יום שישי, 12 בינואר 2018

שירי הזמר העבריים של אליקום צונזר: 'שּׁוֹשַׁנָּה חַכְלִילַת עֵינָיִם' (ב)

מאת אליהו הכהן

לקט מפרסומיו של צונזר (אוסף אליהו הכהן)

החלק הראשון של רשימה זו נדפס כאן.

ד. ציוני דרך מוזיקליים

כפי שהזכרנו בחלק הקודם של הרשימההנוסח העברי המלא של השיר 'הַשּׁוֹשַׁנָּה', כולל התווים, נדפס לראשונה (ככל הידוע לנו) בספרו של צבי ניסן גולומב למנצח בנגינות. התווים הללו חשובים במיוחד, שכן באמצעותם אנו יכולים להתוודע אל הגרסה המקורית והמוקדמת של הלחן כפי שהושרה במזרח אירופה בראשית שנות השמונים של המאה ה-19. לחן זה היה שונה מאוד מן הגרסה שרווחה בארץ ישראל.

תווי 'השושנה' בספרו של צבי ניסן גולומב 'למנצח בנגינות' (אוסף אליהו הכהן)

מכאן ואילך התפשט השיר ברחבי העולם היהודי בווריאציות רבות, עד כי דומה שכמעט בכל שירון עם תווים הוא נרשם בנוסח שונה, ובדרך כלל לא בנוסח שהושר בארץ ישראל. הנה דגימות אחדות ממגוון התווים שמייצגים את השוני המוזיקלי:

תווי 'שושנה' ב'ספר השירים' של אברהם צבי אידלסון, ברלין וירושלים תרע"ב
תווי 'די בלום' בתרגום גרמני כפי שנדפסו בשירון של גוסטב דלמן, 'מנגינות יהודיות מגליציה ורוסיה'
(Gustaf Dalman, Jüdische Melodien aus Galizien und Russland, Leipzig 1893)
תווי 'שושנה' עם ליווי פסנתר בעיבודו של צבי (הרמן) ארליך (מנגינות עבריות, IV, לבוב 1920)
שער דפרון 'שושנה', הוצאת 'סנונית', לבוב 1920 (אוסף אליהו הכהן)

ההקלטה הראשונה של השיר שהשתמרה נעשתה ב-1917 באולפני חברת 'קולומביה' שבניו-יורק, בביצוע החזן האמריקני (יליד רוסיה) אברהם יאסן (1963-1882). יאסן שר את הלחן המקורי, כפי שחיבר צונזר וכפי ששרוהו במזרח אירופה. 

 


בארץ ישראל עובד לחן 'השושנהבצורה מעט שונה והושר ברציפות מאז ראשית ימי העלייה הראשונה, אך בהדרגה נדחק לקרן זווית עם התמעטותם של בני הדורות הראשונים שעוד זכרוהו מארצות מוצאם. הנה כמה ציוני דרך של ביצועי השיר בארץ: בשנות העשרים הוא הושר במופעי זמר שערכו ברחבי הארץ הזמרים הנשכחים יהודה הר-מלח ואריה פרידמן-לבוב, שני גיסיו של דוד בן-גוריון; בתחילת שנות הארבעים הושמע השיר לראשונה ב'קול ירושלים' מפי הזמר אפרים די-זהב (גולדשטיין); בשנת 1946 עובד השיר לראשונה למקהלה בידי המלחין יצחק אֶדֶל והושמע בביצוע מקהלת הסמינר למורות ולגננות על שם לוינסקי ובניצוחו של אדל; בשנת 1963 הושמע השיר במופע 'אנו נהיה הראשונים' מפי נחמה הנדל (את ביצועה של הנדל הבאנו בחלקה הראשון של הרשימה).

בטלוויזיה שודר השיר לראשונה בשנת 1974 מפי חוה אלברשטיין, בפרק הראשון של הסדרה 'שרתי לך ארצי'. היא שרה את הבתים הראשון, השלישי והחמישי על פי הלחן הארץ-ישראלי:



ה. השפעת 'השושנה' על השירה והספרות העברית

השפעתו של השיר 'השושנה' בקרב יהודי מזרח אירופה הייתה עצומה. הדימוי של עם ישראל לפרח השושנה, מן הסתם בעקבות הפסוק 'כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים' (שיר השירים, ב 2), גרר אחריו חיקויים רבים בשירת התחייה העברית הבלתי מולחנת וכמובן גם בספרות היפה. אך טרם נעמוד על השפעת השיר, מן הדין לציין שצונזר עצמו לא היה נקי מהשפעות. את הצירוף 'שׁוֹשַׁנָּה חַכְלִילַת עֵינָיִם', שבו פתח צונזר את שירו, הוא 'שאל' משירו של המשכיל מאיר הלוי לֶטֶריס 'השושנה', שנדפס בשנת 1852:

מאיר לטריס, עפרות זהב, וינה 1852, עמ' 36

ואכן, מוטיב השושנה רווח מאוד בספרות ההשכלה והתחייה. כך למשל, בשנת 1879 חיבר המשורר והצייר  מרדכי צבי מאנהשבכמה משיריו הידועים (כמו 'משאת נפשי') ערג לארץ ישראל, שיר ושמו 'השושנה'אמנם בשיר זה אין מאומה מכיסופי ציון אלא רק התפעלות מיופיו של הפרח, אך יש בו בוודאי הדהוד לרושם הרב שעשה שירו של צונזר, שהוא שהעלה למרכזה של במת השירה העברית את הפרח המכונה 'שושנה'. הנה דוגמאות נוספות, מעט מן העושר הרב, שבהן ההשפעה היא ישירה גם בתוכן.

ב-1873 פתח המשכיל אהרן דוֹרנצוויג מלמברג (1875-1847) את שירו 'היונה' ברוח שירו של צונזר:

אהרן דאָרנצווייג, נבל וכנור, הרמאנשטאט (טרנסילווניה), תרל"ג, עמ' 5

המשורר הווילנאי נחמיה נתנזון חיבר שיר זמר למקהלה בשם 'שובי שובי השולמית' (השחר, יא, תרמ"ג, עמ' 555-554). והקדיש אותו 'לאנשי המושבות'. שש המושבות שקמו אז בארץ: פתח תקוה, יהודייה (יהוד), ראשון לציון, זכרון יעקב, ראש פינה ונחלת ראובן (נס ציונה), הספיקו לו לנתנזון כדי לקבוע בשירו כי משאלתו של צונזר התגשמה: 'שָׁבָה הַשּׁוֹשַׁנָּה / אֶל עֲרוּגַת גַּנָּהּ'.

גם המשורר 'אבנר' (אהרן רוזנפלד), הלך בעקבות צונזר בשירו 'שושנת יעקב': 'עַל עֲרוּגַת גַּנָּה / עָמְדָה הַשּׁוֹשַׁנָּה, / בְּיִפְעֲת חֵן הֵצִיצָה / וַתִּפְרַח פָּרֹחַ ... עַתָּה יָצָא הֲדָרָהּ, / פָּנָה זִיוָהּ וִיקָרָהּ; / פְּרָחֶיהָ קָמֵלוּ / לֹא יוֹסִיפוּ תֵּת רֵיחָם' (כנסת ישראל, בעריכת שפ"ר, ג, ורשה תרמ"ח, עמ' 384-382). 

בשירו 'כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן' (פרי הארץ, בעריכת זאב יעבץ, ב, ורשה תרנ"ב, עמ' 60-59), כתב מאיר יוסף פינס: 'עַל-אֵם הַדֶּרֶךְ / בֵּין-רִגְבֵי קֶרַח / יְבֵשָׁה וּצְנוּמָה, / בְּלִי-עָלֶה עֲרוּמָה / שְׁכוּלָה נֶעֱזָבָה ... וְיָבֹא הָאָבִיב / בְּרוּחוֹ הַחָבִיב ... אָז-תָּקוּם לִתְחִיָּה / הָאֵלָה הַנְשִׁיָּה ... וְתָשׁוּב לִפְרוֹחַ / בְּפִרְחֵי נִיחוֹחַ'. וכדי שיהיה ברור למה התכוון, בחר כמוטו לשיר את הפסוק מישעיהו (סה 22): 'כִּימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמּי'. 

א"ל מינץ פרסם בהשפעת צונזר שיר בשם 'רָאִיתִי שׁוֹשַׁנָּה', שמסתיים במילים האלה: 'שְׁתֵּי הַשּׁוֹשַנִּים הָאֵל כִּי אֶזְכָּרָה – / כְּעָלֶה נִדָּף תִּרְעַד נַפְשִׁי מִקָּרָה, / אֶתְפַּלֵּץ וְאֵאָנַח מֵעֹמֶק לִבָּתִי: / אוֹיָה, לְמִי מִשְׁתֵּיהֶן אֲדַמֵּךְ, אֻמָּתִי?' (פרדס, בעריכת יהושע חנא רבניצקי, ב, אודסה תרנ"ד, עמ' 128). 

ז' זטולובסקי חיבר את השיר 'שושנה נוֹבֶלֶת!' ובו כתב: 'הֲזֹאת אַתְּ, שׁוֹשַׁנָּה, רַבָּתִי בַּפְּרָחִים? / הָהּ, אֵיכָה נִהְיֵית כֶּעָלֶה נוֹבֶלֶת!' (אוצר שירי ציון, בעריכת אהרן ליבושיצקי, א, ורשה 1936, עמ' 203-202). יש עוד דוגמאות רבות.

והנה, למרות הפרסום הרב של השיר ושל צונזר, בכל זאת בשירונים רבים נדפס 'השושנה' כ'שיר-עם', ובעילום שם המחבר האמתי, או כשיר שכתב אותו המשורר הווילנאי מיכה יוסף לבנזון (מיכ"ל), בנו של המשורר אד"ם הכהן. 
כך למשל, בספר כנור ציוןשנדפס בשנת 1900 בהוצאת 'תושיה' שבוורשה.

כנור ציון, ורשה תר"ס, עמ' 63-62 (אוסף אליהו הכהן)

הייחוס המוטעה למיכ"ל השתלשל לשירונים רבים נוספים. כך בספר שירי ציון, בעריכת מאיר היבנר, נדבורנה 1905, עמ' 19-16; וכך באוצר שירי ציון שבעריכת אהרן ליבושיצקי:


אוצר שירי ציון, א, ורשה 1936, עמ' 114-113 (אוסף אליהו הכהן)

הגורם לטעות זו היה הדמיון בין 'השושנה' לבין שירו של מיכ"ל 'דָּלִיָּה נִדַחַת', שכל נער בארץ שינן אותו בשעתו בשיעורי הספרות, וגם בו הופיע אותו רעיון:

עֲלֵי עֵץ רַעֲנָן / יָשַׁבְתִּי שַׁאֲנָן, / וּפֶתַע נִדַּפְתִּי / בְּלֹא עֵת נִקְטַפְתִּי / אִם מִמְּקוֹם הוּלַדְתִּי / אֲהָהּ נָדַדְתִּי / לָמָּה לִי חַיִּים (כנור בת ציון, וילנה תר"ל, עמ' 72-71).
כפי שכבר גילה יעקב פיכמן, והשלים אחריו ק"א ברתיני, מיכ"ל, שנחשב למחברו של שיר זה, רק תרגם ועיבד אותו על פי השיר La feuille מאת המשורר הצרפתי אַרְנוֹל, מתוך תרגום לרוסית. אד"ם הכהן, שכינס את שירי בנו מיכ"ל לאחר מותו הטרגי באביב ימיו, כלל שיר זה באוסף כנור בת ציון, וכנראה שלא מצא בעיזבונו של הבן כל רמז שיעיד כי מדובר בשיר מתורגם (יעקב פיכמן, 'אחרית דבר' למהדורת שיריו, תרגומיו, אגרותיו [של מיכ"ל], ברלין תרפ"ד, עמ' רעב; ק"א ברתיני, 'מקור ותרגום ביצירת מיכ"ל', גליונות, 29, אדר-ניסן תשי"ב, עמ' 11-9).

בין כך ובין כך, שיר 'השושנה' של צונזר תורגם לשפות רבות: גרמנית, אנגלית (על ידי משה לוין) וגם להונגרית... שכני המנוח, פנחס הררי (שפיץ), סיפר לי כי בילדותו, בשנת 1910 לערך, נהגה אמו לשיר את השיר בשפת אמה, בהונגרית, ממש כפי ששמעה אותו מפי אמהּ שלה, ששרה אותו בשלהי המאה ה-19. השיר – כך סיפרה האם – היה נפוץ בקהילות יהודיות בהונגריה.

הנה המילים שרשם אותן למעני מזיכרונו:

'השושנה' בנוסח הונגרי (אוסף אליהו הכהן)

על ההתפעמות שעורר השיר בראשית המאה העשרים יעיד מכתב נמלץ, שנדפס בעיתון הצבי, 8 בפברואר 1901 תחת הכותרת 'יפה נוף, מוצא'. חיבר אותו פלוני ושמו מרדכי שרגא, מאנשי העלייה הראשונה, לאחר שביקר במושבה מוצא והתרשם מן הנוף הפסטורלי שנשקף לעיניו:
שׂעיפים נשגבים ורעיונים רוממים התרוצצו בקרבי בצאתי לשוח על פני הכיכר כפר מוצא. כמה נאוו נטעי עציו הרעננים, מה יפו מטעי כרמיו הנחמדים! רגשי קודש עברו בסך בכל מסלולי עורקיי וזלעפות עדינות סערו בחובי, בראותי הקסם והחן השפוך על מקום פלאות הזה השתול בנווה, אשר ידי חרוצים מאחינו בני ישראל הפכוהו לכרמי חמד וגני עדנים, והנהו עתה מעולף בנאות דשא וגפני אדרת ... ואחרי אשר הרבתה נפשי לשחות בנהרי נחלי עדניה ... עזבתי את נווה שאנן הזה, וקול השירה 'שושנה' אשר צללו שפתי ברגש קודש, העיר את ההד העונה לעומתו מכרמי חמד אשר למולי, וציפורי רון התעוררו גם המה מבין עפאיהם, ויהי המקום לחרדת קודש וזלעפות עונג לשמע אוזניים.
יהודה יערי (1982-1900)
השיר 'השושנה' הדהד גם בספרות העברית.

יהודה יערי, איש העלייה השלישית (ומי שטבע ליישובים השיתופיים בארץ את המונח 'קיבוץ'), סיפר ברומן הראשון שלו, כאור יהל: מגילת חייו של יוסף לנדא (1937)על ההשפעה העצומה של השיר בעיירות הגולה. ברלי, שייסד אגודה ציונית בעיירה והיה אוסף את בחורי העיירה ומרביץ בהם ציונות, לימד אותם גם שירים עבריים, ובהם 'על אם הדרך'. ההצלחה הייתה כה גדולה, עד שאם נפגשו בעיירה שני בחורים מיד היו פוצחים ושרים: 'על אם הדרך שמה מתגוללת שושנה חכלילת עיניים', ורב העיירה אמר על השיר שהוא מן הניצוצות הקדושים שנשבו והלכו בגולה...

לימים סיפר יערי על ההתרגשות המיוחדת שעורר בו שיר זה, עד כי היה בין הגורמים שהניעו אותו לעלות ארצה.
יהודה יערי, כאור יהל, תל-אביב תרצ"ז, עמ' 49

הסופר דב קמחי (1961-1889) ציטט גם הוא שתי שורות מתוך 'הזמר הציוני הנוגה ... שהיה מעורר בי רגשים מאוד מרובים', בסיפורו 'אתרוגים' (מאזניים [שבועון], ב, תרצ"ד, גיליון כד). 


מבחר סיפורי דב קמחי, ירושלים תשט"ו, עמ' 28
ש. שפרה (2012-1931)

ולסיום, גם בבתים רבים בארץ הושר שיר 'השושנה' מדור לדור. במכתבה אליי משנת 2007 סיפרה המשוררת והמתרגמת ש. שפרה (לבית שיפמן):
הבית שלנו היה 'בית שר'. כולם שרו   בקול יחיד, בשני קולות, בשלושה. שרנו כשהדחנו כלים, כשכיבסנו, סביב שולחן השבת, ובעיקר על מעקה המרפסת הגדולה, שוכבים אפרקדן, בלילות קיץ ושרים. אמי נהגה לשיר באוזנינו את 'על אם הדרך' ועד היום כאשר מתנגן השיר בראשי אני מתמלאה געגועים...  

לקריאה נוספת
  • סול ליפצין, אליקום צונזר: משורר עמו, תרגם יעקב עדיני, תל-אביב: טברסקי, תשי"ד.
  • מרדכי שעכטער, אליקום צונזערס ווערק, קריטישע אויסגאַבע, א-ב, ניו-יורק: ייִוואָ, 1964. 

9 תגובות:

  1. תודה על המאמר המרתק. כוחו של שיר, כוחו של ניגון, כוחו של דימוי מופלא משיר השירים.

    השבמחק
  2. בן-ציון קליבנסקי12 בינואר 2018 בשעה 8:20

    מעניין לציין שהשיר "על אם הדרך" כמו שהושר אצלנו בליטא דומה במנגינתו יותר לשירהּ של חווה אלברשטיין מאשר לזה של החזן יאסן. למותר לציין שמילותיו עוררו הזדהות רבה בגלויה הדוויה.

    השבמחק
  3. אבישי ליוביץ'12 בינואר 2018 בשעה 9:53

    הייתכן שגם ח"נ ביאליק ספג השפעות בעקיפי עקיפין מן "השושנה" בכתבו את "תרזה יפה"?
    תִּרְזָה יָפָה. תִּרְזָה יָפָה וַעֲבֻתָּה. עַל הַיְאֹר עוֹמֶדֶת מֻטָּה;. כָּל-הַיּוֹם בַּמַּיִם צוֹפָה,. חוֹשְׁבָה: מַה-יְּהֵא בְסוֹפָהּ?

    השבמחק
  4. הנוסח ששר יאסן שונה בהרבה פרטים מנוסח התווים אצל גולומב. גרסאות התווים שונות זו מזו, ומעניין אם יש מלבד יאסן עוד הקלטה מוקדמת.

    השבמחק
  5. תןדה רבה!
    אני עדיין מיתקשה בעברית. אבל בשימחה ועם דמעות קוראת

    השבמחק
  6. גלגולו של זמר. מעניין ופתלתל. את הנוסח הזה שרנו הרבה בילדותנו בכפר גלעדי.
    יישר כוווח.

    השבמחק
  7. בלומנטל יעקב (יענקץ)13 בינואר 2018 בשעה 20:29

    בהיות אבי איש העליה השניה היה השיר מושר תדיר בביתנו בין יתר שירי התקופה החזרת אותי לימי ילדותי ועל זה הרבה תודה

    השבמחק
  8. ואולי גם הרב קוק באיגרתו לאגודה המייסדת של "בצלאל" משנת תרס"ט (שלהי 1908) שואב השראה מהשיר, בדמותו את הכמיהה לטיפוח היופי והעדנה בא"י לאחר שנות הגלות המנוונות, לשושנה פורחת: "ירושלים האהובה, שושנת עמקים זאת, הבת-ציון היקרה, זאת הבת היקרה. חולה מחלת הגלות המרה, הזעומה והממושכת, בניה שכחוה, רבים נואשו מרפיון לב, מתקוה וחיים עבורה. עתה זרם חיים מרעיד ברעד נעים את העצמות המדוכאות והחולות, היא דורשת יופי, אמנות, מלאכת מחשבת, אולי אין הדבר בעתו, יאמרו בעלי חשבון, ישנם צרכים קדומים, יותר מוכרחים. כן, אולי ואולי, יש ויש, אבל הדרישה הבאה מלב בניה, מרוחה אשר שפכה עליהם, הדרישה בעצמה היא אות חיים, אות תקוה לישועה ונחמה."(איגרות ראי"ה א', איגרת קנ"ח)

    השבמחק
  9. מרתק! שוב שזר אליהו הכהן פנינה בורקת במחרוזתו, וכדרכו, הוא עשה זאת בבקיאות מעוררת פליאה. כולי תקווה שבעתיד הלא רחוק יתחברו כול הפנינים הנדירות האלה לכדי שלמות אחת - בספר תולדות הזמר העברי.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.