יום שישי, 28 ביולי 2017

'ציון, ציון, עיר אלהינו': שיר קינה שהיה לשיר עלייה

מאת אליהו הכהן

ויליאם הנרי ברטלט, הכותל המערבי, 1844 (אוסף אליהו הכהן)

א. 'ציון, ציון': גלגולי הנוסח וזהות המחבר

השיר 'ציון, ציון, עיר אלהינו' (שזוהה לעתים בשמות אחרים, כמו 'קול נהי על ציון', 'הר ציון' או 'ציון, ציון') הושר בארץ ישראל ובמזרח אירופה עוד לפני ימי העלייה הראשונה. מחבר השיר מתנה בו את צרות העם היהודי לאורך הדורות, מקונן על גורלו המר ומצבו העלוב ומסיים בתקווה שעוד תגיע עת הדרור. 

על אף נוכחותו בשירונים עבריים של מפנה המאות 20-19 הוא נעלם בימינו לחלוטין ממפת הזמר העברי  אינו מופיע בשירונים, אינו מושר במופעים, גם לא באלה המוקדשים לזמרת העבר. זכורה לטוב נתיבה בן-יהודה שהביאה את השיר בספרה אוטוביוגרפיה בשיר וזמר (1990), כפי ששמעה אותו מפי אביה. מעבר לכך צלל השיר בתהום הנשייה. היה שיר – וראו איננו עוד...

מה הן מילותיו של שיר זה ומי כתבן?

במשך שנים נחשב השיר לשיר-עם, ואכן ברוב מופעיו הוא נדפס בשמות שונים, ללא שם מחברו, ובדרך כלל לא בשלמותו. בפרסום הראשון של השיר, בעיתון הירושלמי חבצלת (2 באוגוסט 1873), נדפסו רק שמונה בתים; בספר השירים של טוביה סלומון, למנצח על שושנים (1883)  עשרה בתים; ובשירון של הביל"ויי מנשה מאירוביץ, שירי עם-ציון (1895) – אחד-עשר בתים (אגב, בשירון זה, שנקדיש לו בקרוב רשימה מיוחדת, השיר נדפס כשיר פתיחה, עוד לפני 'התקווה'!).

חבצלת, 2 באוגוסט 1873, עמ' 287

הפרסום בעיתון חבצלת חשוב גם בגלל ההערה שצירף המהדיר (שלום הכהן מפֶּסְט שבהונגריה) ועל פיה השיר התגלגל אליו על ידי 'הנוסע המפורסם יוסף יהודה הלוי', אשר הביאו מנסיעתו בקווקז! מדובר בנוסע יוסף יהודה הלוי טשאָרני, אשר ביקר בקווקז בשנת 1867 בשליחות הממשלה הרוסית וחברת 'כל ישראל חברים'; חוויות ביקורו שם נדפסו בספרו ספר המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז (פטרבורג 1884). האומנם היה המחבר יהודי הררי מן הקווקז? כפי שנראה בהמשך, התשובה היא שלילית, אך ידיעה יקרה זו מצביעה על כך שתפוצתו של השיר הגיעה גם למשכנות היהודים בערבות רוסיה האסיאתית.

פעם אחת ויחידה נדפס השיר (כמעט) במלואו, על שנים-עשר בתיו. זה היה השיר שבו בחר אחד העם לחתום את הקובץ הספרותי כַּוֶּרֶת, שראה אור בעריכתו ובהוצאתו באודסה בשנת תר"ן (1890). שמו של אחד העם כעורך לא נזכר על הקובץ, וכתובת המערכת נרשמה על שמו של משה לייב ליליינבלום, אך בזיכרונותיו סיפר אחד העם בהצטנעות לא אופיינית, כי הסתיר את שמו רק 'כי בעת ההיא לא נחשבתי בעיני כסופר ולא חפצתי להוציא את שמי לרשות הרבים' (כל כתבי אחד העם, 'פרקי זכרונות', דביר, תשכ"ה, עמ' תע).

'ציון, ציון', כוורת, אודסה תר"ן, עמ' 112-110

אם בשרשור זה לא די, הנה מאוחר יותר התגלה בית נוסף, השלושה-עשר, של השיר. מי שמצא אותו היה חוקר הספרות הדגול ישראל צינברג (ראו בספרו תולדות ספרות ישראל, ו, שרברק וספריית פועלים, 1960, תוספת ד, עמ' 330). השיר השלם הסתתר בתוך כתב יד של קובץ שירים שהעתיק בראשית שנות השישים של המאה ה-19 המשכיל יהודה לייב לוין (יהל"ל). הקובץ השתמר בספריית 'חברת מפיצי השכלה' בסנקט-פטרבורג ואיני יודע מה עלה בגורלו.

יהל"ל (1925-1844) הקדים להעתקתו את המילים האלה: 'שירת ציון אשר שר הַמֵּלִיץ ר' מרדכי הוכמן מקלצק הלוי', ומכאן נראה שסבר שאותו הוכמן גר בעיירה קלֶצְק הנמצאת מדרום-מערב למינסק (מה שכנראה לא נכון). צינברג העיר כי בכתב היד של יהל"ל שונה סדר הבתים וגם הנוסח בכמה מקומות, והעיקר יש בו בית נוסף שאותו רשם:
נחשבת נכריה בשערי ירושלים / לפנים ישבו מלך ושר, / ואל כל אשר תשא בה עתה עינים / מה תראי אך אויב וצר.
הפרסום בכוורת חשף לראשונה לא רק את השיר כמעט במלואו, אלא גם את זהות מחברו ואת הנסיבות שבהן חובר. בהערה שצירף לשיר המביא לדפוס, זאב וולף מֶנְדְלִין, נכתב כך:


מדבריו עולה כי השיר נכתב לפני 1860 ('נמצא אתי בכתובים זה כשלשים שנה') על ידי רבה של העיירה 'פאריץ הסמוכה לבוברויסק'. שמו של הרב הוא מרדכי ואת שם משפחתו שכח הכותב לציין, אך אנו יודעים כי מדובר ברב מרדכי הלוי הוכמן (1873-1821) מפּוֹרִיץ' (Parichi; Parycze) שבפלך מינסק.

מרדכי הלוי הוכמן, שירי תהלה, ורשה תרנ"ד
הוכמן סיפר כי התעורר לחיבור השיר שעה ששמע את בנו של אחד מעשירי עיירתו שר בגרמנית את שירו הנודע של פרידריך שילר Der Jüngling am Bache (הנער על יד הנחל), שמתחיל במילים 'An der Quelle saß der Knabe' (אפשר להניח שהנער שר את הלחן של פרנץ שוברט). בתגובה אמר לו הרב: 'למה זה לך לנגן שירים בשפה נכריה, הבה אחבר לך שיר בשפתנו הקדושה אשר תוכל לשיר אותו גם כן בניגון'.

'השיר הגדול' הנוסף שהוזכר בהערת המביא לדפוס, שחיבר הוכמן לחגיגת בר מצווה, וברבות הימים אבד, נמצא גם הוא. בשנת תרנ"ד (1893) נדפס בוורשה השיר כולו, על שמונים ושלושה בתיו, בספרון קטן ושמו שירי תהִלה. משער הספר עולה כי לאחר ששירת בקהילת פּוֹריץ' התגלגל הרב הוכמן גם לקהילת קלווריה שבפלך סובאלקי (צפון-מזרח פולין; היום בליטא). זה היה בשנת 1865, כפי שעולה מידיעה שהתפרסמה בעיתון המגיד (17 במאי 1865, עמ' 147).

ולהשלמת תמונת גלגולי הנוסח, הנה לא מכבר מצא אבישי אלבוים, מנהל ספריית הרמב"ם שבבית אריאלה בתל אביב, כתב-יד חלקי של השיר שנתחב בין דפי ספר ישן של חזן מקהילה נידחת באוקראינה ושמה ווֹזְנֶסֶנְסְק (Wozniesieńsk). ברשימה 'ציון, ציון: שיר רבני או המנון ציוני?'שפרסם בִּבְּלוֹגוֹ עם הספר (2 ביוני 2016), תהה אלבוים על גלגוליו של שיר זה. הוא אמנם לא הכיר את הפרסומים הראשונים של השיר בקבצים למנצח על שושניםכוורת ושירי עם ציון, אך העלה בכישרון את חידותיו, הביא מקורות מהעיתונות היהודית וגם זיהה כראוי את מחברו.

כתב יד של 'ציון, ציון' (בלוג עם הספר)

ב. השיר בפי חובבי ציון הראשונים

מפליא עד כמה הצליח שיר זה, על מילותיו ומנגינתו, להתנחל בלבבותיהם של חובבי ציון בכל מקום שהיו. כך למשל אנו יודעים שהוא הושר בפיהם של אנשי ביל"ו עוד לפני שהגיעו ארצה. בספרו בני ביל"ו (הוצאת אמנות לנוער: ספריית ארץ ישראל, יז, תר"ץ) גולל הסופר ש. בן-ציון (שמחה גוטמן) את קורות מסעם של הביל"ויים באנייה, שהובילה אותם בשנת 1882 מאודסה ליפו. על סיפון האנייה שר הסטודנט ישראל בלקינד, המנהיג הכריזמטי של בני החבורה, שיר ציון זה, 'בקינת געגועים יחידי, עד כדי דמעות'. בלקינד שר את שני הבתים הראשונים של השיר, 'ו[יהודים] תורכים ויוונים ובולגרים יחד עונים כבר עמו ועם מקהלתו: "ציון, ציון!" – והדרך דרך נאה ומזהירה בשמים ממעל ובים מתחת, וכל ימיה ולילותיה – שירה' (עמ' 40-39).

בשנת 1890 עלה לארץ נח שפירא (1931-1863), המוכר יותר בשמו הספרותי בר-נ"ש, שתרם לזמר העברי את 'שיר עבודה' (יה חי-לי-לי') ותרגם את 'במחרשתי', שירו המפורסם של אליקום צונזר (לו ולשיריו נקדיש רשימה מיוחדת). בזיכרונותיו, שאותם חיבר בשנת 1927, ארבע שנים קודם מותו, העיד גם הוא על 'ציון, ציון' כאחד מאותם שירים שליוו את העולים ארצה. הוא סיפר כי על סיפון האניה, שעשתה את דרכה מנמל אודסה לחוף יפו, מהלך תשעה ימים, התכנסו הנוסעים מדי יום סביב דמותו הנערצת של הרב שמואל מוהליבר. הרב הישיש, שהיה אז כבן שבעים, הוכר כאחד מראשי תנועת 'חיבת ציון', והעולים הצעירים שרו אתו, במין טקס עצוב, משירי ציון.

נח שפירא, 'רשמי זכרונות מלפני שלושים ושבע שנים (1890)', 
ידע-עם, יב, 32-31 (תשכ"ז), עמ' 97

ובהמשך סיפר שפירא, שכאשר נשקף מולו נמל יפו הוא חווה התעלות רגשית וחיבר שיר ושמו 'עולי ציון', על פי הלחן של 'ציון, ציון'.

ידע-עם, שם (בהערת הכוכבית למטה נוסף: 
'והוא מושר על פי המנגינה של השיר "ציון ציון" הידוע')

עדות מעניינת נוספת לתפוצת השיר 'ציון, ציון' כשיר זמר נרשמה על ידי המלחין והחזן אברהם בער בירנבוים (1922-1864) מצ'נסטוכובה שבפולין, בסקירה שהתפרסמה בעיתון הצפירה ב-23 ביוני 1901. סקירתו הוקדשה לחוברת בשם שני שירים ציוניים, שנדפסה זמן מה קודם לכן (1900 או 1901) בהידור רב בלייפציג (בהוצאה הידועה ברייטקופף והרטל), ובה נדפס גם שירנו במנגינה חדשה, לצד השיר 'נס ציונה' ('שאו ציונה נס ודגל'). מי שעמד מאחורי פרסום החוברת היה המלחין בצלאל בן יצחק אייזיק ברוך (צריך להיות ברון; Brun), מנצח המקהלה בבית הכנסת ('מנהל מקהלת הנאורים') בניקולאייב שברוסיה, שגם זיהה (בטעות) את מחבר השיר עם 'מרדכי הלוי', רבה כביכול של ניקולאייב.

על סגולותיו המיוחדות של השיר 'ציון, ציון', כולל, בין השאר, הבאת השׁרים והשומעים לידי בכי, כתב בירנבוים:
לדעתי ראוי הוא השיר הזה לעמוד בשורה הראשונה של 'שירי העם' שלנו, כי הוא היחיד בשירי מחברי דורנו אשר איננו חולה מחלת הפרוד של המפלגות השונות בעמנו ושומח [וצומח?] בפופולריותו. כמשכילים כחסידים מתלהבים בשירת השיר. בעודני נער קטן שמעתי את השיר בניגונו המיוחד לו, ומעיקרא שמעתיו מפי חסידים בעלי צורה ואנשי שם. ובשאלי את פיהם אז: מי הוא זה יוצרו ומחברו? היה המענה: 'יהודי טוב' [כינוי לצדיק חסידי] ברוסיא. די עוז בדברי השיר הציוני השנונים, יחד עם מנגינתו הקטנה, לעורר לבכיה את המנגנים והשומעים ... ויהי מקץ שנים רבות, ואני שומע את השיר בהתלהבות עצומה מפי אנשים החשודים בעיני שזכרון 'היהודי הטוב' ברוסיא לא יעלה לפניהם ... ומן היום ההוא יקר וחשוב בעיני השיר בתור 'שיר לאומי', אשר במשך עת קצרה זכה להתחבב בכל מפלגות עמנו.
החוברת המדוברת, שני שירים ציוניים, ובתוכה התווים למנגינה החדשה שחיבר ברון לשיר 'ציון ציון', אינה מוכרת לי ולא מצאתיה בספריות. אך ייתכן שתוויה של מנגינה זו לא אבדו, וכפי שנראה בהמשך הגיעו אלינו בדרך עקיפין.

כמה שנים אחר כך שיבץ ש. בן-ציון את שורות הפתיחה של השיר ברומן שחיבר מֵעֵבֶר לחיים (ורשה תרס"ד, עמ' 7), ולימים הביא שמעון יחיאל וליקובסקי את המילים והתווים גם יחד במחזהו היהודי ממינכן (מסדה, תרצ"ד).

ש. בן-ציון, מעבר לחיים, עמ' 7

ג. התווים לשיר

במרוצת השנים זכה השיר 'ציון, ציון' לשלושה לחנים לפחות. הנפוץ ביניהם, שהושר במזרח אירופה, היה לחן עממי, ספק חסידי, שמקורו טרם הוברר. לחן זה כבש לבבות בעולם היהודי, שכן סגנונו הנוגה נושא חותם של אבל וקינה ומכאן גם נובע דמיונו לניגון הקריאה במגילת איכה. תווי הלחן, תחת הכותרת 'קינה על ציון', הופיעו לראשונה בספריו של צבי ניסן גולומב זִמְרַת-יָהּ (וילנה 1885), וספר קול יהודה: זמרת המון-עם העברים, מנגינותם ושיריהם (וילנה 1887). על גולומב וספריו הרחבתי את היריעה במאמר מיוחד בבלוג זה ('כי ספריו ראשית בכורים הם בספרות העברית: על המוזיקאי צבי ניסן גולומב', 31 ביולי 2015).

תווי השיר כפי שנדפסו בקובץ 'קול יהודה', וילנה 1887

הנה הקלטה מיוחדת לרשימה זו ובה מושמע השיר בהברה אשכנזית, כפי ששרוהו יהודים במזרח אירופה. שירה וליווי בפסנתר: יאיר לרון.



וריאציה של לחן זה הושרה בארץ ישראל ואת מנגינתו שימרה נתיבה בן-יהודה בספרה שנזכר בראש רשימתנו, כפי ששמעה אותה מאביה, המחנך ד"ר ברוך בן-יהודה, יליד ליטא, שעלה לארץ בגפו בשנת 1910 והוא בן שש-עשרה.

ברוך בן-יהודה (1990-1894) בתכנית 'שרתי לך ארצי', 1974
נתיבה בן-יהודה, אוטוביוגרפיה בשיר וזמר, כתר, 1990, עמ' 17

וכאן הקלטה של יאיר לרון בשירה ובפסנתר של גרסת ברוך בן-יהודה, שהיא זו ששרוה בארץ ישראל:


לאחר שהתפרסם השיר בקובץ כוורת, הלחין החזן והמוזיקאי דוד נוֹבָקוֹבְסקי (1921-1848) מנגינה שנייה לשיר. הוא פרסם את תוויה בדפוס, וביצע אותה עם מקהלת בית הכנסת הברודאי באודסה. על כך אנו למדים ממודעה שהתפרסמה בעיתונות היהודית בשנת 1890. את לחנו של נובקובסקי לא הצלחתי לאתר, ועל כן לא אוכל לומר בביטחון כי מדובר בלחן חדש לגמרי או שמא בעיבוד של הלחן המוכר.

מודעה על לחנו של נובקובסקי (המליץ, כ"ח בניסן תר"ן; 18 באפריל 1890)

סביב שנת 1900 חובר לחנו של בצלאל ברון מניקולאייב. לחניהם של נובקובסקי וברון לא הגיעו לארץ וככל הידוע גם לא נקלטו בתפוצות. ייתכן שלחנו של ברון הגיע אלינו בדרך עקיפין. בשנת 1923 שיבץ אהרן לוּבּוֹשיצקי (מחבר השירים 'הוי ערש מולדת' ו'שכב הרדם, בן לי יקיר') את תווי לחן שחיבר ב' בראון בכתב העת הנפוץ לבני הנעורים הכוכב, שאותו ערך בוורשה של שנות העשרים. הוא מובא כאן למען שלמוּת התיעוד.

מי הוא ב' בראון? בחיפושיי אחריו לא העליתי מאומה, אך דוד אסף, עורך רשימותיי בבלוג, הציע לזהותו עם בצלאל ברון מניקולאייב. 

'ציון, ציון' בלחן ב' בראון (הכוכב, א, תרפ"ג, עמ' 77)

השיר 'ציון ציון', בלחנו העממי הנפוץ, שכאמור הושר בארץ ישראל בפי אנשי העלייה הראשונה והשנייה, החל לדעוך בהדרגה בימי העלייה השלישית והרביעית. למן שנות השלושים, וככל שהיישוב בארץ הלך והתבסס, איבד שיר הקינה מתוקפו עד שנמוג כליל. סגנונו ולחנו לא עמדו בתמורות הזמנים ולא שיקפו עוד את האופטימיות לגבי עתידה של ארץ ישראל. אין בכך כדי להמעיט במאומה מחשיבותו ההיסטורית של השיר. ראוי הוא להתנוסס ברשימת שירי הזמר העבריים הראשונים שהכשירו את הלבבות למהפכה הציונית.

2 comments:

  1. שלמה טיקוצינסקי30 ביולי 2017 בשעה 10:34

    מעניין מאד. אם כי, תוכן השיר באיזשהו מקום מסורתי-אמוני ביותר, כמעט הייתי אומר שהוא הרכבה של חלקי משפטים מתוך קינות לתשעה באב, המוכרות ונפוצות בעם. אין בו קריאה לדרור, לתחיית האומה, רק המתנה לישועה שמיימית. מה מצאו בו חובבי ציון, בשונה משאר קינות תשעה באב?

    השבמחק
    תשובות
    1. שרשרת הדורות בגלגולו של ניגון .מרתק.
      היה לי הפעם העונג לנסות ולהצליח לשיר את התווים המצורפים כי אני לומדת סולפג'. כיף
      אוהבת כתמיד
      רון

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.