן (או שם דומה) היה יהודי וסייע להם בימים הקשים ההם.

    השבמחק
  7. והיה עוד טייס גרמני במלחמת העולם הראשונה, שבהחלט ראוי לבול. פרדריך דונקל. דונקל נשא אשה תל-אביבית ב1917 וחזר איתה לברלין. במלחמת העולם ה-2 הנאצים דרשו ממנו להתגייס ולהיפטר מאשתו היהודיה. הוא ארז מעבדת סרטים ומצא דרך להתחמק ולחזור איתה דרך שוויץ לתל-אביב. כאן היה חלוץ יוצרי הסרטים בצבע, תעד את הארץ בשנות ה30 וה40, לאחר מות אשתו ממחלה, התחתן שוב עם מעפילה שהגיעה ב1939 באנייה פאריטה (אותה תיעד) לרוע מזלו בהתקפת המטוסים המצריים על תל-אביב ב1948 לקה בלבו כשפצצה נפלה על גג ביתו, בשעה שתיעד את ההתקפה.

    השבמחק
  8. תודות וברכות על הפרסום המאלף באתר עונ"ש.
    עם זאת, ברצוני לציין לגבי הטענה כי "בימי מלחמת העולם הראשונה שירתו אנשי סגל יהודים בחיל האוויר הגרמני בארץ, בעיקר בתחום הרפואה, אך לא היו בהם טייסים (טייסים יהודיים שירתו בחיל האוויר הגרמני בחזית המערבית, באירופה)": הרי בכנס העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל שנערך ביישוב אלון בשנת 2013 הצגתי את האוויראים היהודים-גרמנים שפעלו כאן! פרטיהם מובאים "בתפזורת" ברשימת האוויראים הנספחת למהדורה העברית של "ספר הטייסים", ובמקובץ במאמר מהכנס:
    אלימור מקבת, "אוויראים יהודים-גרמנים בחזית ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה", 100 שנה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה 2014-1914, הוצאת ספרים אריאל, 2014.

    השבמחק
  9. בעניין הקריירה של הקצין ואלץ.
    כמו הרבה מאד גרמנים אחרים, הוא לא היה נאצי אך היה בהחלט אופורטוניסט חסר אתיקה מוסרית מוצקה.
    דוגמה מובהקת, ראו מקרה הרברט פון קאראיין.
    נראה לי ראוי בהחלט להדפיס את דמות הטייס על הבול בסידרה ההיסטורית.
    אם נתעד רק את מה שנעים לנו לזכור ונתעלם מהשאר אנחנו נהיה ב"מועדון" מאד לא מכובד, הנאצים, היפנים והתורכים הם חברי הוועד המנהל של ה"מועדון" הנ"ל.

    השבמחק
  10. "1915 - חייל טורקי...מחווה לטורקיה", יורשה לי לשאול, על מה? אולי על יחס מפלה ומשפיל כלפי היישוב היהודי בארץ, במשך מאות שנים (למעט כמה "הפוגות" היסטוריות). אולי על "גירוש תל אביב" שגם הביא למותם של רבים מרעב
    ואולי בכלל על הטבח בעם הארמני באותן שנים ממש? האם איבדנו לחלוטין את התודעה ההיסטורית שלנו? מוזר, על רקע אתר זה הנוגע בפרשות היסטוריות רבות. (גם הנצחת הטייסת הגרמנית בעייתית מאד בעיני, אך בעניינה יש מקום לשיקול דעת, בגלל יחסה החיובי למרחביה והסיוע ליישובים בעמק, אך הטורקים?....)

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן, יש אמת רבה בדבריך. באותה מלחמה, הטורקים היו האויב האכזר, ודווקא הגרמנים, הם אלה שניסו לעצור את בני הברית המשופמים שלהם...

      מחק
  11. ראשית – תודה לדב גביש על המאמר, לאבי נבון על התוספתות ולשאר המגיבים. נהדר בעיניי שמתקיים דיון על תקופת מלחמת העולם הראשונה בארץ-ישראל. זו בדיוק הסיבה להקמתה של העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל, שבשנים האחרונות יש לי את הכבוד לעמוד בראשה. מלחמה זו, ובעיקר תוצאותיה, הן שעיצבו את העולם שאנו מכירים היום, לרבות עיצוב פני המזרח התיכון ובכלל זה חלק חשוב בתהליך המדיני שהביא להקמת מדינת ישראל – מכאן החשיבות בהכרתה.
    אני סבור שהשירות הבולאי עשה מעשה מכובד וחשוב כאשר קידם את הפקת סדרת הבולים הזו, תוך התייחסות אובייקטיבית לחשיבותה של התקופה הנדונה ותוך התעלות מעל לשיקולים של "התחשבנות" פוליטית/מדינית, שיקולים הקשורים לתקופות המאוחרות יותר.

    הבוקר יצא מאמר המשך לפוסט של דב גביש, מאמר שנכתב על-ידי עופר אדרת ופורסם ב-הארץ. למעשה, ישנן מספר נקודות שונות להתייחסות ואגיב תחילה למה שכתב אמש (13 בפברואר) עדיאל לוי: הרעיון שעמד מאחורי סדרת הבולים הוא ציון מלאת 100 שנה לשנות המערכה העולמית (1914-1918) שהתחוללה ברחבי העולם, תוך מתן דגש על השפעת המערכה הזו על ארץ-ישראל. מרדכי בן הלל הכהן קרא ליומנו על שנים אלו "מלחמת העמים", ולא בכדי – תחת הכותרת הכללית של "מעצמות המרכז" ו-"מדינות ההסכמה" לחמו ברחבי העולם ובארץ ישראל בני עשרות עמים ולאומים. כאן, בחזית ארץ-ישראל, לחמו שני צבאות – צבא עות'מאני (שכונה בחלק מהזמן יילדירים) וצבא רב-לאומי בפיקוד בריטי (חיל המשלוח המצרי).

    צבא יילדירים כלל בני עמים רבים שהיוו באותה עת חלק מהאימפריה העות'מאנית, לרבות יהודים, ארמנים (כן!!), סיריאנים ועוד. כמו-כן כלל צבא זה יחידות גרמניות (דב גביש הדגיש נכונה את עובדת קיומן של יחידות פרוסיות ויחידות בוואריות) ויחידות שהשתייכו לאימפריה האוסטרו-הונגרית, על שלל העמים השונים שנשלטו על ידי אימפריה זו. גם היחידות הגרמניות וגם היחידות האוסטריות וההונגריות כללו יהודים, וחלק מהתמונות המרגשות שנשארו מתקופה זו הן של חיילים יהודים של מעצמות המרכז ליד הכותל המערבי.

    חיל המשלוח המצרי כלל אף הוא בני עמים רבים – אנגלים, סקוטים, וולשים, אירים, אוסטרלים, ניו-זילנדים, קנדים, הודים (על כל שלל הגיוון של בני המחוזות השונים של תת-היבשת), צרפתים (שתחת דגלם לחמו כאן גם יחידות ארמניות (!!), סיריאניות, אלג'יריות וטוניסאיות), איטלקים ואפילו יפנים. גם בצבא זה נכללו יהודים רבים שלחמו תחת דגלים שונים, לרבות הגדודים העבריים שלחמו תחת דגל בריטי, אולם נשאו, לראשונה בעת החדשה, סמלים יהודיים.
    שלהי התקופה העות'מאנית בארץ-ישראל כללו את תחילת ההתיישבות היהודית החדשה בארץ-ישראל (העלייה הראשונה, הקמת המושבות, העלייה השנייה, הקמת תל-אביב ועוד), תנופת פיתוח ברחבי הארץ (הרכבת לירושלים ורכבת העמק – השלוחה של הרכבת החיג'אזית), מתן אפשרות למעצמות האירופאיות לבנות ברחבי הארץ (בעיקר בירושלים) ועוד. אין ספק שתקופה זו ידעה גם צללים רבים, אולם ניתן לומר כך גם על תקופת המנדט הבריטי (ואני מודע היטב עד כמה "יחי ההבדל הדק"). תוך כדי מלחמת העולם עצמה גילה הצבא העות'מאני יכולת מרשימה, על אף שסבל מנחיתות רבה לעומת הצד שכנגד – הן במספרים והן בציוד. הספרות הצבאית הבריטית/אוסטרלית מלאה בגילויי הערכה ליכולת והסיבולת העות'מאנית.

    אנו, העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל, לא מתעלמים מאותם צללים (מהם סבלו גם ערביי הארץ) ומתייחסים גם לאירועים אלו בהרצאות, סיורים ופרסומי העמותה, אולם הצענו לציין בסדרת הבולים את המערכה הצבאית עצמה ואת הצבאות שלחמו כאן (ואשר רבים מבניהן נפלו ונקברו בה) ולא את קשיי החיים בארץ-ישראל של אותם ימים. אל האירועים שציין עדיאל ניתן להוסיף עוד כמה וכמה אירועים – אולם כאמור, לא בכך עסקינן.

    השבמחק
  12. ולעניין הביקורת על הבולים עצמם: צר לי, אולם אני דוחה את הביקורת על הסף. כפי שציין אבי נבון (ששימש באותה עת כיושב-ראש העמותה והיה זה שקידם את ההצעה לשירות הבולאי), הרעיון שגיבשנו והצענו היה שילוב של מספר מרכיבים: דמות המייצגת את אחד הצבאות ו/או אחד הלאומים (עות'מאני, גרמני, בריטי והודי), ייצוג זרועות שונות של הצבאות הלוחמים (טייס, חיילים רגלים ופרש), הישג או חידוש טכנולוגי (הרכבת לבאר-שבע, הופעת המטוס בזירה), אירוע היסטורי (הכניסה לירושלים ולחיפה). לשמחתנו, השירות הבולאי אימץ את הכיוון אותו הצענו ואני מברך על סדרת הבולים המצוינת והמאוזנת הכוללת, כאמור, מספר רב של מאפיינים של המערכה העולמית בארץ-ישראל.

    איש לא טען ולא התכוון שהדמויות המופיעות בבולים תייצגנה אנשים ספציפיים ו/או לוחמים שלחמו ספציפית בחזית ארץ-ישראל. הכוונה הייתה להציג דמויות אשר תייצגנה את האלמנטים שנזכרו לעיל. מדרך הטבע, ההשראה הייתה מצילומים קיימים. במקרה של הטייס הגרמני, ציין דב גביש: "...המעצב המוכשר רונן גולדברג נטל צילום שבו נראה ואלץ במדיו, שינה במקצת את פרצופו ויציבתו, צידודו ורקעו, החליף את מגפיו, העלים את הצלב שבצילום המקורי...". בדיוק כך – המעצב יצר דמות חדשה. על מה יש להלין? כך גם לגבי ההערה המעט צינית של דב גביש בהמשך אותה פסקה: (על אף שטייס בווארי וסמל פרוסי לא ממש הולכים יחד...) – עיון בעלון ההסבר מתייחס נכונה הן לטייסת הבווארית והן לשיבוץ של סמל פרוסי – דוגמא נוספת לרב-גוניות של סדרת הבולים ולעומק החשיבה של יוצריה לגבי רכיביה השונים. ושוב – על מה יש להלין?

    כך גם לגבי דמותו של משה שרתוק בבול המייצג את יובל 1915-2015: בשלהי שנת 1914 ובשנים 1915-6 התגייסו רבים מבני ארץ-ישראל לצבא העות'מאני. חלקם התנדבו וחלקם גויסו בכפיה. מצאו לנכון אנשי השירות הבולאי לצרף לרשימת המסרים המופיעה בסדרת הבולים גם נושא זה וזאת באמצעות השימוש בדמותו של משה שרתוק. במקרה זה, ובמתכוון – לא נעשה שינוי בדמותו וכך גם נכתב בעלון ההסבר שצורך להופעת הבול: "לצד חלקים מן היישוב היהודי שביקשו לסייע בידי הבריטים לכבוש את ארץ-ישראל, היו גם אלו שקראו ליהודים להתעת'מן (לקבל אזרחות עות'מאנית) ולסייע במאמץ המלחמתי של האימפריה העות'מאנית. בבול משובצת דמותו של משה שרתוק (לימים משה שרת, ראש הממשלה השני של ישראל), שהתנדב לצבא התורכי ושירת בו כקצין בחזית הבלקן". במאמר שפרסם היום עופר אדרת הוא כתב בהקשר לדמותו של שרת: "... ב-1916 גויס יחד עם 120 מבוגרי גימנסיה '"הרצליה" ובית המדרש למורים בירושלים, לצבא העות'מאני. הוא סיים קורס קצינים באיסטנבול והודות לשליטתו הטובה בטורקית, גרמנית, צרפתית וערבית, שירת כמתורגמן בחזיתות מקדוניה, דרום עבר-הירדן וסוריה...." ובציניות הוסיף: "...ללא ספק, דוגמה טובה לחייל טורקי בארץ ישראל...". נראה שהכותב לא מודע לעקרונות שהנחו את יוצרי סדרת הבולים וכנראה לא קרא את עלון ההסבר המצורף לבול. ייתכן שעיון בעלון ההסבר היה חוסך לפחות את ההערה הצינית והמיותרת, שכן נכתבה בעלון במפורש סיבת השימוש בדמותו של משה שרתוק ואת החזית בה שירת במלחמה.


    סיכומו של דבר: כפי שציינתי בפתח הדברים – נהדר שיש דיון בנושא ותודה לכל הכותבים והמגיבים. ברצוני להביע את הערכתי העמוקה לאנשי השירות הבולאי על מה שיצא לאור עד כה בסדרת הבולים ועל הבולים הצפויים בהמשך. ולגבי הביקורת – מצוין שיש ביקורת ותגובות, גם אם איני מסכים לביקורת שהובעה עד כה. אני תקווה שהבהרתי מדוע איני מקבל את הביקורת ומקווה ששכנעתי בתשובותיי.

    השבמחק
  13. הוא "לא מקבל את הביקורת"
    יפה לו. שערוריה מהמעלה הראשונה שקצין נאצי מוצא את עצמו על בול של מדינת ישראל
    במדינה מתוקנת זה היה נגמר לא בכתיבת פוסט , בפיטורים ולמעלה מכך.

    לא ייאמן החוצפה לטעון טענות מתחמקות ולקוות "ששכנעתי" . אז לא.

    השבמחק
    תשובות
    1. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

      מחק
    2. צר לי לצנן מעט את הערכתו הנלהבת של ערן תירוש לגבי מדיניות השירות הבולאי, למרות היענותם היפה למשאלותיו הלגיטימיות.
      כאזרח המדינה ומשלם מסים, עלי לציין בצער שהשירות הבולאי מתנהל כבועה עצמאית מנותקת, אשר מוציאה בולים בערכים שאינם קשורים כלל לצרכי הדואר. בסניף דואר רגיל לא תמצא את שכיות החמדה האלה. המקרא בבולים - שמבחינה גראפית מעוצבים לעילא ולעילא - הוא זעיר ולא ברור, מעטפות היום הראשון מוצגות כנראה רק למנויי השירות. טוב היה אם בולים נאים אלה היו זמינים בכל סניף דואר וערכיהם מעודכנים, כדי שיגיעו לידי הציבור הרחב, ולא רק למנויים השפוטים לקבלם, אולי גם על כרחם. טוב היה לו חלק מהכנסות השירות הבולאי היה מוקדש לפרסום נאות בעיתונות היומית על הופעת כל בול ובול, תוך הסבר חינוכי על ההקשר של הפקת בול זה עם הארוע המסוים.

      מחק
    3. לאנונימי -
      גם אתה מגלה חוצפה בתגובה צעקנית ללא הזדהות.
      לפני שאתה מפטר, ומחליט שזו שערוריה, נבקשך להוכיח ולהסביר:
      א. שהציור שעל הבול הוא של פרנץ ואלץ (והרי נאמר במפורש שהצייר שינה פרטים רבים)
      ב. שאם אלו פניו של ואלץ - שהוא היה נאצי, למרות ששירת כטייס במלחה"ע השניה.
      ג. מה הקשר בין דמות מצילום ממלחה"ע הראשונה ובין מעשיו של אותו "דוגמן" במלחמה אחרת?

      מחק
  14. תמונת המטוס ברקע הבול אינה לקוחה ממרחביה, אלא מהוג' (ליד העיר עזה) ולכן מדובר כנראה בטייסת 300 ולא 304 הבווארית. תג טייס הפרוסי ותג טייס בווארי דומים מאוד. השוני הוא בכתר שבראש התג.

    השבמחק
    תשובות
    1. בהוג' לא היה שדה תעופה. בכמה פרסומים ייחסו בטעות תצלומי מטוסים בהוג' מפני שבמקום הייתה מפקדת הארמייה השמינית התורכית בפיקודו של קרס פון קרסנשטיין.

      היום נמצאת במקום, בפסגת הגבעה, אחוזת הקבר של אריק שרון, ואם כך הוג' איננה קרובה כל כך לעזה...

      מחק
    2. את הצילום ניתן לראות בקישור :
      http://api.ning.com/files/3CAKtBGhDItAErEgu3NhWESZCsMRqSYU6*1czgZAFDg3xJ8FW3vujQOMj7O-DcnYsr75J0bi5AOnzf95ccUC*6nZuR4vDnch/00160v.jpg

      בתחתיתו של הצילום רשום HUJ. הכפר(על פי ויקיפדיה) היה 15 ק"מ מעזה. בטח לא קרוב למרחביה.

      מחק
    3. המגיב מתכוון למטוס שברקע ואני התכוונתי לטייס ולדפדפת ההסבר שנלוותה אליו.
      ואשר להוג': איפה שהייתה מפקדה (של הארמיה) היה מנחת בו נחתו מפקדי הטייסות (גם הבווארית) לתדרוך וזו גם הזדמנות לצילום.
      ואשר למיקום: גם ירושלים אינה כה רחוקה מעזה. אילו היינו הולכים לאיבוד, נתן היה נעזר בויקיפדיה ואני במפה...

      מחק
  15. רק להדגיש את טענתי : בתיאור ציור הבול באתר התאחדות בולאי ישראל נאמר : "בבול נראה טייס גרמני על רקע מטוס גרמני במנחת ליד קואופרציה מרחביה. בשובל נראה תג של טייס פרוסי". ומאחר ובצילום המסויים הזה המטוס נמצא בהוג'...אז הוא לא "במנחת ליד קואופוציה מרחביה" - אם כי יכול היה כמובן להגיע משם.
    כל טוב ותודה על הפרק המעניין.

    השבמחק
    תשובות
    1. לחיזוק טיעונו של נתן, כתובת מדויקת של התמונה עם הכיתוב מתחתיה:
      Description:
      A German AEG C.IV of Flieger Abteilung 300 on the airfield at Huj, 15 km north-east of Gaza.

      https://commons.wikimedia.org/wiki/File:AEG_C.IV_biplane_in_Palestine_1917.jpg

      מחק
  16. שלום,
    לפני שנים רבות הייתה בסמוך לחורשה השברחוב קלר בחיפה אנדרטה לזכר טייסים גרמנים שנהרגו במלחמת הרראשונה. המצבה הייתה מדחף של מטוס קל מחובר למנשא מאבן. האם מישהו יודע פרטים על הטייסים ונסיבות ההתרסקות? ולאן נעלמה האנדרטה?
    תודה, יוסי

    השבמחק
    תשובות
    1. לא עלה בידי להתחקות אחר תאונה אווירית בחיפה, במלחמת העולם הראשונה, שבגינה הוקם הציון (אנדרטה?). ואשר למדחף. כן, זה היה מקובל מאוד לציין במדחף את קברו של טייס גרמני. בבית הקברות הגרמני שבחצר בית החולים האיטלקי בנצרת, אפשר לראות מדחפים שנשמרו ונתלו על פנים מגדל הפעמון.
      ובפאתי ג'נין הוקמה אנדרטה קולקטיבית לחללי הטייסות שפעלו ב-1918 ועליה מותקן מדחף כזה. עד כמה שידוע לי היום האנדרטה קיימת אבל מוזנחת.

      מחק
  17. תודה דב, רחוב קלר ע"ש פרדריך קלר הטמפלרי (מראשוני בוני הר הכרמל בחיפה) מצוי על רכס הכרמל, בין מבני הטמפלרים ומוביל לתוך איזור שדות לשעבר שהיה מישורי. הייתכן שבעבר היה בסמוך מסלול נחיתה? תודה יוסי https://www.google.co.il/?gfe_rd=cr&dcr=0&ei=M0W-WYXTFKvPXuXHnaAK&gws_rd=ssl

    השבמחק
    תשובות
    1. באותם ימים היה שדה תעופה שדה ללא מסלולים. לא ידוע לי על מסלול נחיתה על הכרמל. הטייסים הגרמנים נהגו לטוס מעפולה לחיפה לשם בילוי או רכישת ציוד ואספקה. אינני יודע היכן נחתו, אולי ממערב לעיר ליד המושבה הגרמנית, כי שם נחתו האוסטרלים ובריטים משלוש טייסות שונות לאחר כיבוש חיפה ב-23 בספטמבר 1918.

      מחק
  18. נחתו ממערב למושבה הגרמנית, קרית אליעזר של היום.

    השבמחק
  19. השתתפתי יחד עם אבי באחד הטקסים.סבי זיגמונד קליצ'בסקי היה איש צוות אוויר בטייסת הגרמנית 305.חייל יהודי בצבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה פה במזרח התיכון.הדבר לא עמד לזכותו במלחמת העולם השנייה כאשר נשלח עם סבתי ועוד בני משפחה ברכבות למזרח למחנות ההשמדה.

    השבמחק
  20. רשומה זו אוזכרה אתמול ברשימת "עשרה בולים ישראליים מעוררי מחלוקת":
    https://stampreviews.blogspot.com/2020/03/top-10-controversial-israeli-stamps.html

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.