יום ראשון, 30 באפריל 2017

וכל אחת מהן ציפור גן עדן...

ערב יום הזיכרון לנופלים במערכות ישראל וחללי הטרור, תשע"ז

ביום חמישי, 4 בספטמבר 1997, בשעת אחר-צהריים, התרחש פיגוע התאבדות זוועתי במדרחוב בן-יהודה בירושלים. שלושה אנשי חמאס פוצצו עצמם בת אחת וגרמו למותם של חמישה אנשים חפים מפשע, לפציעתם של עשרות רבות (לבתי החולים פונו כ-180 אנשים) ולנזקי רכוש גדולים.

הנה הדיווח הראשוני שנמסר בחדשות ערוץ 2:



בין ההרוגים היו גם שלוש חברות בנות ארבע-עשרה, שהחלו את שנת הלימודים שבוע קודם לכן. סמדר אלחנן-פלד, הייתה נכדתו של האלוף וחבר הכנסת מתי פלד, מראשוני הקוראים למשא-ומתן עם הפלסטינים, ובתם של רמי ונורית, שמקדישים את חייהם לקידום השלום ולפיוס עם שכנינו. עמה יחד נרצחו חברתה הטובה סיון זרקה וחברה נוספת, יעל בטווין. הנערות הללו ביקשו לבלות אחר צהריים רגוע ותמים של קניות במדרחוב הירושלמי הומה האדם.

על מיטתה של סמדר נותר פתוח ספרו של אמיל אז'אר 'כל החיים לפניו'...

על קברה נרשם, 'נרצחה בידי אויבי השלום'.

סמדר אלחנן-פלד
סיון זרקה
דיווח בעיתון 'מעריב'. שימו לב לעמדתו של אהוד אולמרט, אז ראש עיריית ירושלים...

בנוסף לשלוש הנערות, נרצחו גם שני מבוגרים: אלי מרקוביץ', בן ארבעים ואחת, ורמי קוסשוילי, שהיה אז בן עשרים.

לזכרם של חמשת ההרוגים הוקמה פינת הנצחה צנועה במדרחוב, סמוך למקום הפיגוע, ליד 'קפה עטרה' לשעבר. הנערות הצעירות שקיפחו את חייהן תוארו על גבי שלט הזיכרון במילותיה של נעמי שמר (בשיר 'לשיר זה כמו להיות ירדן' שנכתב ב-1972):
'וכל אחת מהן ציפור גן עדן...

פעם הייתה זו פינה מטופחת עם מזרקת מים, ולימים הציב מישהו (מי? מתי?) כמה פסלי ציפורים, שמתכתבים עם 'ציפור גן עדן', אך יד נעלמה השחיתה ועקרה את הציפורים. רק אחת נותרה, וגם היא – ראשה נתלש וכנפיה שמוטות.

כך זה נראה היום.

צילומים: זאב קינן

'מי אחראי לשמר ולתחזק פינות זיכרון כאלה?', שאל במרירות זאב קינן, שהביא את התמונות העגומות הללו לידיעתי. 'העירייה? משרד הביטחון? המשפחות השכולות?'

ואני מוסיף ושואל: ומי אחראי שלא תהיינה עוד סיבות לפיגועים כאלה, ומי אחראי שלא תישאלנה עוד שאלות כאלה?

*

על מצבתו של אליהו מרקוביץ' צוטט שירה של לאה גולדברג, 'בַּמָּקוֹם שֶׁשָּׁם נָדַמּוּ':
הִבְהֲבָה גַּם דִּמְעָתֵנוּ, 
עַד שֶׁבָּאָה רוּחַ-עֶרֶב 
וַתִּמְחֶה אֶת עִקְּבוֹתֵינוּ 
וַתְּיַבֵּשׁ אַחְרִית הַטַּל.
ומתחת נוסף, 'שנרצח ואמונתו שלום'...


שיר מרגש זה – חלקו השני של השיר 'קינת אחיות' – נדפס לראשונה בעיתון על המשמר, 2 ביוני 1949, עמ' 8:


הנה אריק איינשטיין שר את 'בַּמָּקוֹם שֶׁשָּׁם נָדַמּוּ', בלחנו של שם טוב לוי:


לזכרה של סיון זרקה הקימו בני משפחתה לפני כמה שנים מיצב צנוע בפארק המסילה שבשכונת בקעה בירושלים (רחוב הרכבת פינת רחוב גדעון). על אחת האבנים נכתבו שורות משיר אחר של לאה גולדברג, 'ימים לבנים'.

צילום: פנחס שטרן

10 תגובות:

  1. לשאלתך, מי שאחראי שלא יהיו עוד פיגועים מזוויעים כאלה...אלו המפגעים. די להאשים את הקרבנות

    השבמחק
    תשובות
    1. לי צרם "...ומי אחראי שלא תהיינה עוד סיבות לפיגועים" (הא ותו לא?...)

      מחק
  2. שלמה בן יהודה3 במאי 2017 בשעה 11:51

    המחבלים המתאבדים אינם אשמים, אלו אנחנו הנותנים להם סיבות לפגע.

    השבמחק
    תשובות
    1. ר' שלמה, קראנו פה בטור על המון פורע של ערבים שרצחו את יוסף חיים ברנר ועוד ששה יהודים ששכרו בית בפרדסי אבו כביר מהאפנדי של הכפר. השנה, 1921. אולי נשכיל (ונביא שלום כמובן...) אם תגלה לכולנו מה היתה "הסיבה לפיגוע" אז?

      מחק
    2. שלמה בן יהודה7 במאי 2017 בשעה 14:36

      אני מתנצל שהציניות שבה כתבתי היתה כה גדולה עד כי לא הובנה.
      דוחה בעיני לכתוב "ומי אחראי שלא תהיינה עוד סיבות לפיגועים כאלה?".
      ההתייחסות אל המחבלים כאל גזרה משמים שאנו רק נותנים לה סיבות להתפרץ, מבחילה.

      מחק
    3. שלמה היה סרקסטי, ובצדק.

      מחק
  3. גם בפרעות בכל ארצות תבל אנחנו אשמים . הרי עצם קיומנו כיהודים הוא הגורם לכך . אז גם בינינו יש המאמינים בכך ? אנה אנו באים אם יש בינינו המאמינים כי רק אנו תמיד האשמים ?
    גרשון

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.